לחוש אלקות

תכלית הבריאה היא לעשות לה’ יתברך דירה בתחתונים – זו מצוה, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, והבטחה, “אם בחקתי תלכו… ונתתי משכני בתוככם”. אליבא דאמת, “את השמים ואת הארץ אני מלא”, “מלֹא כל הארץ כבודו”, “לית אתר פנוי מיניה”, ‘ה’ הוא הכל והכל הוא ה”. אף על פי כן, בחווית-המציאות הפשוטה איננו מרגישים את נוכחות ה’. לכן השראת השכינה בישראל, ודרך נשמות ישראל בעולם כולו, היא משימה גדולה המוטלת עלינו.

עלינו לזכך את חושינו הגשמיים ולקשור אותם לרוחניות, כך שנחווה את נוכחות ה’ במציאות כולה. אכן, כאשר חושינו פגומים ומגושמים הם אינם יכולים לתפוס אלקות. כמובן, שימוש אסור בחושים פוגם אותם – ראיות, שמיעות או נגיעות אסורות פוגעות ביכולת לחוות את ה’ במציאות. אבל היכולת לחוש את נוכחות ה’ בעולם לא נפגמת רק מחוויה אסורה, אלא גם מכל חוויה סתמית. כל חוויה של המציאות, התייחסות אליה ו’התפעלות’ ממנה במנותק ממקורה האלקי פוגמת בחושים באמצעותם אנו חווים את המציאות – היא משבשת את תפיסת המציאות האמתית ומקבעת תפיסת-עולם שקרית, שה’ איננו חלק ממנה.

למרבה הצער, תפיסת המציאות הזו היא-היא החוויה הבסיסית. אפילו עבור מי ששמור מחוויות אסורות (אשרי חלקו!), השימוש הסתמי בחושים הוא הטבע המולד שלנו, והעולם בו אנו חיים מעמיס על החושים עוד ועוד חוויות נפרדות (מותרות וגם אסורות, ה”י) ה’צורבות’ את הנפש. מה התיקון?

הנפש ש’בולעת’ חוויות שליליות צריכה ‘הכשרה’ – כמו הגעלת-כלים – שתגרום לה לפלוט את החוויות הללו החוצה. כך, כשהנשמה עוזבת את העולם עליה לעבור טבילה בנהר דינור, נהר של אש, כדי לשכוח מ”חיזו דהאי עלמא” – מחוויות המציאות של העולם הזה (מהאיסורים מתנקים החוטאים בגיהנם, בעוד בנהר דינור טובלות כל הנשמות כדי להטהר מחוויות ההיתר). אך לא די לנו בתיקון בדרך לעולם האמת, שהרי התכלית היא השראת שכינה בעולם הזה, וגם בו איננו מחפשים ‘יסורי הגעלה’ חלילה.

מורנו הבעל שם טוב מלמד כי התיקון וההעלאה של חושינו, ויחד אתם של כל המציאות הנתפסת בהם, הם בשימוש מתוקן באותם חושים עצמם: לדוגמה, כאשר האדם מביט באותיות התורה הקדושות באהבה, מסתכל בתמונתו של צדיק או מקיים בעצמו “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה” – הוא מתקן את חוש הראיה ומעלה את כל הראיות הסתמיות ואפילו האסורות. כאשר שומעים דברי תורה, סיפורי צדיקים או סיפור השגחה פרטית בשמיעה פנימית המרגישה את נוכחות ה’ – מתקנים את חוש השמיעה ומעלים את כל השמיעות הסתמיות, את ההאזנה לחדשות, לרכילות וללשון הרע. תכלית העלאת החושים היא עולם מתוקן בו “ונגלה כבוד הוי’ וראו כל בשר יחדו כי פי הוי’ דבר”, “כי עין בעין יראו בשוב הוי’ ציון”.