לימוד גמרא

המשנה בפרקי אבות נתנה אמנם זמן קצוב לכל שלב “בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לגמרא”. אך כבר הסביר האר”י הקדוש כי משנה זו נאמרה לנשמות חדשות ו’טריות’, ואיננה מתאימה לכל. לכן בדורותינו נוהגים ללמוד משניות ואח”כ גמרא, כבר מגיל צעיר.

כח סברא –מה מתפתח בנפש בתקופת לימוד הגמרא?

ראשית נשים לב במה מתאפיין לימוד הגמרא. הרי עיקרי הדינים מופיעים במשניות, והמסקנות להלכה מצויות בשו”ע ובדברי הפוסקים, אם כן מה חשיבותה הגדולה של הגמרא דווקא?

הגמרא לומדת את דברי התנאים: משווה, מקשה, ומעלה סברות. המתייגע בסוגיות הגמרא לומד להכיר את דפוסי החשיבה המופלאים הגנוזים בה ובדברי מפרשיה, ובהמשך – תוך כדי הלימוד הולך ומתפתח אצל הלומד דפוס החשיבה שלו עצמו. בשלבי הלימוד הקודמים, החומש והמשנה, התלמיד איננו בשל לכך ולא נדרש לומר סברות משלו.  

בלשון כללית יותר ניתן לומר כי בשלב זה הבחור מפתח את ההשקפה. הוא גומר לעצב את כלי השכל שלו והחשיבה שלו ומתחיל לבנות לעצמו תפיסת עולם – השקפה על החיים. מכל הדרכים בעולם (ובעולם הישיבות) הבחור בוחר דרך אחת לעצמו, על פי השקפתו, ומחליט איזה ראש יהיה לו (ראש ישיבה).

מימוש ההשקפה – אדם שלם

תקופה  זו היא קריטית בחינוך הבנים. כעת לאחר ספיגת האמונה ורכישת ידע כעת הם בוחרים לעצמם דרך לחיים. כאמור, גילאי הלימוד המוזכרים במשנה אינם הדרכה מעשית לימינו ובכל זאת אפשר לדייק בהם ולמצוא במשנה זאת תובנות והדרכות. המשנה נותנת ללימוד משניות חמש שנים, כאשר לאחר שלוש שנות לימוד משנה וצבירת ידע הלימוד נעשה מחייב והילד נכנס לעול מצוות. באופן דומה – השקפתו של הבחור ‘משתדרגת’ גם היא לאחר שלוש שנות לימוד גמרא, ובגיל שמונה עשרה שולחת אותו המשנה אל החופה!

תהליך הלימוד עצמו מכין את הלומד להקמת בית. כיצד? לאחר פיתוח הסברא מכח הלימוד, הבחור מגבש השקפת עולם שבראשיתה היא מופשטת ומלאת תובנות על העולם כולו, העם והממשלה וכדומה. בהמשך, ההשקפה מחלחלת ומבשילה בו ומתלבשת ברבדי האישיות השונים. או אז מתחיל הבחור להבין שאין הדבר תלוי אלא בו, ועליו לממש בעצמו את ההשקפה שבירר וגיבש לאור לימודו. בפגישות השידוכין מדברים הזוג המיועד על השקפות העולם שלהם ומה כל אחד רוצה בחיים בע”ה, ועל פי זה מחליטים לצאת מהבדידות ולהקים בית נאמן ישראל. יחדיו הם אדם שלם היכול לממש את ההשקפה – לבנות את העם בארץ ישראל ולהביא גאולה לעולם.

לימוד הגמרא כאדם נשוי הוא המצב השלם. אמנם לומד המשנה יכול להיות ‘ידען’ גדול (ובפרט בדורנו כאשר ידע רב נגיש לכל) אבל ישנו איסור לפסוק הלכה מתוך המשניות. כלומר, הכרעת הלכה במהותה אינה מתוך ידע, אלא מתוך השקפה שלמה. כשם שרק לאחר לימוד סוגית הגמרא סברותיה, מפרשיה ופוסקי הדורות ניתן לפסוק הלכה למעשה בסוגיה מסוימת.

כח הילדות בנפש

בשלבי לימוד חומש ומשנה, הילד אינו בשל עדיין לגיבוש השקפה. הוא יכול אמנם לחוות חלומות מתוקים ולהיות משוכנע שביכולתו להיות אברהם אבינו אך אינו כשיר לעמל ממושך, לסדר ולקביעות ולנשיאה בעול. בגרות היא מחויבות וקבלת עול מסודר של עבודה, ומוכנות להליכה ארוכת טווח ומוכוונת מטרה. בגיל שלוש עשרה, ובגיל שמונה עשרה נכנס האדם למחויבויות (זו למעלה מזו) וכך יורדים הרצונות הבוערים אל כלי המעשה, שלב אחר שלב.

ילדות נערות ובגרות אינן רק שלבים חולפים בחיי האדם, אלא הם כוחות מהותיים בנפש (“נער ישראל ואהבהו”) הממשיכים ומלווים את האדם לכל אורך חייו. לעתים העבודה שוחקת את כוחו של המבוגר והוא שוכח לשאול ‘מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב’.  כנראה אבדה לו האמונה שכל החלומות והרצונות ראליים. עליו לשוב עכשיו לימי ילדותו ועוז עלומיו המהפכניים, כמו הסנה שמתחדש תדיר ולא נשרף (“איננו אוכל”), ולהטביל את כלי מחשבתו הסדורים והקבועים במי אמונת הילדות הטהורים, בהם גם האופק הרחוק, הטהור והנועז ביותר – אפשרי לחלוטין!

סיכום שלושת השלבים :

לימוד התנ”ך חוקק אמונה בלבבות, לימוד המשנה מקנה ידע תורני-אלוקי. לימוד הידע הופך מחייב, והילד נכנס למצוות. בלימוד הגמרא מתגבשת  ההשקפה, על פיה ימצא כלה וייסד את ביתו. נחתום ברמז נאה על שלושת השלבים: אמונה, ידע, השקפה = 676 הוי’ה בריבוע, מספר מאוד שלם.