מְטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים

שָׁלוֹם יְלָדִים!

פּוּרִים כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינוּ וְהַשַּׁבָּת תִּהְיֶה יְרִיַּת הַפְּתִיחָה שֶׁלָּנוּ לַהֲכָנוֹת לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח! לִקְרִיאַת 'מַפְטִיר' נִקְרָא בַּתּוֹרָה אֶת פָּרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה. הָאֱמֶת הִיא שֶׁעִם סִימָנֵי הַגְּאֻלָּה שֶׁזָּכִינוּ לָהֶם בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן אֲנַחְנוּ כְּבָר יְכוֹלִים לְהַתְחִיל לְהָרִיחַ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ! אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁכְּבָר הַשָּׁנָה נִזְכֶּה בְּעֶזְרַת ה' לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּלְשֵׁם כָּךְ עָלֵינוּ לִהְיוֹת טְהוֹרִים. כְּדֵי שֶׁנְּרַעֲנֵן אֶת זִכְרוֹנֵנוּ כֵּיצַד נִטְהָרִים נִקְבְּעָה פָּרָשַׁת פָּרָה בְּתַאֲרִיךְ זֶה.

בַּהֲכָנַת הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה יֵשׁ פְּרָט שֶׁמְּעוֹרֵר תְּמִיהָה, וּמִמֶּנּוּ אָנוּ לוֹמְדִים הוֹרָאָה חֲשׁוּבָה בַּעֲבוֹדַת ה'. הַפָּרָה מְטַהֶרֶת אוֹתָנוּ מֵהַטֻּמְאָה הַחֲמוּרָה בְּיוֹתֵר – טֻמְאַת מֵת. אַף עַל פִּי כֵּן מִי שֶׁעוֹסֵק בַּהֲכָנָתָהּ נִטְמָא! מִצַּד אֶחָד הִיא "מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים", אַךְ מִצַּד שֵׁנִי הִיא "מְטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים". מָה אֲנִי יָכוֹל לִלְמֹד מִכָּךְ לַעֲבוֹדַת ה'? לְמוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הֶסְבֵּר מְיֻחָד בְּמִינוֹ לַתּוֹפָעָה.

חֹסֶר מַעַשׂ

מָוֶת וַאֲנָשִׁים שֶׁמֵּתִים אֵינָם עֵסֶק שֶׁל יְלָדִים. אֶצְלֵנוּ בַּמִּשְׁפָּחָה אֲפִלּוּ לָאַזְכָּרָה שֶׁל דּוֹד חַיִּים הַזָּקֵן שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת לֹא הֻרְשֵׁתִּי לְהַגִּיעַ. דַּוְקָא מְאוֹד רָצִיתִי לָבוֹא, מְאוֹד אָהַבְתִּי אוֹתוֹ, אֲבָל לֹא. "כְּשֶׁתִּגְדַּל", אָמְרוּ לִי. אָז אֵיפֹה בְּכָל זֹאת גַּם אֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים, פּוֹגְשִׁים אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הַטֻּמְאָה הַקְּשׁוּרָה בּוֹ? מִסְתַּבֵּר שֶׁבְּמַצְּבֵי רוּחַ מְסֻיָּמִים.

כֵּן, יֶשְׁנָם מַצְּבֵי רוּחַ עִם תְּכוּנוֹת זֵהוֹת לְאֵלּוּ שֶׁל הַמֵּת: חֹסֶר תְּנוּעָה וּקְרִירוּת. לְדֻגְמָה, מִבְצַע הַפֶּסַח אֶצְלֵנוּ בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה. לִפְנֵי יוֹמַיִם נִכְנַס הַמְּנַהֵל לַכִּתָּה וְהִכְרִיז עַל מִבְצַע לִמּוּד הִלְכוֹת הַחַג, שֶׁבְּסוֹפוֹ יֵעָרֵךְ חִידוֹן נוֹשֵׂא פְּרָסִים יִקְרֵי עֵרֶךְ. כְּשֶׁהַמְּנַהֵל אוֹמֵר אֶת צֶמֶד הַמִּלִּים "יִקְרֵי עֵרֶךְ" כֻּלָּם מְבִינִים לְמָּה הַכַּוָּנָה, וְלָכֵן לֹא פֶּלֶא שֶׁכֻּלָּם נִכְנָסִים לָעִנְיָן בְּשִׂיא הַמֶּרֶץ וְהַהִתְלַהֲבוּת. אֲבָל מָה נִרְאֶה לָכֶם קוֹרֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַחֲרֵי שָׁבוּעַ? פִּתְאוֹם נִשְׁמָעִים צְלִילִים נוֹסָפִים: "אוּף, כַּמָּה חֹמֶר…", "אֵין סִכּוּי", "מִמֵּילָא אֲנִי אַף פַּעַם לֹא זוֹכֶה", "הֵי, שָׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיָה יוֹתֵר קַל".

מָה קָרָה? הַהִתְלַהֲבוּת הָרִאשׁוֹנִית מִתְפּוֹגֶגֶת וְאָז אֲנִי מֵבִין שֶׁבְּעֶצֶם בִּשְׁבִיל לְהַצְלִיחַ צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ, וְהָמוֹן. זֶה נִקְרָא שֶׁמַּשֶּׁהוּ מַתְחִיל לָמוּת. הַחַיּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁלִּוְּתָה אֶת הַהַתְחָלָה מַתְחִילָה לִהְיוֹת פָּחוֹת מֻרְגֶּשֶׁת.

בַּחֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי טֻמְאַת הַמָּוֶת הִיא חֹסֶר הַמַּעַשׂ, שֶׁאָדָם פָּשׁוּט חָדֵל לִהְיוֹת פָּעִיל וּלְהִתְאַמֵּץ, מַמָּשׁ כְּמוֹ הַמֵּת. לִפְעָמִים חֹסֶר הַמַּעַשׂ מַגִּיעַ סְתָם מִתּוֹךְ עַצְלוּת. לִפְעָמִים הַמַּחֲלָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר, וְזֶה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִתְפָּס לְיֵאוּשׁ. זֶהוּ הַשָּׁלָב בּוֹ מַתְחִילִים עִם הַהֶסְבֵּרִים הַמְּפֻלְפָּלִים לָמָּה לֹא כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ, הֲרֵי "אֵין שׁוּם סִכּוּי לְהַצְלִיחַ". כַּמָּה שֶׁלֹּא תְּנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַמְּיֹאָשׁ וּלְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ – אֵין עִם מִי לְדַבֵּר. הוּא בָּטוּחַ שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת וְזֶהוּ. כַּאֲשֶׁר הַיֵּאוּשׁ גּוֹבֵר, עָלוּל הָאָדָם כְּבָר לִפֹּל יוֹתֵר לְמַטָּה, לְרִשְׁתָּהּ שֶׁל הָעַצְבוּת. וְכָךְ, הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, מִתְחַפֵּר לָעֹמֶק וְנִקְבַּר תַּחְתֶּיהָ… וַהֲכִי גָּרוּעַ: יֵשׁ מִי שֶׁפָּשׁוּט מַפְסִיק לָקַחַת לַלֵּב. הוּא מַחֲלִיט לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ חוֹמָה שֶׁל אֲדִישׁוּת וּלְהִתְבַּצֵּר בְּתוֹכָהּ. כָּעֵת כְּבָר שׁוּם דָּבָר לֹא אִכְפַּת לוֹ…

אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה

יֵאוּשׁ וְחִדָּלוֹן הֵם ״אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה״. הֵם עֲלוּלִים לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל. הָרַבִּי מִקּוֹצְק הָיָה אוֹמֵר, שֶׁעַצְבוּת אָמְנָם אֵינָהּ עֲבֵרָה אֲבָל הִיא הַגּוֹרֵם לִנְפִילָה בְּכָל הָעֲבֵרוֹת הָאֲחֵרוֹת. כְּמוֹ טֻמְאַת הַמֵּת, אֲוִירַת הַיֵּאוּשׁ עֲלוּלָה לְהִתְפַּשֵּׁט גַּם בַּסְּבִיבָה שֶׁתַּחַת אוֹתָהּ קוֹרַת הַגַּג. מַכִּירִים אֶת אֵלּוּ עִם הַפַּרְצוּף הֶחָמוּץ שֶׁגּוֹרְמִים לְכֻלָּם לְהַרְגִּישׁ כָּךְ?

מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לָצֵאת מֵאֲוִירָה זוֹ. הַכֹּל, כּוֹלֵל הַדָּבָר הַשָּׂנוּא בְּיוֹתֵר – לְהִתְגָּאוֹת.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָנוּ שׁוֹלְלִים אֶת הַגַּאֲוָה מִכֹּל וָכֹל. הִיא מַמָּשׁ טֻמְאָה וְלָכֵן הִיא מְטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים. וְכִי מִי אַתָּה וּמִנַּיִן לְךָ הַכֹּחוֹת לְהַצְלִיחַ אִם לֹא מֵה'? בְּאֵיזוֹ זְכוּת אַתָּה גּוֹנֵב אֶת הַהַצָּגָה? אֶת הַכָּבוֹד תַּשְׁאִיר לְבַעַל הַכָּבוֹד.

מָתַי נָכוֹן לְהָעִיז?

אֲבָל כַּאֲשֶׁר סַכָּנַת הָרִפְיוֹן עֲלוּלָה לְהַפִּיל אוֹתְךָ לָרֶשֶׁת הַמְּסֻכֶּנֶת שֶׁל הַיֵּאוּשׁ עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לְהִתְרוֹמֵם, שֶׁחָס וְחָלִילָה לֹא תִּטְבַּע בּוֹ וְתָמוּת, וְאָז דַּוְקָא הַגַּבְהוּת הִיא זוֹ שֶׁמְּטַהֶרֶת אוֹתְךָ!

מָתַי נָכוֹן לִנְהֹג בְּדֶרֶךְ זוֹ? הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מוֹרֶה לָנוּ, כִּי הַזְּמַן הַנָּכוֹן לֶאֱחֹז בְּמִדָּה שֶׁל הַגְבָּהָה הוּא בִּתְחִלַּת הָעֲבוֹדָה. לְדֻגְמָה כְּמוֹ בִּתְחִלַּת מִבְצַע הַלִּמּוּד בַּכִּתָּה. אֲנִי יָכוֹל לַחֲשֹׁב שֶׁמִּמֵּילָא אֵין לִי סִכּוּי כִּי הַחֹמֶר קָשֶׁה וְכִמְעַט שֶׁאֵין לִי זְמַן. אֲנִי גַּם אַף פַּעַם לֹא מַצְלִיחַ בְּמִבְצָעִים, וְחוּץ מִזֶּה מִמֵּילָא הַפְּרָס לֹא הֲכִי שָׁוֶה. זֶה בְּדִיּוּק הַזְּמַן לְהַגְבִּיהַּ, לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִי אֶת הַכֹּחוֹת לָלֶכֶת עַל זֶה וּלְהַצְלִיחַ בְּגָדוֹל.

מְטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים

זֶהוּ הַלִּמּוּד שֶׁלָּנוּ מִסּוֹד פָּרָה אֲדֻמָּה. פָּרָה הִיא בְּהֵמָה גַּסָּה, מְגֻשֶּׁמֶת, שֶׁאֲנִי בְּהֶחְלֵט לֹא מַצִּיעַ לְאַף אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ בִּזְמַן שֶׁהִיא עַצְבָּנִית. וְהַצֶּבַע שֶׁלָּהּ – בִּכְלָל… אָדֹם הוּא צֶבַע תּוֹסֵס, שֶׁמְּבַטֵּא חַיּוּת וְאֵנֶרְגִּיָּה (שַׂמְתֶּם פַּעַם לֵב לְצֶבַע הַפָּנִים שֶׁל אָדָם עַצְבָּנִי?). בְּקִצּוּר, הוּא הַצֶּבַע הֲכִי מַתְאִים לַגַּאֲוָה. אֶת 'חֲתִיכַת הַגַּאֲוָה' הַזּוֹ אָנוּ שׂוֹרְפִים, הוֹפְכִים לְאֵפֶר דַּק, וְהוּא זֶה שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אוֹתָנוּ לְטָהֳרַת טְמֵא הַמֵּת. כְּלוֹמַר, הַגַּאֲוָה עַצְמָהּ הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת חֵלֶק מִתִּקּוּן הַיֵּאוּשׁ וְהַחִדָּלוֹן! לַמְרוֹת שֶׁגַּאֲוָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא זוֹ שֶׁמְּטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים, כָּעֵת הִיא זוֹ שֶׁמְּטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים!

רַק שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, בְּסִיּוּם הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂיתִי, עָלַי לְהִפָּטֵר מֵאוֹתָהּ הַגַּאֲוָה שֶׁ׳אִמַּצְתִּי׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר וּתְטַמֵּא אוֹתִי שׁוּב. עָלַי לִזְכֹּר כִּי אוֹתוֹ הַחֵשֶׁק וְאוֹתָהּ הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁסִּיְּעוּ בְּיָדִי לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן וְהַטּוֹב הָיוּ מַתְּנַת חִנָּם מֵאֵת ה'. בַּסִּיּוּם עָלַי לַחֲזֹר וְלִזְכֹּר שֶׁ"נַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה" – "תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ – שֶׁלּוֹ".

שֶׁנִּזְכֶּה לְטָהֲרָה וְלֶאֱכֹל כְּבָר הַשָּׁנָה מִן הַפְּסָחִים!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי