מכון גל עיני
נכתב עלידי
שָׁלוֹם יְלָדִים!
הַשַּׁבָּת שֶׁלָּנוּ, שַׁבַּת חֲזוֹן, נִקְרֵאת כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁבְּשַׁבָּת זוֹ, דַּוְקָא זוֹ שֶׁהֲכִי סְמוּכָה לְיוֹם הַחֻרְבָּן, מַרְאִים לְכָל יְהוּדִי מִשָּׁמַיִם אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד לְהִבָּנוֹת!
מָה זֶה אוֹמֵר? שֶׁאֲנִי וְאַתָּה אֲמוּרִים לַהֲפֹךְ לִהְיוֹת נְבִיאִים? כַּמּוּבָן, אֵין לָנוּ הִתְנַגְּדוּת לְכָךְ, אֲבָל הַכַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה לִיהוּדִים פְּשׁוּטִים כָּמוֹנוּ הִיא שֶׁכְּכָל שֶׁנִּרְאֶה כִּי הַחֻרְבָּן מַעֲמִיק, דַּוְקָא אָז זֶהוּ הַזְּמַן לַחֲלֹם עַל הַגְּאֻלָּה וּמַמָּשׁ לְצַפּוֹת לְהִתְגַּשְּׁמוּתָהּ!
לְבַד!
אֲנִי יוֹשֵׁב מְרֻתָּק כְּבָר עֶשְׂרִים דַּקּוֹת וּמִתְבּוֹנֵן בּוֹ. חַיִּימְקֶה, אָחִי הַקָּטָן, מְנַסֶּה לִשְׁבֹּר שִׂיא שֶׁל בְּנִיָּה לַגֹּבַהּ עִם מִגְדַּל הַ'קַּפְּלוֹת' שֶׁלּוֹ. מַכִּירִים? שְׁתַּיִם לָאֹרֶךְ וּשְׁתַּיִם לָרֹחַב. שִׁלְשׁוֹם עָמַד הַשִּׂיא שֶׁלּוֹ עַל גֹּבַהּ הַמָּתְנַיִם שֶׁלִּי, שֶׁזֶּה אוֹמֵר מִגְדָּל שֶׁל בְּעֵרֶךְ 30 קוֹמוֹת, אֲבָל מֵאָז מִקְצֵה הַשִּׁפּוּרִים שֶׁלּוֹ דֵּי עוֹמֵד בַּמָּקוֹם. בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַקּוֹמָה הָ-20 מַתְחִיל הַמִּגְדָּל לְהִתְנַדְנֵד, וְעַד הַקּוֹמָה הָ-25 הוּא כְּבָר קוֹרֵס לְגַמְרֵי. מָה שֶׁמְּעַנְיֵן הוּא שֶׁחַיִּימְקֶה לֹא מְמַהֵר לְהִתְיָאֵשׁ. שׁוּב וָשׁוּב הוּא אוֹסֵף אֶת שִׁבְרֵי הַמִּגְדָּל וּמַתְחִיל בְּמֶרֶץ נִסָּיוֹן נוֹסָף.
אָז הָעַקְשָׁנוּת שֶׁלּוֹ הִיא דָּבָר אֶחָד שֶׁמְּרַתֵּק אוֹתִי. אֲבָל עוֹד מַשֶּׁהוּ גּוֹרֵם לִי כְּבָר 20 דַּקּוֹת לֹא לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. אֲנִי פָּשׁוּט יוֹדֵעַ מָה הַפִּתְרוֹן לַבְּעָיָה שֶׁלּוֹ. אֶת זוּג הַ'קַּפְּלוֹת' שֶׁמְּכִילָה כָּל קוֹמָה יֵשׁ לְהַרְחִיק אַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה, עַד הַקָּצֶה, וְאִלּוּ חַיִּימְקֶה מִשּׁוּם-מָה מַמָּשׁ מְקָרֵב אוֹתָן, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁמְּאוֹד מַהֵר הַבִּנְיָן מְאַבֵּד יַצִּיבוּת. אָז הִנֵּה, גִּלִּיתָ אֶת הַבְּעָיָה וְאַתָּה גַּם יוֹדֵעַ אֶת הַפִּתְרוֹן הַפָּשׁוּט. מָה נִשְׁאַר? רַק לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַשִּׁיטָה.
"חַיִּימְקֶה, לַעֲזֹר לְךָ?" אֲנִי שׁוֹאֵל בִּזְהִירוּת. חַיִּימְקֶה מַבִּיט בִּי מֻפְתָּע, מַמָּשׁ נֶעֱלָב. "לֹא!! לְבַד!!!". "טוֹב, בְּסֵדֶר, אַתָּה. רַק אֲגַלֶּה לָךְ אֶת הַשִּׁיטָה", אֲנִי מְנַסֶּה. "לֹא! לֹא צָרִיךְ, אֲנִי מִסְתַּדֵּר לְבַד". מִצִּדּוֹ שֶׁיִּפֹּל הַמִּגְדָּל שִׁבְעִים פַּעַם, הָעִקָּר שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה זֹאת בְּעַצְמוֹ. הָאֱמֶת, לַמְרוֹת שֶׁנּוֹרָא בָּא לִי לַעֲזֹר לוֹ, אֲנִי דֵּי מֵבִין אוֹתוֹ. מִי אוֹהֵב שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁבִילוֹ? כֻּלָּנוּ רוֹצִים לְבַד…
דְּחִיפָה מִלְּמַעְלָה
מִצַּד אֶחָד אֲנִי מַעֲדִיף לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים בְּעַצְמִי, בְּלִי עֶזְרָה מֵאֲחֵרִים, אֲבָל תּוֹדוּ בְּעַצְמְכֶם, לֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁעָדִיף לְהֶפֶךְ, שֶׁיַּעֲשׂוּ עֲבוּרֵנוּ. לְדֻגְמָה, אֶת מְסִבַּת סוֹף הַשָּׁנָה שֶׁאִרְגְּנָה הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ יָכֹלְנוּ לְהָרִים לְבַד, וּבְכָל זֹאת הֶעֱדַפְנוּ שֶׁהַדְּחִיפָה תָּבוֹא מִלְּמַעְלָה, מִצַּד הַהַנְהָלָה. לֹא מְכֻבָּד יוֹתֵר שֶׁהַהוֹרִים יְקַבְּלוּ אֶת הַהַזְמָנָה עִם חוֹתֶמֶת הַמּוֹסָד וַחֲתִימַת הַמְּנַהֵל? וְזֶה עוֹד לִפְנֵי שֶׁדִּבַּרְנוּ עַל הַתַּקְצִיב לְמִמּוּן הָאֵרוּעַ. לְבַד הָיִינוּ מַצְלִיחִים לְגַיֵּס אוּלַי רֶבַע מֵהַסְּכוּם הַנִּדְרָשׁ, וְזֶה אוֹמֵר לְוַתֵּר עַל הַרְבֵּה דְּבָרִים בְּסִיסִיִּים, כְּמוֹ הַגְבָּרָה נוֹרְמָלִית, כָּךְ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָאֵרוּעַ הָיָה נִרְאֶה דֵּי עָלוּב לְעֻמַּת הַהֲפָקָה הַמְּכֻבֶּדֶת שֶׁיָּצְאָה בְּפֹעַל.
הַהִגָּיוֹן פָּשׁוּט: עִם כָּל הָרָצוֹן הַטּוֹב וְהַהִתְלַהֲבוּת – הַיְּכוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ מֻגְבָּלוֹת. הִתְלַהֲבוּת הִיא אָמְנָם דָּבָר חָשׁוּב, אֲבָל הִיא לֹא הַכֹּל. זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה לָנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, כְּשֶׁגִּלִּינוּ שֶׁהַהַגְבָּרָה שֶׁהִשַּׂגְנוּ בְּחִנָּם, בְּעַצְמֵנוּ, הָיְתָה שָׁוָה חִנָּם. הַקָּהָל פָּשׁוּט לֹא שָׁמַע אַף מִלָּה מִכָּל הַהַצָּגָה הַמֻּשְׁקַעַת שֶׁהֵכַנּוּ, אָז לֹא בָּטוּחַ שֶׁהַמַּהֲלָךְ הָ'עַצְמָאִי' שֶׁלָּנוּ בַּמִּקְרֶה הַזֶּה הָיָה שָׁוֶה…
בִּידֵי אָדָם
אֵיךְ קָשׁוּר כָּל זֶה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ?
הָרַמְבָּ"ם, הַפּוֹסֵק הַגָּדוֹל שֶׁלָּנוּ, פּוֹתֵחַ אֶת הִלְכוֹת בֵּית הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ עִם קְבִיעָה פְּשׁוּטָה וּבְרוּרָה – מִצְוָה עָלֵינוּ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כְּמוֹ נְטִילַת יָדַיִם בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ לְבִישַׁת צִיצִית, כְּמוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת – בְּנִיַּת בַּיִת לַה' הִיא מִצְוָה כְּמוֹ כָּל הַמִּצְווֹת. מֶה הָיִיתָ עוֹנֶה לְיֶלֶד שֶׁאוֹמֵר לָכֶם דָּבָר כָּזֶה: 'אִם יֵשׁ לִי צִיצִית בָּאָרוֹן אֲנִי לוֹבֵשׁ, אִם אֵין – אָז לֹא'. לִי זֶה בָּרוּר, הָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ: 'חֲבִיבִי, זוֹ מִצְוָה. אַתָּה חַיָּב בָּהּ. אֵין בָּאָרוֹן? חַפֵּשׂ יוֹתֵר טוֹב, שְׁאַל אֶת אִמָּא'. הַמִּצְוָה הֲרֵי מֻטֶּלֶת עָלָיו.
זוֹכְרִים אֶת חַיִּימְקֶה? בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ, גַּם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִתְאַמֵּץ וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ! כְּמוֹ כָּל מִצְוָה אַחֶרֶת, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים, וּמִמֵּילָא גַּם רוֹצִים, לָקוּם וְלִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כְּבָר הַיּוֹם! בַּיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ מַמָּשׁ!
בִּידֵי שָׁמַיִם
אֲבָל בְּסִפְרֵי הַמִּדְרָשׁ וּבְסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כָּתוּב בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ! כָּתוּב בָּהֶם שֶׁאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, לֹא יִבְנוּ בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא הוּא יֵרֵד כְּשֶׁהוּא מוּכָן וּמְשֻׁכְלָל בָּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם! יוֹתֵר מִכָּךְ, מוּבָא שֶׁהַסִּבָּה שֶׁשְּׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ, הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי, חָרְבוּ הָיְתָה בִּגְלַל שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבָּנוּ אוֹתָם, וְאִלּוּ הַשְּׁלִישִׁי יִהְיֶה נִצְחִי וְלֹא יֵחָרֵב, כִּי אוֹתוֹ יִבְנֶה ה' בְּעַצְמוֹ. דַּוְקָא הוּא יִהְיֶה הַבַּיִת שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה!
גַּם כָּאן הַהִגָּיוֹן בָּרוּר. אֲנַחְנוּ רוֹצִים גְּאֻלָּה עֲנָקִית, אֵין-סוֹפִית, לֹא כָּזוֹ שֶׁאָנוּ מַמְצִיאִים וּמְכִינִים אוֹתָהּ לְפִי מָה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים וּמְסֻגָּלִים. אֲנַחְנוּ רַק בְּנֵי אָדָם, קְרוּצֵי חֹמֶר, עִם נֶפֶשׁ בַּהֲמִית וְלֹא תָּמִיד עִם רְצוֹנוֹת הֲכִי נַעֲלִים. צֶמֶד הַמִּלִּים 'בֵּית מִקְדָּשׁ' מַדְגִּישׁ אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁיִּשְׁרֶה בְּאוֹתוֹ בַּיִת, אֶת מָה שֶׁיָּבוֹא מִלְּמַעְלָה וְיִשְׁכֹּן בְּתוֹכוֹ, וְזֶה דָּבָר שֶׁשַּׁיָּךְ לַה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְהַמְצָאוֹת כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁלָּנוּ…
אָז מָה עָדִיף? בִּידֵי אָדָם אוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם?
מַעֲשֵׂה יְדֵי צַדִּיקִים
לִבְנוֹת לַה' בַּיִת זוֹ תַּכְלִית הַבְּרִיאָה! לְשֵׁם כָּךְ בָּרָא ה' אֶת הָעוֹלָם וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא נָתַן לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת. מַלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם כַּנִּרְאֶה יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק. אוֹתָנוּ הוּא רוֹצֶה כְּדֵי שֶׁנִּתְגַּבֵּר, נִתְאַמֵּץ וּנְפַנֶּה לוֹ מָקוֹם בְּתוֹכֵנוּ. יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה לְכָךְ – "נִתְאַוָּה הקב"ה לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים!".
אֲבָל מָה קוֹרֶה לִי לְאַחַר שֶׁהִתְאַמַּצְתִּי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה? אֲנִי עָלוּל לַחֲשֹׁב שֶׁכָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי הָיָה בְּכֹחוֹת עַצְמִי. אָז רֶגַע, אֲנִי מִסְתַּדֵּר לְבַד?! חַס וְחָלִילָה! הַמַּחְשָׁבָה הַנְּכוֹנָה הִיא שֶׁרַק ה' הוּא שֶׁעָשָׂה הַכֹּל. אֲפִלּוּ אֶת הַחֵשֶׁק שֶׁלִּי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ – "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל!". מָה הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ בְּכָל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה? "אֲ-דֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח". אָז מִי עוֹשֶׂה אִם ה' פּוֹתֵחַ לִי אֶת הַפֶּה? אֲנִי לְבַדִּי לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת!
לָכֵן הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁלָּנוּ הִיא גַּם וְגַם – גַּם בִּידֵי אָדָם וְגַם בִּידֵי שָׁמַיִם. יוֹתֵר נָכוֹן, שְׁנֵיהֶם בְּעֶצֶם דָּבָר אֶחָד. אֲנַחְנוּ מִתְאַמְּצִים וּפוֹעֲלִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, בּוֹנִים אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עִם כָּל הַכֹּחוֹת, אֲבָל בְּתוֹךְ-תּוֹכֵנוּ יוֹדְעִים – אֶת הַכֹּל פּוֹעֵל ה', הַמִּקְדָּשׁ יוֹרֵד מִשָּׁמַיִם!
שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ!
שַׁבַּת-חֲזוֹן שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
