מכון גל עיני
נכתב עלידי
על פי ספר יצירה, החוש המיוחד לחודש סיון הוא חוש ההילוך. במעמד הר סיני כרתנו ברית עם ה’, קבלנו תורה והתרגשנו מהמפגש רב-הרושם, ולמחרת עלינו להתחיל ללכת בדרך ההלכה ולממש את יעודנו כעם ה’. מתן תורה נקרא “יום חתונתו”, וכך אצל כל זוג יום אחרי החתונה המרגשת, בה נכרתה ברית הנישואין, מתחילים ללכת בשביל החיים המשותף – צריכים להתרגל זה לזו וזו לזה, להתרגל ל’ביחד’ ולבנות הרגלי חיים משותפים.
להוריד את האהבה לרגליים
כפי שהדריך הרבי מליובאוויטש, החלטה להתחתן מקבלים על סמך השקפת עולם וחזון-חיים משותפים לצד משיכת הלב. כלומר, ההחלטה מורכבת משכל ורגש, תחומי ה’מושכל’ וה’מורגש’ שבנפש. אך כדי לממש את החזון והאהבה צריכים להוריד אותם רמה נוספת, לפסים מעשיים – תחום ה’מוטבע’ שבנפש. השכל שבראש והרגש שבלב צריכים להגיע לרגליים, לחיים משותפים במציאות.
זוגות רבים מגלים בתקופה הראשונה לנישואין שהירידה למציאות כרוכה בקשיים רבים. מהאופוריה הרומנטית של השידוך והחתונה נוחתים לעיסוקים האפרוריים של דאגת הפרנסה, מטלות הבית, הקניות והתיאומים היום-יומיים. שני אנשים, עם חינוך והרגלים שונים, חולקים פתאום את אותן ארבע אמות – עליהם לסבול אחד את השני גם בתחומים הקטנוניים של הרגלי היגיינה, סדר ונקיון, לו”ז יומי והתנהלות פשוטה – והדבר קשה לעתים יותר מהסכמה בדעות או מחיבור רגשי.
להתרגל לביחד
מה עושים? מתרגלים… אט-אט בונה לעצמו כל זוג הרגלי חיי משותפים – חלוקה מתאימה של משימות החיים, התחשבות, עיגול פינות והסכמה בנקודות חיכוך.
ההסתפקות בהרגלים עלולה להיות שקיעה בשגרה סתמית, “מצות אנשים מלומדה”, קבעון שהוא הרסני לאהבה, להתרגשות ולחתירה לחזון משותף. לאידך, ללא בסיס של חיים טבעיים ונעימים ביחד, החיכוכים הופכים לקשיים ומריבות הממררים את החיים.
לכן, יש להתייחס להרגלים כאל רגליים שמעמידות-מייצבות אך גם מוליכות קדימה. ההרגלים המשותפים הם בסיס איתן לקשר הרגשי והשכלי, ובכל הממדים נצרכת דחיפה מתמדת לשיפור והתקדמות. דווקא התחום המעשי והמדיד נושא קדימה את הרצונות, המחשבות והרגשות, מתרגם אותם לשפת המציאות כקבלות טובות, הרגלים ומחוות מתחשבות ה’מצטברים’ ומאפשרים להעמיק עוד ועוד את הקשר הפנימי.
להפוך משנים לאחד
בעומק, חוש ההילוך אינו רק כלי טכני הכרחי לחיבור הנפשי. בחוש ההילוך טמון הסוד העמוק של ה’ביחד’: בעוד כל יד פועלת גם באופן עצמאי, הרגליים הולכות רק בשיתוף פעולה והתחשבות הדדית.
ביטוי פנימי לחוש זה הוא התאמת הקצב של בני הזוג. ההתחשבות האמתית בבן הזוג מבוססת על רגישות פנימית לקצב שלו ונכונות להאט ולהתחבר אליו כדי לחוות חוויות משותפות ולהתקדם ביחד. זהו הבסיס לקשר אישות תקין וטוב, להתקדמות רוחנית משותפת וגם סתם לתזמון יציאה משותפת מהבית או הליכה ביחד ברחוב. בדרך כלל, על האיש להתחשב באשתו, המחוברת יותר לפרטי המציאות הממשית ולכן גם נדרשת לזמן רב יותר כדי לחוות חוויה עמוקה ולהתקדם בפועל, אך יתכנו גם מקרים ותחומים הפוכים.
באמת, ההגעה לזרימה טבעית מלאה, שיתוף פעולה חלק, בקצב זהה ובתיאום מושלם, בונה (או משקפת) בנישואין משהו עמוק עוד יותר משיתוף הדעות והרגש ההדדי: מזל חדש סיון הוא תאומים, והעובדה שאיש ואשה הם נפשות-תאומות מתגלה בתיאום המלא ביניהם. עם הזמן בני הזוג מתרגלים כל-כך זה לזו עד שאינם מסתדרים לבד – הם הופכים ל”תרין פלגי גופא”, שני חצאי גוף אחד (כתיאור הקבלה לספירות נצח והוד, ספירות המוטבע המשתקפות ברגליים), וכך מבטאים במציאות את שרש הנשמה המשותף שלהם, את המקום בו הם “אחד”.
