סוד העִבּוּר

סוד העבור, בסיס הלוח העברי, מתאם בין שנת השמש ושנת הלבנה. מחזורי “שני המאורות” קרובים, אך אינם זהים, ובמשך הזמן גדל הפער ביניהם, ולשם החזרת הסדר והתיאום נדרש חדש העבור, אדר ראשון, אותו מתאים לכנות ‘אדר קטן’ (בו נחוג ‘פורים קטן’) – תוספת המצטברת מהפערים הקטנים (דוגמת ‘הקבוע הקוסמולוגי’ במדע, הזעיר ביחס לכחות שאת הסתירות וחוסר התיאום ביניהם הוא מיישב).

התאמת השמש והירח היא משל לנישואין. בני הזוג מלאים אהבה ורצון טוב, אך בטבעם אין ביניהם סנכרון מוחלט. מעבר להבדלי האופי הפרטיים, יש פער בין קצב האיש (הנוטה לקביעות/קבעון, בדוגמת השמש) לקצב האשה (הנמלאת ונחסרת, ויש בה משהו בלתי-צפוי, בדוגמת הלבנה), כשתפקיד האיש בנישואין הוא התאמת עצמו לקצב של אשתו.

הצטברות הפערים פוגעת בסנכרון בני הזוג ומאיימת על יציבות הקשר. להחזרת ההתאמה נדרש סוד העבור – הוספת רכיב ‘קטן’ ומאזן למערכת. בעבודת הנפש הזוגית, מדובר בחזרה תקופתית לקטנוּת. חוסר הסנכרון המצטבר מתבטא בקטנות מוחין שלילית, קטנוניות המגבירה מתחים ופערים בנישואין, והתיקון הוא חזרה לקטנות חיובית, ילדותית-עוברית ומלאת שמחה (בגימטריא סוד העבור!), שיש בה כמה גוונים:

מתוך הקטנות מרגיש כל אחד שאין לו די שכל להבין וכ”ש לדון או לבקר את זולתו, וממילא עליו לקבל אותו כמו שהוא, לזרום אִתו ואפילו לתת לו להוביל.

הקטנות היא מצב של אמונה בנפש – לעומת ההבנה הבוגרת, המעוגנת היטב במציאות, באמונה התמימה ובבטחון נטול-האחיזה במציאות יש קטנות חיובית (בבחינת “אני מתפלל לדעת זה התינוק”). בתקופות חיכוך, על בני הזוג להתאזר באמונה ובטחון ש’יהיה בסדר’ – גם אם מבט בוגר ומפוכח לא רואה כיצד – קטנות שמאפשרת להם לעבור את הזמנים הקשים ולחתור לפתרון.

הקטנות היא גם היכולת לחזור לנקודות החיבור הקטנות והחביבות – מילה טובה, פטפוט עם כוס קפה ועוגה, מתנה קטנה, פתק-אהבה מצחיק או טיולון נעים ביחד (עד לרמת ה”מילי דשטותא”, ה”שטות דקדושה” שמחברת בין בני זוג). אפשר לחשוב שהקשיים מעידים על קושי פנימי ועמוק הדורש התמודדות ב’ראש גדול’, אך כשמדובר בסה”כ בהצטברות פערים טבעית די בהמתקת האוירה בדברים קטנים (וגם כשנדרשת התמודדות עומק, הקטנות הנעימה היא רקע מתאים המאפשר עבודה).

כפי שנרמז, הקטנות היא בעצם חזרה לבסיס הראשוני עליו נבנו הנישואין. חתן וכלה הולכים לחופה בשמחה מתוך מבט ילדותי תמים. הרומנטיקה המאפיינת זוג מאוהב, כמו גם האידיאליזם עליו הם מתכננים להשתית את ביתם, נשחקים-קמעא בהמשך החיים, כשהזוג גדל ומתבגר. אך אותה קטנות ילדותית משקפת בעצם את השרש הנשמתי המשותף, ולכן צריכים מדי פעם לחזור לעיבור – למקור בו שתי הנשמות הן אחת ממש – וממנו להוולד מחדש, כדי להמשיך לצעוד בשבילי החיים בקצב מתואם.