מָרָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַשַּׁבָּת אָנוּ זוֹכִים לִשְׁנֵי אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים! הָרִאשׁוֹן הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר, הַחֹדֶשׁ שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ אָנוּ מְקַיְּמִים בּוֹ אֶת מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר. וְהַשֵּׁנִי הוּא הַצַּדִּיק שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר הוּא יוֹם הִלּוּלָתוֹ – רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל מִוִיטְבֵּסְק, שֶׁלִּכְבוֹדוֹ נַקְדִּישׁ הַפַּעַם אֶת סִפּוּרֵי הַמָּדוֹר.

עֲלִיָּה מְשִׁיחִית

רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל הָיָה גְּדוֹל תַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ וְאַף הֻכְתַּר לְמַמְשִׁיכוֹ אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אַךְ תַּפְקִיד זֶה לֹא נִמְשַׁךְ זְמַן רַב. כַּמָּה שָׁנִים לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַמַּגִּיד שָׂם רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל פְּעָמָיו וְעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַק שֶׁנָּבִין, עֲלִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָם הַיָּמִים לֹא דּוֹמָה לְיָמֵינוּ כְּלָל. הַיּוֹם עוֹלִים עַל מָטוֹס וְתוֹךְ פָּחוֹת מִיְּמָמָה נִתָּן לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ מִכָּל מָקוֹם בָּעוֹלָם. אֲבָל בְּאוֹתָם יָמִים עֲלִיָּה לָאָרֶץ הָיְתָה כְּרוּכָה בְּמַסָּע אָרֹךְ וּמְיַגֵּעַ, בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, רְצוּף סַכָּנוֹת בִּדְמוּת שׁוֹדְדֵי דְּרָכִים וְחַיּוֹת טֶרֶף.

גַּם לְאַחַר הַהַגָּעָה בְּשָׁלוֹם לֹא תַּם הַסִּפּוּר. הִתְיַשְּׁבוּת וְהִתְבַּסְּסוּת בָּאָרֶץ הָיְתָה קָשָׁה שֶׁכֵּן תְּנָאֵי הַמִּחְיָה לֹא הָיוּ מַזְהִירִים. בְּאוֹתָם יָמִים הָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֶמֶת וַחֲרֵבָה. מִסְפַּר הַיְּהוּדִים שֶׁדָּרוּ בָּהּ מָנָה סַךְ הַכֹּל כְּשֵׁשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ (לְשֵׁם הַשְׁוָאָה: כַּיּוֹם חַיִּים בָּאָרֶץ כְּשִׁבְעָה מִילְיוֹן יְהוּדִים…), מְקוֹרוֹת הַפַּרְנָסָה הָיוּ דַּלִּים וְאוֹתָם מְעַטִּים שֶׁחָיוּ בָּהּ שָׁרוּ בִּתְנָאֵי דֹּחַק וְעֹנִי גְּדוֹלִים. יְהוּדִים הִתְגּוֹרְרוּ בְּאוֹתָם יָמִים בִּמְרֻכָּז בְּאַרְבָּעָה עָרִים בִּלְבַד: יְרוּשָׁלַיִם, חֶבְרוֹן, צְפַת וּטְבֶרְיָה.

לָכֵן כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים עַל הַחְלָטָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת לָאָרֶץ בְּאוֹתָם הַיָּמִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּעֵל, שֶׁכֵּן מַעֲשֶׂה כָּזֶה כָּרוּךְ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ רַבָּה. אֲבָל רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל לֹא עָלָה אֵלֶיהָ לְבַדּוֹ. יַחַד עִמּוֹ עָלוּ עוֹד 300 אִישׁ, וְעֻבְדָּה זוֹ מַצְבִּיעָה עַל כָּךְ שֶׁמְּדֻבָּר הָיָה בְּמִבְצָע כַּבִּיר בְּמֻשָּׂגִים שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים. לִתְנָאֵי מִחְיָה וְהִתְבַּסְּסוּת שֶׁל קְבוּצָה כָּזוֹ גְּדוֹלָה צָרִיךְ לִדְאֹג שִׁבְעָתַיִם – הֵיכָן יָגוּרוּ? מִמָּה יִתְפַּרְנְסוּ? תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁבְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד מַגִּיעִים כַּיּוֹם לָאָרֶץ וּמְצִיפִים אוֹתָהּ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף יְהוּדִים! כֵּן, זֶה הָיָה מִסְפָּרָם הַיַּחֲסִי שֶׁל אוֹתָם עוֹלִים לְעֻמַּת תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ.

צֶמֶד הַמִּלִּים ‘מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ’, זוֹ שֶׁהֵנִיעָה אֶת רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל וַחֲבוּרַת הַחֲסִידִים בְּמַסָּעָם, מֵרִיחַ לָנוּ אֲוִירָה מְשִׁיחִית. וְאָכֵן, עֲלִיָּתָם הַחֲסִידִים הָיְתָה בְּכַוָּנָה מֻצְהֶרֶת לְזָרֵז אֶת בִּיאַת מָשִׁיחַ וּלְהָחִישׁ אֶת גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

לָעֲלִיָּה לָאָרֶץ קָדְמוּ הֲכָנוֹת, בֵּינֵיהֶן בִּקּוּר אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הַמְּבֻגָּרִים, תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. אֶחָד מֵהֶם, רַבִּי פִּינְחָס מִקּוֹרִיץ, כְּשֶׁשָּׁמַע עַל הַבִּקּוּר הַמִּתְקָרֵב הוֹרָה מִיָּד לִבְנֵי בֵּיתוֹ לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת הֵיטֵב. “הָכִינוּ אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל”, הִתְבַּטֵּא וְאַף תָּפַס בְּיָדָיו מַטְאֲטֵא כְּדֵי לִהְיוֹת שֻׁתָּף בְּעַצְמוֹ עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ בַּהֲכָנוֹת. בַּהֶמְשֵׁךְ, כַּאֲשֶׁר אֶת הָאֳנִיָּה שֶׁהוֹבִילָה אוֹתָם בְּלֵב יָם תָּקְפָה סְעָרָה וְסַכָּנַת חַיִּים מַמָּשִׁית נִשְׁקְפָה לְיוֹשְׁבֶיהָ, זָעַק רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל בִּתְפִלָּתוֹ לַה’ וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּצִּיל אוֹתָם בִּזְכוּת זֶה שֶׁ”הִתְהַפְּכָה עָלַי בִּטְנִי כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁצַּדִּיק גָּדוֹל כְּמוֹ רַבִּי פִּינְחָס מְכַנֶּה אוֹתִי בְּשֵׁם ‘מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל'”.

יָתֵד בָּאָרֶץ

רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל הִגִּיעַ לָאָרֶץ וְהַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בּוֹ בָּחַר לְהִתְיַשֵּׁב לֹא הָיָה יְרוּשָׁלַיִם, אוֹ עִיר קְדוֹשָׁה-מֻכֶּרֶת אַחֶרֶת, אֶלָּא הָעִיר פְּקִיעִין שֶׁבַּגָּלִיל. בִּפְקִיעִין מְמֻקֶּמֶת הַמְּעָרָה הַמְּפֻרְסֶמֶת בָּהּ הִתְחַבֵּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, וְעֻבְדָּה זוֹ שׁוּב ‘מְרִיחָה’ לָנוּ מַשֶּׁהוּ מְשִׁיחִי-סוֹדִי. וְאָכֵן כַּוָּנָתוֹ הַמְּשִׁיחִית שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל הָיְתָה מֻבְהֶקֶת: “אִם אֶזְכֶּה לִהְיוֹת בִּפְקִיעִין שָׁנָה שְׁלֵמָה אָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ”, אָמַר הַצַּדִּיק. אֶלָּא שֶׁנִּסְיוֹן הִתְיַשְּׁבוּת זֶה לֹא אָרַךְ זְמַן רַב. עִם בּוֹאוֹ לַמָּקוֹם תָּקְפָה אֶת הַיִּשּׁוּב מַכַּת זְאֵבִים, וְהָעַרְבִים תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם תָּלוּ אֶת הוֹפָעָתָם בְּאוֹתוֹ ‘אִישׁ הַזָּקֵן’ שֶׁעָבַר לָגוּר בֵּינֵיהֶם וְהֵם גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ מֵהַמָּקוֹם. עִם עָזְבוֹ אֶת פְּקִיעִין חָדְלוּ הַזְּאֵבִים לִפְקֹד אֶת הַמָּקוֹם, וְהַדָּבָר הָיָה לְפֶלֶא…

מִפְּקִיעִין עָבַר רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל לִצְפַת, אַךְ גַּם בָּהּ לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים. בִּצְפַת נִתְקְלָה הַחֲבוּרָה בְּהִתְנַגְּדוּת עַזָּה דַּוְקָא מִצַּד הַיְּהוּדִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בָּהּ, עַד כְּדֵי שֶׁרַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל הִתְבַּטֵּא כִּי “בִּצְפַת כֻּלָּם רְשָׁעִים”. כַּמּוּבָן, לְסִבַּת הַהִתְנַגְּדוּת וְלַעֲזִיבַת הָעִיר שֶׁבְּעִקְבוֹתֶיהָ יֶשְׁנָהּ גַּם טַעַם פְּנִימִי. “בִּצְפַת יֵשׁ אֲוִיר צַח, יוֹתֵר מִדַּי צַח. “הַכְרָזָתָהּ שֶׁל בַּת קוֹל נִשְׁמַעַת בָּהּ בְּאֹפֶן קָבוּעַ”, גִּלָּה הַצַּדִּיק וְשָׂם פְּעָמָיו יַחַד עִם עֲדַת הַחֲסִידִים אֶל הָעִיר טְבֶרְיָה.

מֵהֵיכָן הִתְפַּרְנְסוּ רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל וַחֲסִידָיו? מִשְׁלוֹחֵי דֹּאַר בֵּין אֲרָצוֹת לֹא הָיוּ קַיָּמִים בַּיָּמִים הַהֵם, וְלָכֵן אַחַת לְשָׁנָה הָיָה יוֹצֵא שָׁלִיחַ לְרוּסְיָה הַלְּבָנָה, בָּהּ שָׁכַן אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן, רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מִלִּיאָדִי, וְאוֹסֵף מִמֶּנּוּ אֶת כַּמּוּת הַכֶּסֶף שֶׁנִּצְבְּרָה עֲבוּרָם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה. כְּסָפִים אֵלּוּ נֶאֶסְפוּ עַל יְדֵי רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מֵהַחֲסִידִים בְּרַחֲבֵי מְדִינוֹת הָאֵזוֹר וּשְׁמָם מֵעִיד עַל מַטְּרָתָם: ‘מָעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל’. נֹהַל זֶה נִמְשַׁךְ עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר כָּךְ וְזָכָה לַכִּנּוּי ‘צִדְקַת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס’ (שֶׁקָּבוּר גַּם הוּא בָּעִיר טְבֶרְיָה). מַסָּעוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ הָיָה אוֹרֵךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים וְהַצִּפִּיָּה לְבוֹאוֹ בַּחֲזָרָה הָיְתָה בְּהֶתְאֵם.

גְּבוּרָה מְשִׁיחִית

הֱיוֹת וְהַשָּׁבוּעַ הִשְׁלַמְנוּ בִּסְפִירַת הָעֹמֶר אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה נְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁשַּׁיָּךְ לְמִדָּה זוֹ. בְּאַחַת הַשָּׁנִים הִתְעַכְּבָה חֲזָרָתוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ. הַמּוֹעֵד הַמְּיֹעָד חָלַף, הַכֶּסֶף מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה כְּבָר כִּמְעַט שֶׁאָזַל לְגַמְרֵי וְהָאַסְפָּקָה הַחֲדָשָׁה טֶרֶם הִגִּיעָה. הָרָעָב הֵחֵל לְהָצִיק וְסַכָּנַת גְּוִיעָה בָּרָעָב הָיְתָה מַמָּשִׁית יוֹתֵר מִתָּמִיד. בַּצַּר לָהֶם פָּנוּ, כַּמּוּבָן, אֶל רֹאשׁ הַחֲבוּרָה, רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל. הֲרֵי מִלְּבַד הֱיוֹתוֹ צַדִּיק גָּדוֹל, הוּא גַּם זֶה שֶׁהֵבִיא אוֹתָם לְכָאן…

רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל עָנָה לָהֶם תְּשׁוּבָה מַפְתִּיעָה, שֶׁבָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עֲלוּלָה לְהִשָּׁמַע כַּהֲלָצָה: “אַתֶּם מֻדְאָגִים מֵהָרָעָב. וּבְכֵן, כַּמָּה אֲרוּחוֹת בְּיוֹם אַתֶּם אוֹכְלִים? שָׁלֹשׁ. כַּמָּה זְמַן נִמְשֶׁכֶת כָּל אֲרוּחָה? רֶבַע שָׁעָה. אִם כֵּן, עָלֵינוּ לְהִתְאַפֵּק בְּכָל פַּעַם בְּסַךְ הַכֹּל רַק לְמֶשֶׁךְ רֶבַע הַשָּׁעָה הַמְּיֹעֶדֶת לָאֲכִילָה. נִתְגַּבֵּר, וְאֶת שְׁאַר הַזְּמַן נַקְדִּישׁ לָעִסּוּקִים הַקְּבוּעִים שֶׁלָּנוּ, לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה…”.

הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמְּשַׁקֶּפֶת אֶת עֲבוֹדַת ה’ שֶׁל הַצַּדִּיק, הַשּׁוֹלֵט בְּאֹפֶן מָלֵא בְּגוּפוֹ וּבְתַאֲווֹתָיו, כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא סִפְּקָה אֶת הַשּׁוֹאֲלִים. “אֶצְלֵנוּ”, טָעֲנוּ, “הָרָעָב מֻרְגָּשׁ גַּם לְאַחַר רֶבַע הַשָּׁעָה…”. רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְכִוּוּן הָהָר וְהִצְבִּיעַ: “הִנֵּה, שַׁיֶּרֶת רוֹכְבִים יוֹרֶדֶת. הַשָּׁלִיחַ בְּדִיּוּק מַגִּיעַ”. לְאָשְׁרָם שֶׁל תּוֹשָׁבֵי טְבֶרְיָה לֹא הָיָה גְּבוּל, אֲבָל רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל דַּוְקָא הָיָה מְאֻכְזָב. “חֲבָל, עוֹד יוֹם אֶחָד… אִם הֱיִיתֶם מִתְגַּבְּרִים וּמַחְזִיקִים מַעֲמָד עוֹד יוֹם אֶחָד – לֹא הָיִינוּ נִזְקָקִים יוֹתֵר לִכְסָפִים הַבָּאִים מִחוּץ לָאָרֶץ. הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בָּאָרֶץ הָיָה זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְקַיֵּם וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ…”.

זֶהוּ סִפּוּר שֶׁל גְּבוּרָה. גְּבוּרָה שֶׁל צַדִּיק בְּאִפּוּק וּשְׁלִיטָה עַל תַּאֲווֹת, וּגְבוּרָה שֶׁל אִפּוּק בַּצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה וּלְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ!

שֶׁנִּזְכֶּה לִגְבוּרָה מְשִׁיחִית!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי