מכון גל עיני
נכתב עלידי
“וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר”. המלה וַיֵּאָבֵק נשמעת מוכרת ומובנת, כיון שאנו רגילים להשתמש בה במשמעות מסוימת. אך כאשר לומדים תורה אסור לצאת מתוך הנחות יסוד כאלה מבלי לבדוק אותן. והנה רש”י עוסק במשמעות הלשונית של המלה ומביא שני פירושים: האחד, פירושו של המדקדק מנחם (בן סרוק), “לשון אָבָק שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם”. והשני פירוש רש”י עצמו, מלשון התקשרות, “שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו” – כלומר, השרש אבק קרוב לשרש חבק (בחילוף א-ח באותיות הגרוניות, כמבואר ברמב”ן) אלא שיש חבוק של אהבה ויש חבוק של מאבק.
המאבק הלילי של יעקב אבינו מקפל סודות עמוקים, שהרי אותו “איש” שנאבק עם יעקב אינו אלא “שרו של עשו” (רש”י), והמאבק בין יעקב לעשו נמשך, בפנים שונות, לאורך כל ההיסטוריה, עד הסיום עליו אנו קוראים בהפטרת “חזון עובדיה”: “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו”. מתברר שסודות המאבק מתחילים בעצם המלה מאבק על פירושיה השונים, כפי שנסביר.
עולמות, נשמות, אלוקות
תחילה נערוך את שני הפירושים ברש”י במבנה פנימי מסוים. נשתמש כאן במושגי-יסוד שטבע הבעל-שם-טוב: “עולמות, נשמות, אלוקות”. זוהי חלוקה של כלל המציאות לשלשה רבדים: האלוקות המחיה את הכל (וכאשר אנו אומרים אלוקות הכוונה כאן לחיות האלוקית ולא לה’ עצמו); הנשמות שלנו, בני האדם החיים בעולם; והעולם עצמו, זירת ההתרחשות. מדברי הבעל-שם-טוב עולה שתיקון העולמות הוא להעלות אותם (כמו הקשר הלשוני בין המלים עולם-עולה), ותיקון הנשמות הוא לקשר אותן זו בזו, כמצות “ואהבת לרעך כמוך” שהיא כלל גדול בתורה.
לענייננו: כיצד מתארים מאבק בין שניים? אם אנו מתבוננים במישור של העולמות, מתאים לדבר על האבק והעפר הנדבק בנאבקים ומתמר סביבם, כמו הפירוש הראשון ברש”י – אין התייחסות ישירה למה שקורה בין הנשמות, אלא לתמונה החיצונית המושפעת מהם. בפנימיות, המאבק בין יעקב ועשו מטיל את העולם כולו למערבולת של אבק, והשאיפה שלנו היא להעלות את העולם, דהיינו לחבר ולקשור את העולם למקורו, שהעולם לא יעלים על הבורא אלא יצביע עליו. אכן, חז”ל אומרים על המאבק בין יעקב לעשו “שהעלו אבק עד כסא הכבוד” – האבק העולמי עולה ועולה עד לכסא הכבוד שהוא שורש העולמות הנבראים.
הפירוש של רש”י עצמו, ויאבק-ויחבק, מתאים לתיאור מאבק במישור של הנשמות. המגע הצמוד בין השניים הוא חבוק, כאשר משמעות החבוק תלויה בכוונת הנפשות הפועלות. מתברר שלא תמיד ניתן לדעת בוודאות איזה חבוק לפנינו, כמו בחבוק שאנו פוגשים מיד בהמשך: “וירץ עשו לקראתו ויחבקהו” – ולא ברור האם זהו חבוק של אהבה או חבוק שכוונה רעה נסתרת בו (כשתי הדעות שמביא רש”י במקום). מכל מקום, תיקון הנשמות הוא בהתקשרות ביניהם. גם בתוך עם ישראל יש לפעמים צורך במאבק מסוים, ובלבד שהמאבק מלווה חבוק רחב המקיף את כולם ומגלה שבאמת כולנו בני איש אחד (יעקב-ישראל אבינו).
ומה באשר לממד של האלוקות? כאן מצטרפת מלה נוספת מהשרש אבק – אבוקה מאירה (וראה רמב”ן שאבוקה היינו עצים חבוקים זה בזה). את הממד של האלוקות צריך להאיר ולגלות. המאבק של יעקב נעשה בחשכת הלילה, עד שהמאבק הופך לאבוקה המאירה באור אלוקי את המציאות והופכת את הלילה ליום בהיר.
אלוף ההאבקות
נוסיף נופך של רמז בעיון לשוני. הקרבה בין השרשים אבק–חבק ממשיכה בשרש נוסף מאותה משפחה, דבק, המופיע לראשונה בתורה בפסוק “ודבק באשתו והיו לבשר אחד”. והנה, ראשי התבות אבק חבק דבק הם אחד (“לבשר אחד”), ושאר האותיות בק-בק-בק עולות בגיטריא אשה (“ודבק באשתו”).
בשלשת השרשים הללו משותפות האותיות בק וכל שרש מתייחד באות פותחת משלו, כאשר השרש אבק הוא א-בק. האות אל”ף נדרשת בחז”ל כרומזת לקב”ה הנקרא “אלופו של עולם”, ולכן נוכל לפרש שהמאבק של יעקב מתנהל מלמעלה בידי “אלופו של עולם”, שבצדק נוכל לקרוא לו כאן “אלוף ההאבקות העולמי”… הדבר רמוז גם בדברי חז”ל שהוזכרו קודם שהאבק עולה עד כסא הכבוד.
אם כן, המבנה הלשוני שראינו מתאים לתהליך המקביל שוב לשלשת הרמות של עולמות-נשמות-אלוקות: תחילה יש מאבק, התגוששות בין שניים המעלים אבק בעולם, אלא שבאמת הכל מתנהל בידי האלוף מלמעלה. אחר כך מתברר שהמאבק הוא חבוק, חבור והתקשרות בין הנשמות. ולבסוף מתגלה השרש המשותף שבו השניים השונים הופכים לפתע להיות אחד, “ודבק באשתו והיו לבשר אחד” – בגילוי ממד האלוקות.
