מי יבנה את בית המקדש השלישי?

מחלוקת ידועה היא בין גדולי חכמי ישראל מי יבנה את בית המקדש השלישי שכולנו מצפים לו. המחלוקת היא עתיקת יומין, ולפעמים נראה שכל אחד מאתנו בוחר את הדעה הקרובה ללבו…

לדעת הרמב”ם בניין המקדש הוא מצוה ככל תרי”ג מצוות (וכן דעת יתר מוני המצוות) – מצוה שקיומה, בעיקרון, הוא בידי אדם. בהלכות מלכים מוסיף הרמב”ם כי המלך שיעורר את עם ישראל לשמירת התורה וילחם מלחמות ה’ הוא “בחזקת משיח” אך לאחר שיבנה את בית המקדש ויקבץ נדחי ישראל הרי זה “משיח בודאי”. דהיינו, המקדש לא יבנה סתם “בידי אדם” אלא בידי מלך המשיח עצמו שעליו לדאוג לקיום מצות הציבור.

לעומת זאת, רש”י ותוס’ כתבו שבית המקדש העתידי ירד מוכן מן השמים. כיוצא בזה מבואר בספר הזוהר, שבית ראשון ושני נחרבו כיון שנבנו בידי בני אדם, ועליהם נאמר “אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו”, לעומת הבית השלישי עליו נאמר “בונה ירושלים ה'” ולכן לא יחרב לעולם.

מעשה צדיקים

אמנם ניתן לומר שאין מחלוקת בין החכמים, “אלו ואלו דברי א-להים חיים”. זאת לפי דברי הגמרא: “דרש בר קפרא, גדולים מעשיהם של צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ [בריאת העולם]. שבמעשה שמים וארץ נאמר ‘אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [ידי וימיני – יד אחת]’, ואילו במעשיהם של צדיקים נאמר ‘מכון לשבתך פעלת הוי’ מקדש א-דני כוננו ידיך [שתי ידיים]'” (כתובות דף ה, א. ראה רש”י שם). מגמרא זו עולה שבית המקדש נבנה בידי אדם – “מעשיהם של צדיקים” (משיח ועם ישראל, “ועמך כולם צדיקים”) – ובכל זאת הוא נקרא מעשה ה’, “כוננו ידיך”!

בזה עולות שיטות הרמב”ם ורש”י בקנה אחד: הצדיקים יבנו בפועל את בית המקדש, ובכל זאת הדבר יחשב כמעשה ה’ וכאילו ירד מוכן מן השמים. אך מה פירוש הדבר?

מעשה בשתי ידיים

תחילה נסביר מהו ההבדל בין פעולה ביד אחת לפעולה בשתי ידיים. אין זה רק הבדל כמותי, אלא גם באיכות הפעולה. יד ימין ויד שמאל משקפות תנועות הפוכות, “שמאל דוחה [במידת הגבורה] וימין מקרבת [במידת החסד]”. פעולה של ימין ושמאל יחדיו היא פעולה המשלבת בין הכיוונים השונים, יוצרת סינתזה מאחדת ואף “נשיאת הפכים”. בסגנון אחר, פעולת יד אחת היא פעולה חד-ממדית ופעולת שתי הידיים היא פעולה דו-ממדית.

זהו ההבדל בין בריאת שמים וארץ למעשה הצדיקים בבניין המקדש: מציאות הטבע וקיומו הוא מעשה חד ממדי, אין מציאות של טוב ורע, אין עימות אמיתי בין כוחות הופכיים, ולכן נאמר ששמים וארץ נבראו ביד אחת. אבל במעשה הצדיקים יש עימות בין טוב לרע, יש בחירה חופשית, והעימות מוליד פירות ממשיים – זוהי פעולה בשתי ידיים.

כעת נבין מדוע קוראת הגמרא לבניית המקדש מעשה הצדיקים, בעוד שבפסוק נאמר “מקדש א-דני כוננו ידיך [ידי ה’]”. ההסבר הוא שעל ידי מעשה הצדיקים, על ידי הבחירה החופשית שלהם, מאבקם ברוע והכנעתם את המרכיבים השליליים בבריאה – כך בונים הצדיקים את מקדש ה’! וכיון שכל כוונתם רק לשם שמיים, ללא אינטרס לתועלת עצמם, נחשב הדבר כפעולה אלוקית ממש. ה’ בונה את המקדש בידי שליחיו הצדיקים, ודוקא מפני שהם עושים זאת יש בזה יתרון של מעשה בשתי ידיים.

אז מי יבנה את המקדש?

בהתאם לכך, ניתן לפרש את דברי הזוהר על ההבדל בין בתי המקדש באופן הבא: את הבית הראשון בנה אמנם שלמה המלך, אבל הוא עשה זאת בעזרת חירם והבנאים הנכרים. הבית השני נבנה ברישיון מלכי פרס, ופעם נוספת בידי הורדוס העבד האדומי. בתי מקדש אלו לא היו “מעשה ידי צדיקים”, אלא מעשה אדם במובן הגרוע של המושג, ולכן הם חרבו (ככל מעשה אנוש, שאיננו נצחי).

אולם הבית השלישי שיבנה על ידי המשיח – אשר יהיה “בעל חכמה יותר משלמה ונביא גדול קרוב למשה רבינו” (כדברי הרמב”ם) – יהיה “מעשה ידי צדיקים” בשלמות, הנקרא מעשה ידי ה’ ממש, ולכן לא יחרב. “בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָֽם”.

הנושא של הר הבית עולה לאחרונה על סדר היום הציבורי. המאבק על מקום המקדש הוא מאבק איתנים בין הטוב והרע, בין הכוחות המתנגדים לקדושה ובין הצדיקים המתאמצים לגלותה. והנה בימים אלו עולה לסדר-היום גם הערך והצורך בעבודה עברית. אין זה רק צירוף מקרים. שני הנושאים כרוכים זה בזה, שהרי הבית השלישי יבנה על הר הבית כ”מעשה ידי צדיקים”, בניין המקדש בעבודה עברית!