מכון גל עיני
נכתב עלידי
אנחנו יוצאים מחנוכה, חג הנצחון על מלכות יון. בימינו, אנו מצפים לנצחון במלחמה ב”ארץ פלשתים” (אזור חבל עזה) וכנגד קבוצה המזוהה בשם ‘פלשתינאים’ (גלגול של המושג היווני-רומאי פלשתינה).
כתוב שהיוונים גזרו בעיקר על שלשה דברים: שבת, ראש חדש וברית מילה. אך הגזרה העיקרית היתה על המילה, ברית קדש. השעבוד של היונים היה בעיקר לשם התבוללות, כאשר השכנוע והמשיכה היו באמצעות החכמה והיפי (אסתטיקה). היונים הצליחו לפתות רבים מישראל, לגרום להם לנהות אחרי תרבותם ולהתבולל בה, וכל עונש גלות יון היה בסיבתם של אותם מתייוונים. אכן, התיקון הוא לכבוש את החכמה והיפי של יון ולהפוך אותם לקדושה, להפוך את יון ל-נוי (כמו בבית המקדש, “נויו של עולם”), ולקיים “יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם”, “יפיותו של יפת באהלי שם”.
והנה מתברר שיש קשר בין יון לפלשתים. מקובל לומר שמוצאם של הפלשתים הוא מאיי יון, ובפרט האי כרתים, מקור התרבות היוונית (אמנם בפרשת נח יון הוא מבני יפת ופלשתים מבני חם, אבל יתכן שפלשתים המאוחרים הם ממוצא אחר, ואכמ”ל). כך נאמר ביחזקאל “הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים”, ובצפניה “הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר ה’ עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב”. ובנבואת עמוס נאמר שפלשתים באו מכפתור, שמקובל לזהות עם האי כרתים. הפלשתים פלשו לארץ ישראל מארצות הים ונאחזו ב”חבל הים” (מזכיר את הפלישה המחרידה של הרוצחים הארורים בשמחת תורה).
בכל התנ”ך, הפלשתים הם האויב העיקרי והמובהק של עם ישראל בארץ ישראל, אויב החוזר שוב ושוב וקשה מאד לנצח אותו עד הסוף. במיוחד בספר שמואל, הפלשתים הם האויב המר ביותר: הם לוקחים בשבי את ארון ה’ ולבסוף אף הורגים את שאול המלך. דוד מתחיל את מלחמותיו בנצחון על גלית הפלשתי, וגם בהיותו מלך הוא חוזר ונלחם בהם, הם ‘האויב הנצחי’ שלו.
הפלשתים הם מעין ‘קליפה נצחית’ מול ישראל, ונראה שלאחר שהם נעלמו מבמת ההיסטוריה הרי היונים נחשבים כממשיכים שלהם! כך למשל מופיע במקורות שהיוונים היו עובדים את דגון, אליל הפלשתים הדומה לדג (ולכן יושבי הים סוגדים לו).
בירור הניצוצות
המאבק עם יון לא הסתיים, שכן תרבות יון ממשיכה להחיות את ‘התרבות המערבית’ עד היום, ועלינו לפדות ולהפוך את הניצוצות של יון, בחכמת יון וביפי של יון. זו גם הסיבה הפנימית לכך שמעולם לא נצחנו לגמרי את הפלשתים – יש בהם ניצוצות של חכמה ויפי שלא התבררו לגמרי. לכן שמשון התאהב בבנות הפלשתים, יש בהן משהו שמשך אותו (בהיותו נשמה של “משיח דתהו”, החש את העוצמות של התהו ורוצה לבררם, גם אם הוא עצמו נופל).
הפלשתים הם סמל הערלה, כדברי דוד “הפלשתי הערל הזה”, “פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים” – ומכאן לומדים חז”ל שכל הגויים נקראים ערלים (לעומת ישראל הנקראים מולים) – וכן המבחן של דוד כדי לקדש את בת שאול הוא להביא מאה-מאתיים ערלות פלשתים. הערלה היא המבחינה בין ישראל לאומות העולם, והמשיכה אחרי הפלשתים הערלים היא נטייה להתבוללות! הן התבוללות כפשוטה, נישואי תערובת וכדו’, והן התבוללות רוחנית בתרבות הפלשתית-הפולשת.
במלחמה עם הפלשתים דהיום עלינו להגיע להכרעה מוחלטת – נצחון אמתי ושלם, בו הם יכנעו, יודו בזכותנו על הארץ ויוותרו על תקוותם להלחם בנו. אכן, בפנימיות, גם בנצחון כזה לא די. הגאולה האמתית והשלמה, על ידי משיח בן דוד, תלויה בהשלמת בירור כל הניצוצות מחכמת יון ומתרבות יון. נצחון אמתי ומוחלט יהיה כאשר נסיים את דחיית כל ה”תורה בגוים” – ההתיימרות שלהם להציב מדע ותרבות חלופיים לתורת אמת – ואת קירוב ותיקון כל ה”חכמה בגוים” שצריכה להתאחד עם תורת אמת. בירור כזה, בסופו של דבר, הוא שיביא גם לנצחון הסופי על מלאך המות. לכן גם התחושה המלווה רבים שלצד הנצחון ה’מקומי’ על אויבינו, יש במלחמה הנוכחית גם הזדמנות ואף קריאה אלוקית לשינוי מהותי ביחסנו לעולם – להפיכתנו למגדל-אור עבור כל האומות (שהמתוקנות בהן נבוכות היום כיצד יש להלחם ברע), על ידי ‘המהפכה הרביעית’ של הפצת תורה לכל האומות (הכל כפי שדובר באריכות בהתוועדות י”ט כסלו השנה).
נסיים בנבואת יחזקאל “כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי הוי’ יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי הוי’ הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי הוי’ בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם”.
ונבואת צפניה “כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר. הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר הוי’ עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְוֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן. וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה עֲלֵיהֶם יִרְעוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן כִּי יִפְקְדֵם הוי’ אֱלֹהֵיהֶם וְשָׁב שְׁבִיתָם”.
[מעובד משיעור נר חמישי דחנוכה. שבע ברכות לפסח אליהו ורבקה שי’ שיפמן]
