מעול מלכות לעול תורה

בראש השנה אנו ממליכים את ה'. "בנין המלכות מן הגבורות" – אימת המלך מוטלת על נתיניו, הצפויים לעונש אם יעברו על פקודותיו – ורק כך יוכל המלך לדאוג לטובת המדינה. אכן, מערכת היחסים הזו איננה מתאימה למלך עם בנו...

בראש השנה אנו ממליכים את ה'. "בנין המלכות מן הגבורות" – אימת המלך מוטלת על נתיניו, הצפויים לעונש אם יעברו על פקודותיו – ורק כך יוכל המלך לדאוג לטובת המדינה. אכן, מערכת היחסים הזו איננה מתאימה למלך עם בנו יחידו. הבן, יורש העצר, מגויס להמלכת אביו על המדינה ונוהג באביו גינוני מלכות, אך בפנימיות היחס ביניהם קרוב ואישי, ולא עולה על דעת המלך להעניש את בנו כ"מורד במלכות" בשום מקרה. כלומר, בפניה לה' כ"אבינו מלכנו" אנו מדגישים שהוא בעיקר "אבינו" ורק בנוסף לכך הוא "מלכנו", ועד שאנו אומרים לו – "אין לנו 'מלך', אלא [יש לנו] 'אתה' ['כי אתה אבינו']".

בראש השנה אנו 'מתנדבים' להמליך עלינו את ה', כדי לפעול על העולם כולו את קבלת המלכות באופן מתוקן ופנימי. לכן נוסח המלכת ה' בתפלה מתמקד בהמלכתו על כל העולם – שיכיר ש"אלהי ישראל [ולא 'מלך ישראל'!] מלך" – וגם בפרק מז בתהלים, שנאמר לפני תקיעת שופר, בולטת הפניה דווקא אל "כל העמים". עם ישראל, האנרכיסטי מטבעו, איננו זקוק למלך המולך בתוקף ובכפיה. הוא מקבל את המלכות מתוך מחויבותו לתיקון עולם – העולם נברא "בשביל ישראל", אך ישראל, המשפיעים בעצם, מרגישים שהם נועדו 'בשביל העולם'. אכן, ביום כיפור מתגלה מערכת היחסים הקרובה שלנו עם אבינו (ודודנו) האהוב, המכפר לנו על כל עוונותינו.

בראש השנה אנחנו מקבלים עלינו "עול מלכות", שמובנה הפנימי – לפי מה שהוסבר – הוא עול המלכת ה' על העולם כולו, "לתקן עולם במלכות ש-די". כך נהג אדם הראשון כאשר נברא, בראש השנה, ומיד פנה אל כל היצורים – "בֹאו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו" (עד שחטא ונפל). אך ביום כיפור – עליו נאמר "'וביום חתונתו' זה מתן תורה", יום מתן תורה של הלוחות השניים, לוחות של בעלי תשובה – אנחנו פורקים מעלינו "עול מלכות" ומקבלים עלינו "עול תורה", עמידה מול ה' פנים אל פנים ולימוד תורה מפיו באהבה רבה.

בין שני הימים, החל מהיום השני של ראש השנה ועד ערב יום כיפור, אנחנו עסוקים ב"עול דרך ארץ" – עבודת התשובה על עבירות שבין אדם לחברו, שעיקרה 'להיות בן-אדם' (מענטש), להזהר מכל פגיעה בזולת במעשה או בדבור (וכמובן, לפייסו עם נפגע, כנפסק בהלכה שיש לעשות בערב יום כיפור). כלומר, לא די שהאדם יקבל עול מלכות שיכפה את טבעו הראשון (בחינת "אדם הראשון") – "שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" – אלא עליו לשוב ולתקן את טבעו כדי לבנות חברה מתוקנת באמת.

"יחיינו מיומים ['עול מלכות' ו'עול דרך ארץ', הנחוצים לתיקון עולם, בשני ימי ראש השנה] ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו [ב'עול תורה', בו עומדים רק לפני ה']"!