מתונים בדין

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

לאחר שפסקה הנבואה, בתחילת ימי הבית השני, התגלתה התורה שבעל פה במלוא תפארתה על ידי אנשי כנסת הגדולה, אך הכל גנוז בתורה שקיבל משה בסיני. ההוראה הראשונה של התורה שבעל פה היא "הוו מתונים בדין", והנה "משה קבל תורה מסיני" = הוו מתונים בדין הוו מתונים בדין (סוד "שלם וחצי", תורה מסיני היא השלמות האלקית ותורה שבעל פה היא ה'חצי' האנושי), זו עניינה של המתינות לחזור פעם נוספת, "מתון מתון"[א].

משה קבל תורה מסיני = טוב פעמים עד, משה נקרא טוב ו"אין טוב אלא תורה"[ב] (ועל קבלת התורה נאמר "יבוא טוב [משה] ויקבל טוב [תורה]"[ג]). הוו מתונים בדין = טוב פעמים לז, והמלה הראשונה הוו = טוב.

הציווי לשופטים

מקור אחד להוראה "הוו מתונים בדין" הוא בתחילת ספר דברים, בהוראה הראשונה של משה רבינו בענין המשפט: "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ"[ד], ומפורש בספרי "ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק, אמרתי להם היו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו אלא היו מתונים בדין וכך היו אנשי כנסת הגדולה אומרים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה".

זהו ענינו של ספר דברים, "משנה תורה", לשנות-לחזור על הדברים פעם נוספת, כאשר ספר דברים עצמו הוא 'ממוצע' בין תורה שבכתב ("משה קבל תורה מסיני") לתורה שבעל פה (שהרי את ספר דברים אומר "משה מפי עצמו"[ה]).

מתינות ואמונה

מתינות היא מלשון אמונה, "חדשים לבקרים רבה אמונתך"[ו] – אמונה חדשה ומחודשת בהתחדשות דברי התורה עצמם בכל יום ורגע, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"[ז], אין תורת היום כתורת אתמול. לכן בכל פעם שאותו הדין חוזר (לכאורה) על עצמו, צריך להתייחס אליו בחיות חדשה (מתוך הכרה בהשגחה הפרטית שזימנה לשופט את הדין הזה פעם נוספת), באמונה ובמתינות. זהו הסוד של הלוחות השניים, תורת בעלי תשובה היא תורת משיח, "תורה חדשה מאתי תצא"[ח].

מורנו הבעל שם טוב לימד יסוד גדול בעבודת ה' ובתיקון הנפש, והוא "זריזות במתינות"[ט]. מדת הדין נוטה להיות זריזה, 'לחתוך' את הדין, וכן צריך השופט להיות זריז ונמרץ, "דינו לבקר משפט"[י], אך הדין עצמו צריך להתנהל במתינות, "זריזות במתינות"!

הזריזות היא האור (כמו 'מהירות האור') והמתינות היא הכלי הנכון. הזריזות היא מצד החכמה-אבא ("יורה כחץ", כמו הכהנים הזריזים העובדים בחשאי[יא]) והמתינות מצד הבינה-אמא (כמו המתנת-שהיית העובר תשעה חדשים ברחם האם, במתינות וסבלנות אמהית), כאשר צריך להיות יחוד תמידי בין חכמה ובינה, אבא ואמא ("תרין ריעין דלא מתפרשין"[יב]), סוד זריזות במתינות. הוסבר שמתינות שייכת לאמונה – האמונה נמצאת בכתר אך היא משתקפת דוקא במתינות של האמא האומנת את בנה.

מכאן נגיע לעיקר – המתקת הדינים! ההוראה "הוו מתונים בדין" פירושה להמתיק את הדינים, מתוך ישוב הדעת ועיון חוזר, ומתוך אמונה בה' המביא לפני הדיין שוב ושוב את הדין הזה כהוראה מן השמים (בהשגחה פרטית) שעדיין לא הצליח להמתיקו. במושגי הקבלה, שרש הדינים הוא בגבורות אמא ("מינה דינין מתערין"[יג]) ואילו "המתקת הדינים בשרשם" היא בפנימיות אמא (ששם דווקא גילוי אור הכתר, האמונה), והיינו על ידי המתינות, תכונת האמא כנ"ל.

מכל זה ברור מדוע "הוו מתונים בדין" היא ההוראה הראשונה והיסודית ביותר של התורה שבעל פה, לא רק לשופטים-הדיינים אלא לכל אחד ואחד, כיון שעיקר תפקיד היהודי בעולם הוא להמתיק את הדינים של העולם הזה (ש"כל מעשה עולם הזה , קשים ורעים והרשעים גוברים בו"[יד]), ובכך לגרום שה' יעמוד מכסא דין וישב על כסא רחמים, ככוונת השופר להמתיק את הדין ביום הדין, "עלה אלהים בתרועה [על ידי התרועה נמתקת מדת הדין של שם אלהים] הוי' בקול שופר"[טו], והרמז: קול שופר = הוו מתונים בדין! בתיקון המשפט והמתקת הדינים יבוא משיח, "כי מרחמם [= משיח] ינהגם"[טז], הנהגה בחסד וברחמים כתכלית כוונת הבריאה.

מדת הדין שייכת לתורה, דין אמת של "תורת אמת" (בפרט פרשת משפטים הנקראת 'פרשת דינין'), כמו משה רבינו נותן התורה האומר "יקוב הדין את ההר"[יז], אך "מחשבם של ישראל קדמה לכל דבר"[יח], גם לתורה הקדומה, והיא הממתיקה את הדינים של התורה (ויש לדרוש "מחשבתן של ישראל" היינו מה שישראל חושבים איך להמתיק את דיני התורה)[יט].

b פרפראות

מתונים בדין = ברית = לו פעמים טוב, ל"ו צדיקים שבדור ("צדיק כי טוב") = ו פעמים אמונה, אמונה פנים ואחור (א אמ אמו אמונ אמונה אמונה מונה ונה נה ה), כמו שהוסבר הקשר בין מתינות לאמונה.

מתבקש לצייר את עשר אותיות מתונים בדין כמשולש כזה:

מ

ת ו

נ י ם

ב ד י ן

פינות המשולש עם הנקודה האמצעית אותיות בנים = אמונה. ושאר האותיות = ה פעמים אמונה, אמונה ברצוא ושוב (א אמ אמו אמונ אמונה מונה ונה נה ה), על ידי תנועת "רצוא ושוב" של אמונה מגיעים לעצם האמונה וכריתת ברית.

נערך ע"י יוסף פלאי, מתוך 'שעשועים יום יום' פרשת דברים.

[א] ברכות כ, א.

[ב] אבות ו, ג.

[ג] מנחות נג, ב.

[ד] דברים א, טז.

[ה] מגילה לא, ב.

[ו] איכה ג, כג.

[ז] רש"י דברים כו, טז.

[ח] ויקרא רבה יג, ג.

[ט] – הוספות לכש"ט (קה"ת, הוצאה שלישית) אות רה.

[י] ירמיה כא, יב.

[יא] זהר ח"ג טל, א-ב.

[יב] ראה זהר ח"ג רצ, ב.

[יג] זהר ח"א קנא, א. ע"ח שי"ג פ"ח.

[יד] תניא פ"ו.

[טו] תהלים מז, ו.

[טז] ישעיה מט, י.

[יז] סנהדרין ו, ב.

[יח] בראשית רבה א, ד.

[יט] כמובן, גם בנשמות ישראל יש דינים קדושים: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל", ולשבט דן שייך חוש הרוגז, היינו רוגז על עוברי עבירה, אך גם את הרוגז הזה יש להמתיק, המתקת הדינים בשרשם באמא עילאה.