עַמּוּד הָעֲבוֹדָה

וְעַל הָעֲבוֹדָה

כֻּלְּכֶם מַכִּירִים בְּעַל פֶּה אֶת הַמִּשְׁנָה שֶׁבִּתְחִלַּת מַסֶּכֶת אָבוֹת? “עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים”. עַמּוּד הַתּוֹרָה הוּא הַלִּמּוּד בָּהּ יוֹמָם וְלַיְלָה, זֶה בָּרוּר. הָעַמּוּד הַשְּׁלִישִׁי, גְּמִילוּת הַחֲסָדִים, כּוֹלֵל אֶת כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּמוֹ יָדַי, וְלָכֵן הוּא כּוֹלֵל אֶת קִיּוּם כָּל תַּרְיָ”ג הַמִּצְווֹת. מַהוּ עַמּוּד הָעֲבוֹדָה? הָאִם לִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת אֵינָם ‘עֲבוֹדַת הַשֵּׁם’? לְאֵיזוֹ עֲבוֹדָה נוֹסֶפֶת מִתְכַּוֶּנֶת הַמִּשְׁנָה?

בְּדֶרֶךְ כְּלָל עֲבוֹדָה הִיא פְּעֻלָּה הַכְּרוּכָה בְּמַאֲמָץ גּוּפָנִי, כְּמוֹ לְהָרִים סַפְסָל כָּבֵד אוֹ כְּמוֹ עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה שֶׁל הַחַקְלַאי בַּשָּׂדֶה. מַהוּ הַדָּבָר הַכָּבֵד שֶׁעָלֵינוּ לְהָרִים אֵלָיו מִתְכַּוְּנִים חֲזַ”ל? נִחַשְׁתֶּם נָכוֹן, הַגּוּף הַמְּגֻשָּׁם. צָרִיךְ לְהָרִים אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה. הוּא שָׁקוּעַ בְּגַשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם וְעָלֵינוּ לְחַלֵּץ אוֹתוֹ מִשָּׁם וּלְקָרֵב אוֹתוֹ לְמַעְלָה, לַה’.

לְמָשָׁל: לָקוּם בַּבֹּקֶר מֵהַמִּטָּה הַחַמָּה וְלָרוּץ בִּזְרִיזוּת לַתְּפִלָּה, אוֹ לְוַתֵּר לֶחָבֵר בַּתּוֹר לָאוֹמֵגָה, קָשֶׁה לִי לִפְעָמִים לְפָחוֹת כְּמוֹ לְהָרִים שַׂק שֶׁל חָמֵשׁ טוֹן. אֲבָל רֶגַע, אֵלּוּ שׁוּב דֻּגְמָאוֹת לְקִיּוּם מִצְווֹת, וְזֶה הֲרֵי שַׁיָּךְ לְעַמּוּד גְּמִילוּת הַחֲסָדִים. אָז מַהוּ עַמּוּד הָעֲבוֹדָה?

מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה

וּבְכֵן, ‘עֲבוֹדָה’ הִיא עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָךְ הִיא גַּם מְכֻנָּה בַּתּוֹרָה (גַּם תְּפִלָּה נִקְרֵאת עֲבוֹדָה, אֲבָל עָלֶיהָ נְדַבֵּר בְּפַעַם אַחֶרֶת). הָאָדָם מַגִּיעַ עִם בְּהֵמָה לְשַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ וּמוֹסֵר אוֹתָהּ לִידֵי הַכֹּהֵן לְהַקְרָבָה. אֵיזֶה קֹשִׁי יֵשׁ בַּעֲבוֹדָה זוֹ? בּוֹאוּ נַתְחִיל אֶת הַתַּהֲלִיךְ מֵהַתְחָלָה. עוֹד לִפְנֵי הַמְּסִירָה לַכֹּהֵן, עַל הַבְּעָלִים לְבַצֵּעַ פְּעֻלָּה חֲשׁוּבָה – סְמִיכָה. הָאָדָם סוֹמֵךְ בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל הַבְּהֵמָה וְנִשְׁעָן עַל רֹאשָׁהּ בְּכָל כֹּחוֹ. מָה מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל פְּעֻלָּה זוֹ? הָאָדָם כְּאִלּוּ אוֹמֵר לַבְּהֵמָה “לְכִי בִּמְקוֹמִי, תְּיַצְּגִי אוֹתִי”.

מִי הִיא אוֹתָהּ בְּהֵמָה? לָמָּה שֶׁהִיא תְּיַצֵּג אוֹתִי? בַּחֲסִידוּת מֻסְבָּר שֶׁהַבְּהֵמָה הִיא בְּעֶצֶם הַבְּהֵמָה שֶׁבְּתוֹכִי, הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, זוֹ שֶׁרוֹצָה לְהִתְנַהֵג בְּטִבְעִיּוּת, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֹאמַר לָהּ מָה לַעֲשׂוֹת. רְאִיתֶם פַּעַם פָּרָה הוֹלֶכֶת עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם? הָאָדָם הוּא הַיְּצוּר הַכִּמְעַט יָחִיד שֶׁעוֹמֵד בְּצוּרָה זְקוּפָה, בְּעוֹד רֹב בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוֹלְכִים עַל אַרְבַּע. הַמְּיֻחָד בַּצּוּרָה הַזְּקוּפָה הוּא שֶׁהָרֹאשׁ תָּמִיד נִמְצָא לְמַעְלָה וּמִשָּׁם מַשְׁקִיף לוֹ עַל הַגּוּף שֶׁלְּמַטָּה.

הָעֲמִידָה הַזְּקוּפָה מַזְכִּירָה לִי אֶת הַטִּיסָה הָאַחֲרוֹנָה לָרַבִּי. הִתְפַּלֵּאתִי אֵיךְ הַטַּיָּס שֶׁמַּמְרִיא יוֹדֵעַ לֹא לִפְגֹּעַ בַּמָּטוֹס שֶׁהָרֶגַע נָחַת? הַתְּשׁוּבָה בְּרוּרָה: בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה מִתְנַשֵּׂא לַגֹּבַה מִגְדַּל הַפִּקּוּחַ וּבוֹ צֶוֶת פַּקָּחִים שֶׁמְּכַוֵּן אֶת תְּנוּעַת הַמְּטוֹסִים. אַף טַיָּס לֹא מַמְרִיא וְלֹא נוֹחֵת לִפְנֵי שֶׁקִּבֵּל אִשּׁוּר מִמִּגְדַּל הַפִּקּוּחַ. עֲמִידָה זְקוּפָה עִם הָרֹאשׁ לְמַעְלָה הִיא מִגְדַּל הַפִּקּוּחַ שֶׁל הַגּוּף, שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ לְאָן אֲנַחְנוּ טָסִים וּמַזְהִיר אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנוֹת. בְּסֵפֶר הַתַּנְיָא נִקְרָא מִגְדַּל הַפִּקּוּחַ “מֹחַ שַׁלִּיט עַל הַלֵּב”.

וּמָה עִם הַבְּהֵמָה? גַּם לָהּ יֵשׁ רֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁאֶצְלָהּ הוּא עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ קַו הַגֹּבַהּ שֶׁל הַלֵּב וְשֶׁל אֶבְרֵי הָעִכּוּל, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּפַקֵּחַ וְיֹאמַר לָהּ כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג. הִיא פּוֹעֶלֶת לְפִי מָה שֶׁטּוֹב לָהּ כָּאן וְעַכְשָׁיו. כְּפִי שֶׁהִיא מְעַכֶּלֶת אֶת הָאֹכֶל בְּצוּרָה אוֹטוֹמָטִית מִבְּלִי לַחֲשֹׁב עַל כָּךְ, כָּךְ פּוֹעֲלִים גַּם הַמֹּחַ וְהַלֵּב שֶׁלָּהּ. אַגַּב, כְּדֵי לֶאֱכֹל הִיא תָּמִיד תִּתְקָרֵב אֶל הָאֹכֶל, אַף פַּעַם לֹא תְּקָרֵב אֶת הָאֹכֶל אֵלֶיהָ.

הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה שֶׁבְּתוֹכִי

הַאִם כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל שְׁתֵּי רְגָלִים מִתְנַהֵג בְּהֶכְרֵחַ כְּמוֹ אָדָם? הַלְוַאי. מַכִּירִים אֶת הַבְּדִיחָה עַל מִסְעֶדֶת הַמְּנֻמָּסִים? בָּרֶגַע שֶׁכָּבָה בָּהּ הָאוֹר נִנְעֲצוּ תּוֹךְ שָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת כָּל הַמַּזְלְגוֹת בַּמָּנָה הָעִקָּרִית… זוֹ דֻּגְמָה לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ בְּהֵמָה נִסְתֶּרֶת, וְכָךְ הוּא הַמַּצָּב אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מִי יוֹתֵר וּמִי פָּחוֹת. אָז לֹא מַסְפִּיק רַק לָלֶכֶת עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם, צָרִיךְ גַּם לִהְיוֹת אָדָם. אַתֶּם יוֹדְעִים, גַּם הַקּוֹף הוֹלֵךְ עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם…

זוֹ הָיְתָה הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, הַבְּהֵמָה שֶׁבְּתוֹכִי. וּמִיהוּ הָאָדָם? נָכוֹן, הָאָדָם הוּא הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁבְּתוֹכִי, זוֹ שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אוֹתִי כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁגּוֹרֶמֶת לִי לַעֲמֹד זָקוּף וּלְהַבִּיט לַשָּׁמַיִם. אָדָם מַזְכִּיר בִּשְׁמוֹ שְׁתֵּי מִלִּים שׁוֹנוֹת – אֲדָמָה וְדִמְיוֹן. מָה הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶן? הָאָדָם נִבְרָא מֵהָאֲדָמָה, מֵהַקַּרְקַע עָלֶיהָ הוּא נִצַּב וְעוֹמֵד, אֲבָל הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה, לִהְיוֹת דּוֹמֶה לַה’.

כָּעֵת, לְאַחַר הַהֶכֵּרוּת שֶׁעָשִׂינוּ עִם הָאָדָם וְעִם הַבְּהֵמָה שֶׁבָּנוּ, נַחֲזֹר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לָאָדָם הַמֵּבִיא אֶת הַבְּהֵמָה. לֹא מַסְפִּיק לִהְיוֹת אָדָם – לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְווֹת – צָרִיךְ גַּם לִדְאֹג לַבְּהֵמָה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ. אִי אֶפְשָׁר לָתֵת לָהּ לִרְעוֹת סְתָם כָּךְ בַּחוּץ. הָאָדָם צָרִיךְ לְטַפֵּל בָּהּ, לְרַסֵּן אוֹתָהּ וּבְעִקָּר – לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לִקְדֻשָּׁה. לְשֵׁם כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

לְהִשָּׂרֵף עַל ה’

וּמָה עוֹשִׂים שָׁם לַבְּהֵמָה? שׂוֹרְפִים אֶת בְּשָׂרָהּ עַל אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ. אֵיזֶה רֵיחַ לְדַעְתְּכֶם עוֹלֶה מִמֶּנָּה? הַאִם רֵיחַ נָעִים? אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לְרֵיחַ הַצְּלִי הָעוֹלֶה מֵהַכְּנָפַיִם בַּמַּנְגָּל שֶׁבְּחֶנְיוֹן הַקַּיִץ. מִמֶּנּוּ דַּוְקָא עוֹלֶה רֵיחַ טוֹב. אֲנִי מְדַבֵּר עַל רֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר שָׂרוּף. לִפְנֵי שָׁבוּעַ בִּקְשָׁה מִמֶּנִּי אִמָּא לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ בַּמִּטְבָּח כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָנוּחַ לְמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה. וּמָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים קָרָה בְּאוֹתָהּ חֲצִי שָׁעָה? אוֹי וַאֲבוֹי, עַד עַכְשָׁיו נִשְׁאַר שָׁם הָרֵיחַ הַשָּׂרוּף… אָז מָה נָעִים בָּרֵיחַ הַזֶּה?

זֶהוּ הַפֶּלֶא! דַּוְקָא אֶת הָרֵיחַ הַשָּׂרוּף הַזֶּה מְבַקֵּשׁ ה’ יִתְבָּרַךְ לְהָרִיחַ. הָרֵיחַ הַשָּׂרוּף הוּא בְּעֶצֶם הַמַּאֲמָץ שֶׁל הָאָדָם לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הַבְּהֵמָה שֶׁבּוֹ וְלִרְתֹּם אוֹתָהּ לִקְדֻשָּׁה. עֲבוֹדָה זוֹ נִקְרֵאת אִתְכַּפְיָא. אֲנִי מְוַתֵּר עַל הֲנָאָה חוֹלֶפֶת לְטוֹבַת רְצוֹן ה’. כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי מַצְלִיחַ גַּם לְהַלְהִיב אֶת הַבְּהֵמָה לְהִצְטָרֵף אֵלָיו זֶהוּ כְּבָר אֶתְגָּר יוֹתֵר גָּדוֹל. זוֹ כְּבָר עֲבוֹדַת אִתְהַפְּכָא. עֲבוּר ה’ יִתְבָּרַךְ שְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ הֵן רֵיחַ נִפְלָא בְּיוֹתֵר, “רֵיחַ נִיחוֹחַ”, רֵיחַ שֶׁל יְהוּדִי שֶׁ’שָּׂרוּף’ עַל ה’!

ועֲבוֹדוֹת הָאִתְכַּפְיָא וְהָאִתְהַפְּכָא בּוֹנוֹת אֶת  עַמּוּד הָעֲבוֹדָה. הַמַּאֲמָץ שֶׁלָּנוּ לַעֲלוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה מְלַוֶּה גַּם אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה וְגַם אֶת קִיּוּם הַמִּצְווֹת. אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָנוּ מַתְחִילִים לִבְנוֹת מֵהַלֵּב, וְכָךְ כְּבָר מֵהַיּוֹם נוּכַל לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת.

שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מֵהַ’שְּׂרוּפִים’ עַל ה’!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי