עָנָיו מִכֹּל הָאָדָם

"מָה הוּא אוֹמֵר? אֵיזֶה רַעַשׁ, לֹא שׁוֹמְעִים כְּלוּם". רַבִּי זוּשָׁא מִתְאַמֵּץ לִשְׁמֹעַ, אֲבָל לֹא מַצְלִיחַ. הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ, בִּקְצֵה הַחֶדֶר, וּמְחַפֵּשׂ כִּסֵּא פָּנוּי קָרוֹב יוֹתֵר. הוּא מִתְיַשֵּׁב וּמְנַסֶּה לִקְלֹט אֶת דְּבָרָיו שֶׁל מוֹרוֹ וְרַבּוֹ, הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא מַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים. שׁוּב קָם רַבִּי זוּשָׁא, נוֹטֵל אֶת כִּסְאוֹ, גּוֹרֵר אוֹתוֹ לְקִרְבַת רֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וּמִתְיַשֵּׁב בִּסְמִיכוּת לָרַב הַמַּגִּיד. וְלֹא, הוּא לֹא שָׂם לֵב לַמַּבָּטִים הַתְּמֵהִים שֶׁמֻּפְנִים אֵלָיו מִכָּל הַכִּוּוּנִים. הוּא מְרֻתָּק כֻּלּוֹ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא מַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ מִלָּה. "לָמָּה לֹא שׁוֹמְעִים כְּלוּם?", הוּא פּוֹנֶה לַתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב בִּסְמִיכוּת אֵלָיו. הַתַּלְמִיד לֹא עוֹנֶה. הוּא נָבוֹךְ. כְּבָר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁהָרַב הַמַּגִּיד מַפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא וּמְסַפֵּר בְּמַעֲלוֹתָיו, וְאִלּוּ הוּא – מַמְשִׁיךְ לְהִתְקָרֵב. לַמַּבָּטִים הַתְּמֵהִים שֶׁל הַתַּלְמִידִים עוֹנֶה הָרַב הַמַּגִּיד: "לְזוּשָׁא שֶׁלָּנוּ שְׁמִיעָה מְיֻחֶדֶת, בָּרֶגַע שֶׁמַּתְחִילִים לְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ הוּא פָּשׁוּט חָדֵל לִשְׁמֹעַ…".

* * * * *

עֲנָוָה הִיא אַחַת מֵהַמִּדּוֹת הַמְּיֻחָדוֹת בָּהֶן הִצְטַיֵּן רַבִּי זוּשָׁא מֵהָאנִיפּוֹלִי, שֶׁיּוֹם הִלּוּלָתוֹ חָל בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הָאַחֲרוֹן – ב' שְׁבָט. רַבִּי זוּשָׁא נוֹדַע בִּתְמִימוּתוֹ וּבְפַשְׁטוּתוֹ הָרַבָּה, עַד שֶׁרַבִּים טָעוּ בּוֹ וְדִמּוּ אוֹתוֹ לְמִי שֶׁכְּלָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד. מְעַנְיֶנֶת הִיא הָעֻבְדָּה, שֶׁמִּכָּל תַּלְמִידֵי הָרַב הַמַּגִּיד, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וּגְאוֹנֵי עוֹלָם, בָּחַר אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן דַּוְקָא בְּרַבִּי זוּשָׁא לִהְיוֹת מִנּוֹתְנֵי הַהַסְכָּמָה לְסֵפֶר הַתַּנְיָא וּלְהַדְפִּיסָהּ בְּרֹאשׁוֹ. לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ חִלֵּק הָרַב הַמַּגִּיד לְתַלְמִידָיו תַּפְקִידִים, וּלְרַבִּי זוּשָׁא הוֹרָה שֶׁלֹּא לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְשַׁמֵּשׁ רַבִּי שֶׁל עֲדַת חֲסִידִים. "הוּא נִתְעַלָּה מִזֶּה", כָּתַב עָלָיו בְּצַוָּאָתוֹ.

בִּזְכוּת רַבִּי זוּשָׁא, נְדַבֵּר הַיּוֹם עַל מִדַּת הָעֲנָוָה וְנִתְחַזֵּק בָּהּ.

עֲנָוָה פְּסוּלָה

יֵשׁ יְלָדִים שֶׁבְּטוּחִים שֶׁלִּהְיוֹת עָנָו פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא שֶׁעָלֶיךָ לְהַמְעִיט בְּעֵרֶךְ הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּךָ. לְדֻגְמָה, אִם אַתָּה מְצַיֵּר יָפֶה אַל תְּנַסֶּה לְהַבְלִיט אֶת הַדָּבָר. אַל תַּשְׁוִיץ. שְׁמֹר אֶת הַנּוֹשֵׂא לְעַצְמְךָ. וְאִם פִּרְסְמוּ אֶת הַקּוֹמִיקְס שֶׁצִּיַּרְתָּ עַל הַלּוּחַ הָרָאשִׁי בַּמִּסְדְּרוֹן? נוּ, כָּאן כְּבָר אֵין בְּרֵרָה, אָז לְכָל הַפָּחוֹת נַסֵּה לְהַקְטִין אֶת הַנֶּזֶק. שַׁדֵּר לְכֻלָּם שֶׁלֹּא תָּמִיד יוֹצֵא לְךָ כָּל כָּךְ יָפֶה אוֹ שֶׁבִּכְלָל עָזְרוּ לְךָ. יוֹחָנָן מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי הוּא כָּזֶה. לְאַחַר שֶׁהִתְפַּעַלְתִּי כָּל כָּךְ מֵהַצִּיּוּרִים שֶׁלּוֹ טָפַחְתִּי לוֹ עַל הַשֶּׁכֶם וְאָמַרְתִּי לוֹ "פְּשְׁשְׁשׁשׁ… כָּל הַכָּבוֹד, מָה שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ?". וּמֶה הָיְתָה הַתְּגוּבָה שֶׁלּוֹ? הוּא הִתְכַּוֵּץ, עִוֵּת אֶת הַפָּנִים וְהִפְטִיר: "אַל תַּגְזִים, זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד…".

הַאִם זוֹ עֲנָוָה? עַל יוֹחָנָן אֲנִי לֹא אוֹמֵר, אֲבָל לֹא תָּמִיד זֶה סִימָן לַעֲנָוָה.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁזוֹ שְׁאֵלָה אֲמִתִּית: הַאִם הַמִּדָּה הַטּוֹבָה אוֹ הַתְּכוּנָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁמְּצַיְּנִים בְּפָנַי בֶּאֱמֶת נְכוֹנָה? הַאִם כְּדֵי לֹא לְהִתְגָּאוֹת עָלַי לְעַוֵּת אֶת הַמְּצִיאוּת אוֹ לַעֲשׂוֹת הַצָּגוֹת? הַרְבֵּה פְּעָמִים הַתּוֹצָאָה מִתְּגוּבָה כָּזוֹ עֲלוּלָה לִהְיוֹת מַזִּיקָה עוֹד יוֹתֵר. לָמָּה? כִּי בְּתוֹכִי אֲנִי מַכִּיר אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלִּי וּ'מְפֻצָּץ' בְּגַאֲוָה, אֲבָל זֶה סוֹד כָּמוּס. רַק אֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ. וְאָז אֲנִי מְשַׂחֵק בְּעֶצֶם מִשְׂחָק כָּפוּל. בִּפְנִים מִשְׁתּוֹלֶלֶת לָהּ הַגַּאֲוָה, וְאִלּוּ בַּחוּץ – לֹא נָעִים… אֲנִי מִצְטַדֵּק וּמִצְטַנֵּעַ, וּבְעֶצֶם אוֹסֵף לְעַצְמִי מַעֲלָה נוֹסֶפֶת לְהִתְגָּאוֹת בָּהּ. כָּעֵת אֲנִי גַּם עָנָו…

מִי פֹּה גָּדוֹל בֶּאֱמֶת?

הָאֶחָד וְהַמְּיֻחָד שֶׁהִצְטַיֵּן בָּעֲנָוָה הוּא כַּמּוּבָן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. ה' יִתְבָּרֵךְ בְּעַצְמוֹ מֵעִיד עָלָיו כִּי "הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". כְּלוֹמַר, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מַרְגִּישׁ בְּתוֹכוֹ כִּי כָּל אֶחָד אַחֵר בָּעוֹלָם יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא חוֹשֵׁב זֹאת בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה. לְפִי פְּשַׁט הַמִּלִּים בַּפָּסוּק – "מִכָּל הָאָדָם" – הַכַּוָּנָה הִיא לְכָל אֶחָד, וַאֲפִלּוּ גּוֹי. הֲיִתָּכֵן? מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוֹלֵךְ בַּשּׁוּק וְרוֹאֶה גּוֹי שִׁכּוֹר מִתְגּוֹלֵל עַל הָאָרֶץ וְהוּא בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁאוֹתוֹ אָדָם יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנּוּ? הֲרֵי הוּא הָאִישׁ הַיָּחִיד שֶׁזָּכָה לַעֲלוֹת לַמָּרוֹם, לִשְׁהוֹת עִם מַלְאָכִים וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִפִּי הַגְּבוּרָה. "לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד"!

כַּנִּרְאֶה שֶׁעֲנָוָה אֲמִתִּית מַתְחִילָה מִמָּקוֹם אַחֵר. לֹא רַק מָה אֲנִי לֹא, אֶלָּא בְּעִקָּר מָה כֵּן.

כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ

מַהִי הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁאִישׁ עָנָו, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מְעֻנְיָן לְהַמְעִיט בְּעֶרְכּוֹ? מָה גּוֹרֵם לוֹ לִהְיוֹת מְשֻׁכְנָע שֶׁהַזּוּלָת עוֹלֶה עָלָיו בְּמַעֲלוֹתָיו? כִּי הוּא יוֹדֵעַ מִי הוּא הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת. "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה!". לְאַחַר שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם וְזָכָה לְגִלּוּי אֱלֹקוּת יִחוּדִי, הוּא יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה גָּדוֹל ה', כַּמָּה חָכָם וְטוֹב הוּא, עַד אֵין-סוֹף, כַּמָּה הוּא קָדוֹשׁ. לְאוֹר כָּל זֹאת, הוּא נַעֲשֶׂה חָדוּר בְּבִטּוּל לַה' וּבְרָצוֹן עַז לְגַלּוֹת אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם.

דַּוְקָא מִתּוֹךְ כָּל מָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה לוֹ הוּא יוֹדֵעַ: הַמַּעֲלָה בָּהּ זָכִיתִי הִיא מַתְּנַת חִנָּם מֵאֵת ה', וְלֹא שֶׁהִגִּיעָה לִי בִּזְכוּת עַצְמִי. אִם כָּךְ, מַדּוּעַ שֶׁאֶתְלַהֵב מֵהַחָכְמָה הָאִישִׁית שֶׁלִּי, בְּעוֹד אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא רַק פֵּרוּר קְטַנְטַן מִתּוֹךְ הַחָכְמָה הָעֲצוּמָה שֶׁל ה'? מִמֶּנָּה יֵשׁ לְהִתְלַהֵב.

בִּמְקוֹם לְיַחֵס אֶת הַמַּעֲלוֹת לְעַצְמִי וּלְהִתְלַהֵב מֵהֶן, עָלַי לִרְאוֹת בָּהֶן מְשִׂימָה. לְשֵׁם מָה נָתַן לִי ה' אֶת אוֹתוֹ הַכִּשָּׁרוֹן? כְּדֵי לְבַצֵּעַ אֶת הַשְּׁלִיחוּת הַמֻּטֶּלֶת עָלַי וְלַעֲזֹר בְּאֶמְצָעוּתָהּ לַשֵּׁנִי, לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ אֶת אוֹתָהּ תְּכוּנָה. "אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ". הַעֲבֵר אוֹתָהּ הָלְאָה, הָפֵץ אוֹתָהּ חוּצָה!

כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן בָּא אֵלַי הַכִּשָּׁרוֹן, אֲנִי יָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן עַל הַזּוּלָת בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה: הֱיוֹת וְהַמַּעֲלָה שֶׁלִּי אֵינָהּ קַיֶּמֶת אֶצְלִי בִּזְכוּת עַצְמִי, חוֹשֵׁב הֶעָנָו לְעַצְמוֹ, יְכוֹלוֹת אוֹתָן מַעֲלוֹת לַהֲפֹךְ מֵעֵין 'כְּתַב אִשּׁוּם' נֶגְדִּי. הַאִם אֲנִי מְנַצֵּל אֶת כָּל הַכִּשָּׁרוֹן שֶׁלִּי לַמַּטָּרָה לִשְׁמָהּ קִבַּלְתִּי אוֹתוֹ? עָלַי לִבְדֹּק אֶת עַצְמִי הֵיטֵב. כַּאֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֵׁב לְעַצְמִי מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ ה' הָיָה מַחֲלִיט לְהַנִּיחַ אֶת אוֹתָן מַעֲלוֹת לֹא אֶצְלִי, אֶלָּא אֵצֶל הָאַחֵר וְלָתֵת לוֹ אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת בָּהֶן זָכִיתִי אֲנִי – אֲנִי כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ בָּטוּחַ מִי הָיָה מְנַצֵּל מַעֲלוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר טוֹב. יִתָּכֵן בְּהֶחְלֵט כִּי דַּוְקָא הוּא הָיָה מַצְלִיחַ לְנַצֵּל אוֹתָן יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי…

שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲנָוָה שֶׁל אֱמֶת!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי