פרשת בהעלותך – אזכרות שם הוי

עַל פִּי הוי’ יַחֲנוּ וְעַל פִּי הוי’ יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת הוי’ שָׁמָרוּ עַל פִּי הוי’ בְּיַד משֶׁה[1].

עיון מהיר יגלה שארבע האזכרות מסודרות בדילוגים של 3 מילים ביניהן, כשאם נספור את מקומן בפסוק נמצא שהן מההתחלה לסוף והן מהסוף להתחלה הן המילים השלישית, השביעית, האחת עשרה, והחמש עשרה. תופעה כזו מדגימה מדה של חן (סימטריה בלשון הקודש) יוצאת מן הכלל.

מהאזכרה הראשונה עד האחרונה, יש בדיוק אחד תבות, רמז להוי’ אחד. המיקומים גם הם מלאי רמז, שכן 3 ו-7 רומזים לחלוקה של עשר הספריות ל-ג ראשונות ו-ז תחתונות. המיקום ה-11 וה-15 ביחד עולים הוי’, ובחלוקה מדויקת לשתי האותיות האחרונות וה ושתי האותיות הראשונות, י-ה.

בכל התנ”ך כולו יש רק פסוק אחד ובו חמש אזכרות והוא, “וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי הוי’ וְהִנֵּה הוי’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי הוי’ בָרוּחַ הוי’ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ הוי'”[2].

מספרי הפרשיה

התופעה המיוחדת של ארבע אזכרות שם הוי’ מכוונת אותנו לעיין בפרשיה זו, וכפעולה ראשונה רגילים אנו לספור את מספר האותיות בפרשיה. הפעולה הראשונה בכל עיון חשבוני בפרשיה בתורה היא ספירת הפסוקים, התבות והאותיות. והנה, בפרשיה בה מופיע פסוקנו המיוחד, יש 9 פסוקים, 146 תבות ו-531 אותיות. כיוון שמספר האותיות, 531, הוא המכפלה של 9 פעמים 59, יוצא שבכל פסוק בממוצע ישנן 59 אותיות[3].

מבין שלש המספרים הללו בולט במיוחד מספר התבות, 146, שכן הוא ערך המלה יִסָּעוּ, מלה המופיעה 7 פעמים בפרשיה. 7 ההופעות הנ”ל, הן כנגד דעת תנא קמא[4] בספרי, שהיו 7 עננים סובבים את מחנה ישראל וכפי שיתבאר.

סכום מספר התבות עם מספר האותיות שבפרשיה עולה 1022, והוא ערך הביטוי “וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן“, הסכום של 7 פעמים יִסָּעוּ (מספר התבות, כנ”ל). ובתוך הביטוי הזה, רק המלים “ אֲשֶׁר יִהְיֶה” עולות 531, מספר האותיות בפרשיה.

יחס עצמי, תנועה, והאהלה

ככל הנראה, המלה הפשוטה ביותר שערכה עולה 531 היא תנועה, נושא הפרשיה: מסע ותנועת המחנות על פי הענן. תופעה זו בה הנושא המרכזי של הפרשיה מרומז באופן מספרי בפסוקים מכונה “יחס עצמי” (self-reference). יחס עצמי מורה על כך שהתורה כביכול מצביעה על עצמה ואומרת, “מספר האותיות בפרשיה מתייחס בעצמו לתוכנה”. כיום במדע, היכולת של עצם להתייחס אל עצמו מהווה סימן מובהק למודעות.

הנושא המרכזי של הפרשיה, הענן, נרמז בראשי תבות ארוכים יחסית במלים “הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת” היוצרים לפי הסדר את המלה “הָאֹהֱלָה“, המזכירה לנו את נשואי יצחק עם רבקה, “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ” (בראשית כד, סז). כזכור, פירש שם רש”י שיצחק ניחם אחר אמו כי ראה ששלוש המופתים שהיו קשורים עם אהלה חזרו להתקיים באהל רבקה, וביניהם, “ענן קשור על האהל”.

והנה, המלה תנועה אינה מופיעה במקרא, אלא בצירוף “וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע”. עיקר השער[5] של מלה זו הוא ענ, והוא גם השער של ענן – הוא הענן שעל אהלן של האמהות, סוד שכינה ביניהם כנ”ל. והנה, 531,  וְעֹנָתָהּ הוא ערך “אין אשה אלא לבנים“! כל זה רמז מובהק לפסוק, “וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה”[6], שהיה משה פורש מאשתו כי בכל עת היה עם השכינה. וכן בהמשך פרשתנו – וישארו שני אנשים… אלדד… מידד… ולא יצאו הָאֹהֱלָה ויתנבאו במחנה.

אם הגענו עד כאן בענין האהלה, נציין שעל פי הכלל של “הכל הולך אחר הפתיחה” אנו מוצאים שהאזכרה הראשונה של המלה הָאֹהֱלָה במקרא היא בפסוק, “וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי…”[7], פסוק הקשור גם הוא באופן מובהק עם תנועה ומורה על זריזותם של אברהם ושרה.

כדי לדייק עלינו לשים לב שבפרשיה שלנו התנועה היא של חניה ושל נסיעה בסוד “והחיות רצוא ושוב”, סוד הנרמז במלה חש-מל (“עתים חשות [חניה] עתים ממללות [נסיעה]”). מנוחה תנועה עולה 640 או 10 פעמים 8 ברבוע, כלומר שערך כל אות בביטוי זה עולה 8 ברבוע. בתנ”ך חמשה ביטויים שונים המורים על תנועה בסוד “רצוא ושוב”[8], כולם בסוד דופק החיים. הביטוי הראשון והמקורי של תנועה מסוג זה הוא אצל קין, “נָע וָנָד [תִּהְיֶה בָאָרֶץ]”[9] וכמו במקרים רבים, התופעה הראשונה היא תוצאה של דבר בלתי רצוי, ורק אחר כך מתתקנת בתנועה של אברהם “וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ”[10] כשוַיִּסַּע עולה יִסָּעוּ מספר התבות בפרשיתנו.

סדרת העננים

בספרי מצינו ארבע דעות על מספר העננים שהיו סביב המשכן. רש”י מביא רק את הדעה הראשונה המזהה 7 עננים, כל זאת מהפסוקים המתארים את הענן. וכך לשון הספרי[11]:

“וַעֲנַן הוי’ עֲלֵיהֶם יוֹמָם”[12], מכאן אמרו ז עננים הם. “וַעֲנַן הוי’ עֲלֵיהֶם יוֹמָם”, “וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם”[13],  “וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם”[14],  “וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן”[15], “וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן”[16]. “וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן”[17], “כִּי עֲנַן ה’ עַל הַמִּשְׁכָּן”[18]. שבעה עננים היו ארבעה מארבעה רוחותם ואחת למעלה ואחת למטה ואחת מלפניהם. הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו ומכבד את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם.

ורבי יהודה אומר יג היו שנים מכל רוח ורוח ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם.

ר’ יאשיה אומר ד.

רבי אומר ב.

הפרט הראשון שנשים לב אליו הוא שסכום כל העננים שבכל הדעות הוא 2 ועוד 4 ועוד 7 ועוד 13 עולה 26, רמז לכך שזהו אמנם “ענן הוי’“.[19]

מארבע הדעות גבי מספר העננים נבנה סדרת מספרים שלמים (בדרגה שלישית). כדי לבנות את הסדרה נשתמש בשיטתו של ניוטון המבוססת על מציאת ה”הפרשים הקבועים” (finite differences) בסדרה. טכניקה מודרנית זו מסייעת לנו להבין את המבנה המתמטי המסתתר מאחורי דברי חז”ל. מנסיון של ניתוח רב שנים, יש ענין מיוחד ב-7 וב-13 המספרים הראשונים בכל סדרה מסוג כזה. כדי לחסוך במקום נפתח מיד את הסדרה ל-13 מספרים:

נתבונן בסדרה שקיבלנו. הנה, בסיס הסדרה הוא 2, כמו המספר הראשון בסדרה, תופעה יוצאת דופן במעט.

ובכן, סכום 7 המספרים הראשונים עולה 161, והוא שם קסא בקבלה (ששווה גם “איני יודע“, כמבואר במקום אחר הקשר בין שם קסא למשה רבינו [בכתבי האריז”ל משה עולה קפד קסא] שממנו למדנו ש”לעולם ירגיל אדם עצמו לומר ‘איני יודע'”). סכום 13 המספרים הראשונים עולה 1898, או חכמה פעמים הוי‘, סוד הפסוק “הוי’ בחכמה יסד ארץ”[20]. אבל 1898 שווה גם 146 פעמים 13, כלומר שהערך הממוצא של 13 המספרים הראשונים בסדרה הוא 146, הערך של המלה יִסָּעוּ, הסימן של מספר התבות בפרשיה כולה! והנה 161 הוא המכפלה של 7 פעמים 13 וממילא הערך הממוצע של 7 המספרים הראשונים הוא 23. סכום שני הממוצעים ביחד עולה 169 והוא הרבוע של 13, אחד!

במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו

פסוק מיוחד נוסף יש בפרשתנו ובו 5 הופעות של “בני ישראל”:

וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁתבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:

כלומר, למרות גדולתו של הקב”ה בפרשתנו בפסוק בו מוזכר שמו 4 פעמים, מקדים הוא לגלות ענוותנותו ומייחד פסוק עם 5 פעמים “בני ישראל”. ניתן לומר ש-4 האזכרות של שם הוי’ הן כנגד 4 הדרגות נפש-רוח-נשמה-חיה, ואילו כשבא לבני ישראל מוסיף את הדרגה החמישית של יחידה.

בפירושו, רש”י כותב ש-5 המופעים של בני ישראל בפסוק זה כנגד חמשה חומשי תורה. אבל חז”ל הקבילו אותם ל-5 ההופעות של המלה “אור” בתאור היום הראשון של מעשה בראשית. והנה, 5 פעמים בני ישראל עולה 3015[21]. לעומת זאת 5 פעמים אור עולה 1035, צירוף אותן ספרות. הממוצע של 3015 ו-1035 הוא 2025 או אדם ברבוע.