שיתוף פעולה במקום פלגנות

העם רוצה אחדות. כולם יודעים שהאידיאל של העם היהודי הוא אחדות, ושלא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום. קל וחומר שאנו מצפים מאנשים שבסך הכל קרובים בדעותיהם, שנאמנים לה’, לתורה ולארץ ישראל לשנס מתניים ולהתגבר על חילוקי הדעות ביניהם כדי שיוכלו לעבוד ביחד. מה עוד שכבר הוכח פעמים רבות בעבר שחוסר אחדות במחנה נאמני הברית משחק לידי מי שעדיין אינם מבינים את חשיבותה ומהותה של הברית הנצחית שכרת הקב”ה עם עמנו – ברית על התורה וברית על הארץ. ברור לכולם, שהחיבור טוב מהפיצולים הרבים ורסיסי הפלגים. אבל אחדות אינה סיסמה, ולא מספיק לנפנף בה (ולהפחיד בתוצאות שיהיו אם לא תושג) כדי לקדמה. לפעמים גם צריך לבחון צעדים קטנים יותר, צעדים בוני אמון בין הצדדים. בפועל, אנחנו מציעים שהדרך לאחדות מלאה עוברת דרך שיתוף פעולה, וכפי שנראה שיתוף הפעולה עצמו הנו ערך גבוה ומקודש.

מצבאות ה’ לה’ צבאות

בכל הקשור לממד הפוליטי – הממד הבין אישי בעם ישראל הבונה את הציבוריות והמלכותיות היהודית – אין לנו מדריך טוב מן התנ”ך. על המרחק המדיני שבין ספר שופטים לספר מלכים מגשר ספר שמואל. בפתיחת הספר, בפעם הראשונה שהקב”ה מוזכר, מכנה אותו שמואל (שכתב את ספרו) בשם שלא הכרנו: “וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ להוי’ צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה” (שמואל א א, ג). המלה “צבאות” כבר הופיעה פעם אחת בספר שמות, אולם שם היה זה בסמיכות לשם ה’ (“וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת הוי’ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”; שמות יב, מא; וישנה עוד הופעה בספר דברים כ, ט בהקשר של יציאה למלחמה). כעת, שמואל מצרף אותו לשם ה’ המפורש, שם הוי’, והוא מקבל מעמד של שם קדוש.

בפנימיות התורה מבואר שבחילוף אתב”ש, השם צבאות – אותו גילה לנו שמואל הנביא הראוי לתואר האדריכל הראשון של מלכות ישראל – מסתיר בחובו שם קדוש אחר: השתפא. שם קדוש זה מבטא את הכח האלקי המפרנס את יכולת שיתוף הפעולה בנפש. השם צבאות הנו שם משתף פעולה מעיקרא, שכן בתנ”ך הוא מופיע רק בשיתוף פעולה עם שם קדוש אחר, כדוגמת “הוי’ צבאות” או “אלקים צבאות”.

הליכה ביחד

אחדות מבטאת תמימות דעים – מצב הידוע בתורת ההנהגה החסידית כ”התכללות”. שיתוף פעולה לעומת זאת נוצר בין מי שחולקים על הדרך אך בכל זאת מסכימים על המטרה. דבר זה מוצא ביטוי יפה בכך שהקבלה מקבילה את שתי ההופעות של השם צבאות – הוי’ צבאות ואלקים צבאות – לספירות הנצח וההוד, שבגוף האדם מקבילות לרגליים. אין יותר הפוכים בהשגת מטרה משותפת מרגל שמאל ורגל ימין. בעוד האחת נשלחת קדימה, השניה נשארת לתמוך ולדחוף מאחור – ובכל זאת יש כאן מופת של שיתוף פעולה בהשגת המטרה המשותפת.

רמזים נוספים למהותו של שיתוף הפעולה נמצא בשם צבאות עצמו. צבאות הוא צורת הריבוי של צבא אשר לו שלש הוראות: צבא לשון חיל, צבא לשון זמן קצוב (כמו בפסוק “הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו”, איוב ז, א), וצבא לשון גוון או אופי, כמו במלה צביון. צורת הריבוי בשם צבאות מורה על כך שיש כאן צירוף של חילות רבים, של זמנים קצובים מתחלפים ביניהם, וכן גוונים רבים.

זה כבר כמה שנים שרווח השימוש בדימוי של חילות כדי להמשיל את סגנונם השונה של חלקים מהציבור החרדי והדתי. כפי שיש חיל אויר וחיל רגלים וחיל שריון, כך בין עובדי ה’ ונאמניו יש מי שעוסק רובו ככולו בלימוד הנגלה של התורה, יש מי שמתמקד בלימוד פנימיות התורה, יש מי שמיישב את ארצינו הקדושה וכו’. כל החילות צריכים לשתף פעולה כדי להשיג את המטרה המשותפת, אפילו אם בפועל חיל מחיל האויר שימצא עצמו בבסיס של חיל השריון, לאו דוקא ירגיש במקומו.

מעלת הרוטציה

כמו בתנועת ההילוך בה לכל רגל זמן קצוב של הובלה וזמן קצוב של תמיכה מאחור, כך גם שיתוף הפעולה לפעמים דורש מן השותפים לחלוק את זמן הבמה או זמן השלטון וקבלת ההחלטות. מפורסם שגדולי ישראל היו חולקים את הזמן עם החברותות שלהם: ביום האחד אני הרב ואתה התלמיד, וביום הבא מחליפים, וחוזר חלילה. ביחד השנים העפילו לגבהים אליהם לא היו יכולים להגיע בגפם.

כמובן שלכל קבוצה אופי וגוון משלה. שיתוף הפעולה מגלה שהגוונים יכולים לעבוד ביחד כדי לייצר תמונה מורכבת יותר בה שולטים בצוותא צבעים שונים. עוד יש כברת דרך לבוא לאחדות מלאה, בה הגוונים השונים מתכללים זה בזה, אבל על העוסקים בצרכי ציבור להכיר בקדושתו וחשיבותו של שיתוף הפעולה, שכן בסופו של דבר, בשם הזה בחר שמואל לפתוח את ספרו המשמש מפת דרכים ליעד הנכסף של מלכות דוד ושלמה. על פי טבע, מי שלא יודע לשתף פעולה, לא יכול להרשות לעצמו לחלום על מלכות מלך המשיח.