תורה מכל הלב

יסוד הקיום של עם ישראל הוא מתן תורה, אותו אנו מצווים לזכור תמיד, ולדעת שה’ הוא “נותן התורה” בכל יום. התורה היא המתנה הגדולה ביותר של ה’ לאדם ולעולם. כדי לקבל את המתנה בצורה טובה ומלאה יש להתבונן כיצד נותן לנו אותה ה’ ולהשתדל לעמוד במקביל אליו.

תמיד כאשר נותנים מתנה טובה לזולת חשוב לומר לו שזו מתנה (“הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו”), להושיט לו את המתנה בשתי ידים, כך שתגיע אליו ותתקבל אצלו, ולתת לו אותה בסבר פנים יפות, אך העיקר הוא לתת את המתנה מכל הלב – שהרי זהו הדבר החשוב ביותר במתנה. כך במתן תורה, אף שנאמר בו “כי לא ראיתם כל תמונה”, ניתן להשתמש בארבעת הדימויים ה’גופניים’ הללו: ה’ נותן את התורה מפיו, “מפי הגבורה”; ה’ כותב את עשרת הדברות על הלוחות בעשר אצבעותיו, כביכול, ומושיט את התורה מידו לידינו – “מימינו אש דת למו”; כמובן, ה’ נותן לנו את התורה “פנים בפנים”; ובממד העמוק ביותר, ה’ נותן לנו את התורה ‘מכל הלב’, מתוך “לבת אש”.

כל אחד מארבעת הדימויים הללו, המרכיבים יחד קומה שלמה, מעניק ממד אחר במתנת התורה: נתינת התורה “פה אל פה”, בדיבור אלוקי שגם אנחנו יכולים להוציא מפינו, מעניקה לנו “תורת חיים” – “כי חיים הם למוציאיהם בפה”. ב”והלֻחֹת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חָרות על הלֻחֹת” – מעשה ידי ה’ הנמסר לנו מידיו – אנחנו מקבלים את החֵרות של העיסוק בתורה, מסודותיה העמוקים ביותר עד לדקדוקי ההלכה, המשחררת אותנו מהשעבוד לטבע העולם. “חכמת אדם תאיר פניו” – מהפנים אנחנו מקבלים “תורה אור”, תורה המאירה את העולם וחושפת את פנימיות הכוונה בבריאתו. נתינת התורה מכל הלב מכניסה את עצמוּת ה’, “‘אנכי‘ מי שאנכי”, בתוך התורה – “אנא נפשאי כתבית יהבית”.

ההכרה בארבעת הממדים הללו במתן תורה מתבטאת בלימוד שלנו: “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” – בעמידה “פנים בפנים” מול ה’ (האדם העליון, “זאת התורה – אדם”) אנחנו חשים את ההתמסרות מכל הלב ומתמסרים אליו בכל לבנו. גם לאידך, הלב המתגעגע מחפש את העמידה הפלאית “פנים בפנים” – “לך אמר לבי בקשו פני”. כאשר הפנים והלב נמצאים שם, הרי שפנימיות הלב מתגלה בדיבור הפה ו”דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם” בקיום התורה והמצוות בפועל ממש, בידים ובכל אברי הגוף.

אך לימוד התורה הוא על מנת ללמד – “אם למדת תורה הרבה [או אפילו קצת…] אל תחזיק טובה לעצמך” אלא למד אותה לזולת, בדיוק כפי שה’ עושה זאת: בדיבור חיוני ומסביר, בידים פתוחות, המקרבות את הדברים אל עולמו שלו, ממחישות ומוסרות בהתאם ליכולתו, בפנים מאירות, והעיקר – מכל הלב!