אֵין מַצָּב אָבוּד

שָׁלוֹם יְלָדִים!

פֶּסַח כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינוּ וַאֲפִלּוּ חַג הַשָּׁבוּעוֹת, אֲבָל דַּוְקָא כָּעֵת, בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים אֶת סִפּוּר פֶּסַח שֵׁנִי. עֲבוּרֵנוּ זוֹ הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לַחֲזֹר וּלְדַבֵּר עַל פֶּסַח. בָּרוּר, זֶהוּ הֲרֵי הַלִּמּוּד הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר מִפֶּסַח שֵׁנִי – אֵין שׁוּם מַצָּב אָבוּד וְתָמִיד אֶפְשָׁר לְתַקֵּן.

אֲבָל קֹדֶם נִזָּכֵר בִּקְצָרָה: עַם יִשְׂרָאֵל חָגַג אֶת הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ מִחוּץ לִגְבוּלוֹת מִצְרַיִם. הָיָה זֶה בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, בְּדִיּוּק שָׁנָה לְאַחַר יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, בְּיוֹם טו נִיסָן. מִסְפַּר אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ טְמֵאִים, וְלֹא יָכְלוּ לְהִצְטָרֵף לְהַקְרָבַת הַקָּרְבָּן וְלַאֲכִילָתוֹ, נִגְּשׁוּ אֶל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ  וּבְפִיהֶם טַעֲנָה: “לָמָּה נִגָּרַע?!”, הָאִם לְמִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר כְּבָר אֵין סִכּוּי? הַאִם לֹא תִּהְיֶה לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה? מֹשֶׁה רַבֵּינוּ  מֵבִין לְלִבָּם וּפוֹנֶה לַה’ בְּבַקָּשַׁת הַדְרָכָה לַמַּצָּב שֶׁנּוֹצַר. תְּשׁוּבַת ה’ לֹא מְאַחֶרֶת לָבוֹא: אָכֵן נִתֶּנֶת הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת לַטְּמֵאִים. מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב אֶת הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ יוּכַל לְהַשְׁלִים וּלְהַקְרִיב בְּיוֹם יד אִיָּר. וְכָךְ אָנוּ זוֹכִים לְמִצְוָה חֲדָשָׁה בַּתּוֹרָה – הַקְרָבַת פֶּסַח שֵׁנִי.

מַדּוּעַ מַמְתִּין ה’ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים וְיִשְׁאֲלוּ? לָמָּה הַצִּוּוּי לְהַקְרָבַת הַפֶּסַח הַשֵּׁנִי לֹא נֶאֱמַר מִיָּד עִם יְצִיאַת מִצְרַיִם?

מְחִילָה, זוּז קְצָת…

בְּלֵיל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, צָעַדְתִּי יַחַד עִם הֲמוֹנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה עֲמוּסָה בִּיהוּדִים מִכָּל הַגְּוָנִים וּמִכָּל קְצוֹת הָעִיר, הָעוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם אֶל שְׂרִיד בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, אֲבָל אֶת עִקַּר הַצְּפִיפוּת גִּלִּיתִי כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְתִּי לְרַחֲבַת הַכֹּתֶל. נִסִּיתִי לְפַלֵּס מַעֲבַר דֶּרֶךְ הֶהָמוֹן כְּדֵי לְהַגִּיעַ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לְאַבְנֵי הַכֹּתֶל, וְזוֹ הָיְתָה מְשִׂימָה בְּהֶחְלֵט לֹא קַלָּה, אֲפִלּוּ לְיֶלֶד רָזֶה כָּמוֹנִי…

תּוֹךְ כְּדֵי הַנִּסְיוֹנוֹת שַׂמְתִּי לֵב לְתוֹפָעָה קְצָת צוֹרֶמֶת. אֲנָשִׁים נִדְחֲפוּ בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, גַּם כְּשֶׁהֵם רָאוּ שֶׁאֵין מַעֲבָר, וְלַמְרוֹת שֶׁהַדְּחִיפוֹת שֶׁלָּהֶם פָּגְעוּ בַּאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בְּדַרְכָּם – הֵם הִמְשִׁיכוּ. אֲנִי מְלַמֵּד זְכוּת שֶׁהֵם לֹא עָשׂוּ זֹאת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה רָעָה, וְהַמַּטָּרָה הָעוֹמֶדֶת מוּל עֵינֵיהֶם אָכֵן הָיְתָה טוֹבָה, אֲבָל בְּכָל זֹאת – דְּחִיפָה הִיא דְּחִיפָה. הֲכִי מַצְחִיק הָיָה שֶׁחֵלֶק מֵהֶם, אוּלַי כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת הַמַּצְפּוּן, חָזְרוּ שׁוּב וָשׁוּב עַל מִלַּת קֶסֶם: “סְלִיחָה”, “מְחִילָה”. וַאֲנִי חוֹשֵׁב לְעַצְמִי: אֵיזוֹ מִין בַּקָּשַׁת סְלִיחָה זוֹ? אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה נִדְחָף מִישֶׁהוּ אַחֵר נִדְחַק, אָז מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה? אוּלַי פָּשׁוּט תַּפְסִיק לִדְחֹף?

בַּקָּשַׁת הַסְּלִיחָה הַזּוֹ מַזְכִּירָה לִי אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה: “הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב…”. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִם אוֹתוֹ נִדְחַק הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי סְלִיחָה תּוֹךְ כְּדֵי הִתְקַדְּמוּתוֹ – הָיִיתִי מִתְרַגֵּז עָלָיו. מֵילָא דּוֹחֵף, אֲבָל גַּם מֵעֵז תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ לְהִתְנַצֵּל?

זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת כִּשְׁגָגוֹת

כַּאֲשֶׁר מְבַקֵּשׁ אָדָם סְלִיחָה בְּכֵנוּת אֲמִתִּית הוּא מַרְגִּישׁ בּוּשָׁה. אִם דָּרַכְתִּי עָלֶיךָ בְּטָעוּת אֲנִי מַמָּשׁ מִתְנַצֵּל. אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁבִּכְלָל הִתְחַלְתִּי לְהִדָּחֵק בֵּין הָאֲנָשִׁים. נָכוֹן, אִם הָיִיתִי חוֹשֵׁב מְעַט מָה עָלוּל לְהִגָּרֵם מִמַּעֲשַׂי סָבִיר שֶׁהָיִיתִי נִמְנָע מִכָּךְ, אֲבָל לְצַעֲרִי לֹא הָיִיתִי רָגִישׁ מַסְפִּיק לָשִׂים לְכָךְ לֵב.

אֵיךְ קוֹרְאִים לְמִי שֶׁמַּזִּיק מִבְּלִי לְהִתְכַּוֵּן לְכָךְ? שׁוֹגֵג. הַתֹּאַר מֵזִיד שָׁמוּר לְמִקְרִים מְיֻחָדִים, בָּהֶם מִי שֶׁמַּזִּיק עוֹשֶׂה זֹאת בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה. הַאִם לְדַעְתְּכֶם הַמִּקְרֶה הַמְּדֻבָּר הוּא שׁוֹגֵג אוֹ מֵזִיד? בְּרֹב הַמִּקְרִים מְדֻבָּר בְּשׁוֹגֵג. סַךְ הַכֹּל הָאָדָם לֹא רָצָה לְהַזִּיק לַאֲנָשִׁים, אֲבָל לִפְעָמִים הָרַשְׁלָנוּת גּוֹבֶלֶת בְּמֵזִיד.

וּבְכָל זֹאת, גַּם כַּאֲשֶׁר הָיְתָה רַשְׁלָנוּת גְּדוֹלָה, וַאֲפִלּוּ בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, כָּעֵת כַּאֲשֶׁר בָּא הָאָדָם בְּבוּשָׁה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִכָּל הַלֵּב –  קָשֶׁה יִהְיֶה שֶׁלֹּא לִסְלֹחַ לוֹ. מָה יֵשׁ לוֹמַר? הָאָדָם בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר. אֲנִי מַעֲדִיף לְהַחֲשִׁיב לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְּסוּג שֶׁל טָעוּת. כְּלוֹמַר, אָמְנָם הִתְנַהַגְתָּ כְּאָדָם מֵזִיד, אֲבָל כָּעֵת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי מוֹחֵל לְךָ, אֲנִי מִתְחַשֵּׁב בַּנְּסִבּוֹת וּמַחֲשִׁיב לְךָ אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְּסוּג שֶׁל שׁוֹגֵג.

זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת זְכוּיוֹת

הָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּךְ גַּם כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ. מִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה עַל מַעֲשָׂיו וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵה’, אַךְ עוֹשֶׂה זֹאת מִיִּרְאָה – הוֹפְכִים הַזְּדוֹנוֹת שֶׁלּוֹ לִשְׁגָגוֹת. ה’ יִתְבָּרֵךְ מִתְחַשֵּׁב בַּנְּסִבּוֹת שֶׁגָּרְמוּ לָאָדָם לַחְטֹא וּמָנְעוּ מִמֶּנּוּ לְהַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, וּמַחֲשִׁיב לוֹ אֶת הַזְּדוֹנוֹת כִּשְׁגָגוֹת.

מָה שֶׁמַּפְתִּיעַ הוּא מָה שֶׁנֶּאֱמַר עַל מִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה: כָּתוּב שֶׁלְּאָדָם כָּזֶה הוֹפֵךְ ה’ אֶת הַזְּדוֹנוֹת לְ… זְכוּיוֹת! מַמָּשׁ פֶּלֶא! לֹא עָלֵינוּ, אָדָם גָּנַב, רָצַח אוֹ חִלֵּל שַׁבָּת. כָּעֵת הוּא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וְאוֹתָן הָעֲבֵרוֹת הוֹפְכוֹת לוֹ לִנְקֻדּוֹת זְכוּת! אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? גְּנֵבָה הִיא מַעֲשֶׂה רַע, אָז אֵיזוֹ זְכוּת יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּמַעֲשֶׂה כָּזֶה?

מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן כְּלָל חָשׁוּב: זְכוּת הִיא מִלְּשׁוֹן זִכּוּךְ. הָאָדָם שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה לַה’ – הוֹלֵךְ וּמִזְדַּכֵּךְ. מָתַי זֶה בְּעִקָּר קוֹרֶה לוֹ? דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר הוּא נִזְכַּר בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁעָשָׂה בֶּעָבָר. כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם הוּא מִתְמַלֵּא הַרְגָּשַׁת סְלִידָה. רַע לוֹ עִם הַהִתְנַהֲגוּת הַזּוֹ, וְהַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ פָּשׁוּט לִבְרֹחַ רָחוֹק רָחוֹק מֵהָעֲבֵרָה. כְּכָל שֶׁהַחֵטְא הָיָה גָּדוֹל יוֹתֵר כָּךְ גַּדֵּל עֹמֶק הַצַּעַר שֶׁלּוֹ, וְיַחַד עִם הַרְגָּשַׁת הַצַּעַר מִתְעַצֵּם אֶצְלוֹ הָרָצוֹן הֶחָזָק וְהַתָּקִיף – לָשׁוּב אֶל ה’ בְּכָל לִבּוֹ!

מָה יוֹצֵא? שֶׁכָּל חֵטְא מְקָרֵב אוֹתוֹ יוֹתֵר לַה’. דַּוְקָא הַחֲטָאִים הַחֲמוּרִים, הַזְּדוֹנוֹת, הֵם אֵלּוּ שֶׁגוֹרְמִים לוֹ לָשׁוּב אֶל ה’ בְּכָל הַכֹּחַ. בְּסֵפֶר הַזֹּהַר כָּתוּב, שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹבְדִים אֶת ה’ כְּמוֹ אוֹר הַיּוֹם. אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר בְּחָזְקָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, אַךְ לְלֹא שִׁנּוּיִים. לְעֻמָּתָם, בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה דּוֹמִים לְגַלֵּי הַיָּם, הַמִּתְפָּרְצִים רַק לְעִתִּים, אַךְ כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר מִתְרַחֵשׁ – מַכָּה הַתְּשׁוּבָה בְּעָצְמָה רַבָּה וּ”בְּחֵילָא יַתִּיר” (בְּכֹחַ גָּדוֹל).

לָמָּה נִגָּרַע?

נַחֲזֹר אֶל הַטְּמֵאִים שֶׁל פֶּסַח שֵׁנִי. אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ כֵּיצַד הִרְגִּישׁוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁרָאוּ אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל מֵסֵב בְּלֵיל הַסֵּדֶר עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, וְאִלּוּ הֵם – בַּחוּץ. זוֹ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל בַּעַל תְּשׁוּבָה. כֻּלָּם מַצְלִיחִים וְרַק אֲנִי לֹא. רַק אֲנִי נִדְחֶה. הַרְגָּשַׁת הַצַּעַר הַזּוֹ הִיא שֶׁדּוֹחֶפֶת אוֹתָם לָבוֹא וְלִתְבֹּעַ מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ  לִמְצֹא פִּתְרוֹן לַמַּצָּב שֶׁלָּהֶם. “לָמָּה נִגָּרַע?!”, הֵם זוֹעֲקִים. הַאִם בִּגְלַל שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ פַּעַם אַחַת כְּבָר אֵינֶנּוּ יְהוּדִים? אֵין לָנוּ חֵלֶק בַּה’?

מִי שֶׁבָּא בְּכֹחַ גָּדוֹל וְעִם טַעֲנָה הַבָּאָה מֵעֹמֶק הַלֵּב – מְקַבֵּל מֵה’ יַחַס יָשִׁיר. נָכוֹן, ה’ יָכוֹל הָיָה לְצַוּוֹת עַל פֶּסַח שֵׁנִי כְּבָר מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן, אֲבָל הוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁמֹעַ אֶת הַזְּעָקָה הַיּוֹצֵאת מִלִּבָּם הַשָּׁבוּר שֶׁל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה. כַּאֲשֶׁר הִיא נִשְׁמַעַת מְנַחֵם אוֹתָם ה’ וּמְגַלֶּה לָהֶם אֶת סוֹד הַתְּשׁוּבָה: “אֵין מַצָּב אָבוּד!”.

שֶׁנִּזְכֶּה לָשׁוּב אֶל ה’ בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי