מכון גל עיני
נכתב עלידי
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
“מסיני” פירש הברטנורה “ממי שנגלה מסיני”. והוסיף התוספות יום טוב “ושם כשנגלה בסיני קבלה בכללותיה ופרטיה ודקדוקיה… מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש הכל קבל משה”. ומוסבר ש”משה קבל תורה” היינו במיוחד תורה שבעל פה, המקובלת ממשה ונמסרת הלאה מדור לדור (תורה לשון הוראה, והוראת התורה הלכה למעשה מתפרשת דווקא בתורה שבעל פה).
ושואלים המפרשים, מדוע נאמר “מסיני” ולא מהקב”ה? ואם בא להודיע את מקום קבלת התורה היה לו לומר “בסיני”? בפשטות, הלשון “מסיני” היא על פי הפסוק “ה’ מסיני בא”, וכלשון חז”ל בכל מקום “הלכה למשה מסיני”, אך עדיין צריך ביאור. ומהפירושים העיקריים שנאמרו בזה:
א. התבודדות: משה קבל את התורה “מצד התבודדותו וישיבתו בהר ארבעים יום וארבעים לילה”[א]. את הפירוש הזה יש לכוון כנגד הכתר, מקום הבדידות שאינה נתפסת ומושגת (עד לראש העליון של הכתר, “רישא דלא ידע ולא אתידע”, שבו נמצא “חביון עוז העצמות”, מי שנגלה בסיני).
ב. ענוה: מהר סיני לומדים את מדת הענוה, כדברי חז”ל שהתורה ניתנה על הר סיני מפני הענוה שבו, וכן משה קבל את התורה “מחמת היותו עניו כמו סיני”[ב], “והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה”. את הפירוש הזה יש לכוון כנגד החכמה, שפנימיותה הבטול (חכמה אותיות כח מה), מדת משה רבינו שאמר “ונחנו מה”. זהו שרש משה “מן המים משיתהו”, בטל במי החכמה.
ג. זכוך: משה זכה לתורה מחמת הזדככותו בהר סיני, “ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה”. זהו “מסיני” – “מפני שעמד שם בהר ‘למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת’… והיא שעמדה לו לקבלת תורה שבעל פה”[ג]. כך הזדכך משה ונעשה כמלאך, עד שהוצרך לפרוש מן האשה (בהיותו “בעלה דמטרוניתא”, ‘נשוי’ לשכינה, “כלת משה”). פירוש זה שייך לבינה, “משה זכה [לשון זכוך] לבינה” – בטול בחכמה וזכוך בבינה מצד הגוף-הכלי (החכמה היא “חיוהי”, האור, והבינה “גרמוהי”, כלים).
מכל מקום, המלה “מסיני” קובעת מקום לעצמה במשנה, ולפי הפשט היה אפשר גם לומר “משה קבל תורה ומסרה ליהושע”. ממילא ראוי לחשב את המלים משה קבל תורה ומסרה ליהושע = 1820, מספר הופעות שמות הוי’ בתורה = סוד פעמים הוי’ (יד פעמים סיני)!
[א] מרכבת המשנה.
[ב] שושנים לדוד. וכיו”ב בפתח עינים, עבודת ישראל, תפארת ישראל.
[ג] לחם שמים.
