תניא אוניברסלי

ספר התניא, התורה-שבכתב של החסידות, נראה ממוקד מאד בעם ישראל: מיד בפרק א מוגדר בחריפות ההבדל בין ישראל לעמים מצד הנפש הבהמית – בישראל היא מקליפת נגה, המעורבת טוב ורע, ואילו אצל הגוים היא משלש קליפות הטמאות לגמרי, ואין בהם טוב כלל (ו”כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין”); פרק ב פותח “ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש”; ומכאן ואילך סובב הספר על היחס בין שתי הנפשות בהן מתייחד עם ישראל.

אך עיון מעמיק יותר משנה את התמונה: רבי הלל מפאריטש מביא שגם לחסידי אומות העולם יש נפש בהמית מקליפת נגה, הכוללת גם מדות טובות טבעיות (ואפילו בפרק ב מדייקים שגם באומות יש “נפש השנית”, אלא ש”בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש”, ובאומות היא ‘נפש השכלית’).

מהשויון בקומת-הבסיס של הנפש בין ישראל לחסידי אומות העולם (שבזמן שהיובל נוהג הם במדרגת גר-תושב), אפשר להתקדם עוד צעד, ולהציע שהביטוי “ונפש השנית בישראל” מתאר גר-צדק, שכאשר הוא טובל במקוה ומקבל עליו עול מצוות נוספת לו “נפש השנית” (“שנית” באופן הרבה יותר מובהק מישראל, שמלידתו נמצאות בו שתי הנפשות). אם נפרש כך, ‘גיבור’ ספר התניא, הבינוני, הוא בעצם גר-צדק, והדרישה “והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה” היא בעצם קריאה לכל יהודי להזדהות עם גרי הצדק (ורומזת ש”כל אדם” – גם אם לא נולד יהודי – יכול להתגייר כהלכה ולהפוך גם הוא לבינוני).

הניגוד החריף והקבוע אצל הבינוני בין שתי הנפשות יוצר אצלו תחושת גרות – בלבושי נפשו הוא נמצא תמיד בתחום הטוב הקדושה, אך הוא מרגיש ‘לא במקומו’, לעומת הצדיקים שהם אזרחים מלאים בתחום הקדושה. וכשם שהגר מתבטל כלפי האזרחים בישראל, נגרר אחריהם ומסתפח עמם בנחלת ה’, כך הבינוני זקוק להתקשרות לצדיקים כדי לעורר ולחזק את נפשו האלקית (כמבואר בפרק ב בתניא).

תמונת העולם שפורס אדמו”ר הזקן בתניא מורכבת מצדיקים (“צדיק גמור” ו”צדיק שאינו גמור”), רשעים (“רשע גמור” ו”רשע שאינו גמור”) וביניהם הבינוני. כעת התמונה מתחלקת ליהודים (צדיק הדור ושאר הצדיקים), לגוים (גר-תושב ושאר הגוים) וביניהם גר-הצדק (הבינוני). אך כעת מתבקש להוסיף דמות נוספת – בעל התשובה (שבדרך כלל קובע ברכה לעצמו רק בחלקו השלישי של התניא, אגרת התשובה). בתוך עם ישראל, בעל התשובה הכי מזוהה עם גר-הצדק, שכמוהו גם הוא מתקרב מהקליפה אל הקדושה, הוא מזדהה עם חוויותיו של הגר ויכול לשמש לו השראה בהמשך חייו היהודיים. בתמונה העולם הזו, בעל התשובה הוא הציר בין שני סוגי הצדיקים לשני הגרים – ודחף התשובה המתמיד שלו משמש כח מקדם ומניע לכולם.