גיור יצירתי

“כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו” – כל באי עולם נבראו לשמו ולכבודו של ה’ ועליהם לקיים את מצוות תורתו, אך הם מתחלקים לשלשה עולמות: מחצב נשמות ישראל הוא בעולם הבריאה, גרי-הצדק שייכים לעולם היצירה וגרי-תושב (בכלל חסידי אומות העולם) שייכים לעולם העשיה.

שרש נשמות ישראל הוא בעולם האצילות (“אצילי בני ישראל”), שכולו בטול לאלקות, אך היהודים כנבראים נפרדים בעולמנו התחתון שייכים לעולם הבריאה, שרובו טוב ומיעוטו רע. מאידך, חסידי אומות העולם (שבזמן שהיובל נוהג יכולים להתקבל כגרים-תושבים) הם אנשי-העשיה במציאות התחתונה, שרובה רע ורק מיעוטה טוב (והם נמנים על אותו מיעוט טוב). ביניהם עומדים גרי-הצדק, בעולם היצירה, מקום מלחמת היצרים, שחציו טוב וחציו רע.

המציאות החצויה של עולם היצירה גורמת לכך שבכל גיור יהיה ממד של הימור – לא ניתן לדעת ‘עד הסוף’ האם הגר בא לשם שמים (כשאולי אף לו עצמו הדברים אינם ברורים) ולא ברור האם הגיור יצליח והגר יקלט בעם ישראל כיהודי עובד ה’ או חלילה לא. אכן, אין מנוס מההימור הזה, שהרי ההלכה מחייבת לקבל את הגרים הרוצים להצטרף לעם ישראל ולא לענות את דינם, ובאמת הגאולה תלויה בגיור כל הגרים הפוטנציאליים. על דייני הגיור לנקוט באופטימיות – לעשות כמיטב יכולתם ולהאמין שהימור הגיור יצליח.

עולם היצירה הוא עולם הרגש. הגרים שבאים להתגייר עושים זאת מתוך רגש פנימי של משיכה לקדושה. הרגש שמפעם בתוכם הוא התשתית לסימני עם ישראל – רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים – והוא מעיד שגם נשמות אותם גרים היו במעמד הר סיני. מחד, “מח שליט על הלב” – על הגרים לקבל מצדם את הנחייתם המלאה של בני ישראל כדי להכלל בתוכם. מאידך, על העוסקים בגיור – החל מהמלווים את המועמדים לגיור, דרך דייני הגיור ועד לקהילות הקולטות את הגרים הטריים – להבין כי העיקר הוא היסוד הרגשי, ולהיות בעצמם בעלי-רגש.

ראשית, נדרש רגש עז של רצון לקרב את כל באי עולם לעבודת ה’ – רגש האהבה שנטע בנו אברהם אבינו, “אב המון גוים” – והתרגשות-התפעלות אמתית מול הנשמות הצמאות המוצאות את דרכן אל ה’. שנית, מהדיינים נדרש רגש-פנימי, על סף רוח הקדש, שמזהה את כנות המועמדים לגיור (ועד שלעתים “פנימיות הלב שליט על המח”, והרגש מזהה את הגרים הפוטנציאליים גם מבעד למסננות השכל שאומרות שיש כאן בעיות, כפי שידע הלל לגייר גם את אלו ששמאי דחה בצדק משיקולי ההלכה). בסוף, הרגישות הרבה לגרים וההזדהות עם תחושותיהם הן הבסיס ליחס שדורשת מאתנו התורה כלפי הגרים. כל הרגשות הללו, מתוך עין טובה ואופטימית, מלווים את העיסוק היצירתי בגיור – יצירת נשמות חדשות, הפושטות צורה-נכרית ומקבלות צורה-יהודית בדרך לתיקון העולם כולו במלכות ש-די.

[מבוסס על שיעור ב’ אדר תשפ”ב ח”א – נדפס בגליון תצוה תשפ”ב.]