מכון גל עיני
נכתב עלידי
שאלה:
אני איש חינוך פעיל, ורואה ברכה רבה בעמלי. משפיע רבות וטובות על אנשים וגם זוכה לקרב רחוקים. אבל, דווקא בבית הדברים לא הולכים כמו שצריך: בן שבגר ניתק לגמרי את הקשר אתי. בת אחרת מתבגרת, מתעסקת בפלאפונים שלא מקובלים בחברה שלנו, ופחות ופחות הולכת בתלם. גם הבן, מתחיל "לעשות בעיות" בתלמוד תורה: קם מאוחר, לא ממושמע ומדאיג מאד. מאד מעציב ומדאיג אותי, שבשבת הילדים הגדולים לא משתתפים בסעודה המשפחתית, אלא קמים מאוחר ועושים קידוש לעצמם.
השאלה נידונה בתכנית ההדרכה של בוגרות "תורת הנפש", ומובאת כאן בשינוי פרטים בשל צניעות השואלים. כמובן שמאמר בעלון אינו מהווה תשובה מלאה לבעיות הממשיות במציאות. "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהם שונות", ולכל סיפור ישנה מורכבות רבה וייחודיות משלו, אשר יכולים לקבל התייחסות אמתית רק בייעוץ אישי. כאן רק נשתדל להאיר זוית מסוימת של התיחסות לדברים.
תשובה:
תורת הנפש של הקבלה והחסידות מלמדת אותנו להתבונן על היחסים שבין 'עולם התׂהו' לעולם התיקון:
בספרי הקבלה מתואר כי עוד בטרם נברא העולם אותו אנו מכירים, נברא 'עולם התׂהו', עולם בעל עוצמות רבות ו'אורות מרובים', אבל הכלים שלו לא יכלו להכיל את העוצמות הללו, והם נפלו ונשברו. בהמשך, נוצר 'עולם התיקון' שבו העוצמות פחותות בהרבה – 'אורות מועטים' – אבל הכלים – הסדר הטוב, ההגיון, יכולת הביטוי והביקורת השכלית – תופסים מקום רחב.
במציאות הקיומית שלנו, אנו חווים פעמים רבות מתח שבין תׂהו לתיקון. באופן פשוט אנו מנסים לתקן עולם, לחיות באופן שקול ומסודר, על פי תכנית והגיון, לאור התורה והמצוות. מאידך אנו פוגשים לא מעט 'איים' ומציאות של תׂהו: אם זה בתוכנו – במציאות של רגשות חזקים ובלתי נשלטים, של יצרים קמאיים הטבועים בנו, ובכלל של מציאות 'הנפש הטבעית-הבהמית' בתוכנו – ואם זה באופן מצויר וברור יותר אצל דמויות סביבנו, שנדמה שאין הן חיות על פי ערכי השכל והתיקון שלנו, אלא באופן פראי-פרימיטיבי-יצרי.
שוב, באופן פשוט נדמה שהדבר היחיד שמוטל עלינו, הוא 'להדביר' את 'איי' התׂהו הללו ולהשליט עליהם את אור השכל והתיקון, שהרי – כדברי הזוהר וספר התניא – המח בטבעו שליט על הלב, ואם זה לא הולך בכח, זה הולך בעוד יותר כח…
אבל, הלימוד על מקורו של עולם התׂהו הופך את התמונה למורכבת יותר. עולם התׂהו קדם לעולם התיקון, ויש בו מה שאין בעולם התיקון: 'אורות מרובים'. או, בלשון המקובלים, השרש של מציאות התׂהו שאנו פוגשים גבוה יותר מעולם התיקון. השאיפה השלמה יותר, ה'משיחית', הינה לא להעלים את עולם התׂהו, אלא לבנות כלים רחבים דיים שיוכלו להכיל גם את האורות שלו, ובלשון החסידות: 'אורות דתׂהו בכלים דתקון'.
ולגבי משפחתך – הנטיה הראשונית להתייחס באופן ביקורתי לילדיך, ולהיות מודאג בשל כך שאינם 'הולכים בתלם', נובעת מראיה שלא מצליחה לגעת במה שמעבר ל'עולם התיקון' שבו הנך חי. אבל, באופן טבעי, לעתים רבות הדור הבא נוגע דווקא ב'חמרים' של 'עולם התׂהו'. נכון, במציאות הנוכחית כפי שהיא, זהו עולם שבור ומבולבל, חסר כלים מתוקנים והתנהלות ראויה בעולם. אבל בתוך המציאות הנפולה הזו גלום ניצוץ של אור גדול, גדול יותר מהאורות (ההבנות והערכים) שממלאים את עולמך שלך.
כאשר תעמיק ותתבונן בזה, היחס אל ילדיך ישתנה באופן משמעותי ביותר: במקום למדוד האם הם מתאימים ל'תקנים' של החברה, ושל המושגים שלך ושל חבריך, תוכל להעשיר ולהעמיק את היחסים אתם בכך שתתחיל גם להקשיב ולהתעניין בנקודות הטוב המשמעותיות שיש בעולמם ובהתנהגותם. למשל: כלום מובן מאליו שילדים ונערים שגדלים באטמוספרה של העולם שלנו על בלבוליו, מתיישבים ללא ההורים לסעודת שבת כהלכתה, עם קידוש וברכות? התבוננות שלא מודדת ומבקרת מבחוץ אלא מאמינה בניצוץ הגדול הגנוז, תוביל אותך לגלות עוד ועוד נקודות כאלה אשר יעזרו לכונן יחסים אחרים, יחסים אשר בין השאר גם יאפשרו לילדיך לקבל ממך אמצעים (ובהשגחה פרטית דווקא אתה השליח הנכון לכך) לבניית כלים מתאימים לאורות שלהם.
