נֹשֵׂא עָוֹן

שָׁלוֹם יְלָדִים!

זֶהוּ, הִגַּעְנוּ לַשִּׂיא! לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יְמֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל, בָּהֶם הַמֶּלֶךְ שָׁהָה עִמָּנוּ בַּשָּׂדֶה, לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בּוֹ הַמֶּלֶךְ נִכְנַס לְאַרְמוֹנוֹ וְהֻכְתַּר לְמֶלֶךְ עָלֵינוּ, עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּבָר בְּסִיּוּמָם, וְכָעֵת הִגַּעְנוּ לַיּוֹם הַמְּיֻחָד, "אַחַת בַּשָּׁנָה" – יוֹם הַכִּפּוּרִים!

כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בַּאֲמִירַת הַ"סְלִיחוֹת" מַבְחִין מִיָּד בַּתְּפִלָּה הָעִקָּרִית, שֶׁחוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב, לֹא מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה נֹסַח שֶׁל תְּפִלָּה – שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים. אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. אָנוּ שָׁבִים וּמַזְכִּירִים אוֹתָן בְּכָל אַחַת מִתְּפִלּוֹת הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ! לֹא פֶּלֶא, הֲרֵי בְּיוֹם זֶה קִבֵּל אוֹתָן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מֵאֵת ה', וּמִמֵּילָא בָּרוּר שֶׁזֶּהוּ הַיּוֹם הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לַאֲמִירָתָן וּלְכָךְ שֶׁיִּפְעֲלוּ אֶת פְּעֻלָּתָן – לְעוֹרֵר עָלֵינוּ רַחֲמִים מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ!

מִבֵּין כָּל שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה הַמִּדּוֹת אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנַּכִּיר הַיּוֹם קְצָת לָעֹמֶק אֶת הָאַחֲרוֹנוֹת בָּרְשִׁימָה. אָנוּ מְתָאֲרִים בָּהֶן אֶת ה' כְּמִי שֶׁ"נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה". מַהִי הַכַּוָּנָה? לְאָן נֹשֵׂא ה' וְסוֹחֵב אֶת כָּל אֵלּוּ?

מָה אַתָּה עוֹקֵף?

זֶה הָיָה בְּסִיּוּם הַפְסָקַת 12:00. הַצִּלְצוּל בִּשֵּׂר אֶת תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַשִּׁעוּר הַבָּא וְכֻלָּנוּ עָזַבְנוּ אֶת הֶחָצֵר בְּרִיצָה. הֲרֵי צָרִיךְ לְהַסְפִּיק לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ וּלְהִתְפַּנּוֹת עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָרַב צַחִי נִכְנַס לַכִּתָּה, כִּי אֶצְלוֹ אֵין שׁוּם יְצִיאוֹת, מִתְּחִלַּת הַשִּׁעוּר וְעַד סוֹפוֹ. תְּתָאֲרוּ לָכֶם אֵיךְ נִרְאֵית בִּרְזִיָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַק אַרְבַּע נְקֻדּוֹת מִלּוּי כְּשֶׁעֶשְׂרִים יְלָדִים נִדְחָפִים יַחַד, כָּל אֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן. כֵּיוָן שֶׁבְּרִיצוֹת אֲנִי דֵּי טוֹב הִגַּעְתִּי בֵּין הָרִאשׁוֹנִים אֶל הַתּוֹר. לְפָנַי עָמְדוּ רַק אַרְבָּעָה יְלָדִים.

"אֵיפֹה רְפָאֵל? מִישֶׁהוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ". רְפָאֵל מִכִּתָּה ד' הָיָה הַיֶּלֶד שֶׁעָמַד לְפָנַי בַּתּוֹר. רְפָאֵל הִתְלַבֵּט לְרֶגַע, יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין בְּכָךְ. הֲרֵי אִם יֵצֵא הַחוּצָה יְאַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ בַּתּוֹר וְיִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר לְסוֹפוֹ, אֲבָל אוּלַי עוֹד יַסְפִּיק לָצֵאת, לִרְאוֹת בַּמֶּה מְדֻבָּר וְלַחֲזֹר. "אֲנִי לְפָנֶיךָ", פָּנָה אֵלַי רְפָאֵל, "אַתָּה יָכוֹל לִשְׁמֹר לִי עַל הַמָּקוֹם?". "כֵּן, בֶּטַח", עָנִיתִי, "אֲבָל תַּחֲזֹר מַהֵר. אֵין מְקוֹמוֹת שְׁמוּרִים". חֲצִי דַּקָּה חָלְפָה, וּשְׁמוּלִיק, הַשֵּׁנִי בַּתּוֹר כְּבָר עָמַד לְסַיֵּם וּלְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמוֹ לִרְפָאֵל, הַבָּא בַּתּוֹר. סוֹבַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר וְהִנֵּה, רְפָאֵל בְּדִיּוּק נִכְנַס, אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה נִדְחַף אֶל הַבֶּרֶז יֶלֶד מִכִּתָּה ו' וְתָפַס אֶת מְקוֹמוֹ. "הֵי, יֶלֶד, זֶה הַתּוֹר שֶׁלּוֹ", קָרָאתִי לְעֶבְרוֹ, אֲבָל הוּא הֶחְלִיט לְהִתְעַלֵּם. הוּא פָּשׁוּט פָּתַח אֶת הַבֶּרֶז וְהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת.

מָה כְּבָר עָשִׂיתִי?!

נַחֲסֹךְ מִכֶּם אֶת הַתֵּאוּר שֶׁל הַמְּרִיבָה שֶׁפָּרְצָה בַּדַּקּוֹת הַבָּאוֹת, תַּשְׁלִימוּ לְבַד… מָה שֶׁכֵּן רָצִיתִי לְתָאֵר לָכֶם הוּא אֶת הַ'מִשְׁפָּט' שֶׁנֶּעֱרַךְ עַל יְדֵי הַמְּחַנֵּךְ שֶׁלּוֹ, שֶׁנִּכְנַס לְטַפֵּל בָּאֵרוּעַ וּלְכַבּוֹת אֶת הַדְּלֵקָה שֶׁפָּרְצָה בְּעִקְבוֹתָיו. הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלָיו לַחֶדֶר כָּל הַמְּעֹרָבִים וְכָל הַנּוֹכְחִים בַּסִּפּוּר, כּוֹלֵל אוֹתִי, וְהֵחֵל בְּתִחְקוּר הָאֵרוּעַ לִפְרָטָיו.

מָה שֶׁהִדְהִים אֶת כֻּלָּנוּ הָיְתָה הַהִתַּמְּמוּת שֶׁל אוֹתוֹ יֶלֶד: "מָה אַתֶּם רוֹצִים? רְפָאֵל יָצָא, הוּא אִבֵּד אֶת הַתּוֹר שֶׁלּוֹ". "כֵּן, אֲבָל רָאִיתָ שֶׁהוּא כְּבָר חָזַר", עָנָה לוֹ יָקִי, מִי שֶׁעָמַד רִאשׁוֹן בַּתּוֹר. "לֹא רָאִיתִי", הִצְדִּיק הַיֶּלֶד אֶת עַצְמוֹ. מוּזָר, לִי דַּוְקָא הָיָה נִרְאֶה שֶׁהוּא רָאָה טוֹב-טוֹב. "לֹא רָאִיתָ, אֲבָל בָּטוּחַ שָׁמַעְתָּ. הֲרֵי צָעַקְתִּי לְךָ!", הֶחְזַרְתִּי לוֹ. "לֹא שָׁמַעְתִּי", הִמְשִׁיךְ הַיֶּלֶד וְהִתְתַּמֵּם. פִּתְאֹם יֵשׁ לוֹ גַּם בְּעָיוֹת שְׁמִיעָה… "אֲבָל אֲנִי לֹא מֵבִין", הִקְשָׁה הַמְּחַנֵּךְ, "גַּם אִם לֹא רָאִיתָ וְלֹא שָׁמַעְתָּ, לָמָּה שֶׁאַתָּה זֶה שֶׁתְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ? הֲרֵי לֹא עָמַדְתָּ בִּכְלָל בַּתּוֹר!". "בְּדִיּוּק עָמַד לְהַתְחִיל לָנוּ מִבְחָן, אָז הַתּוֹר שֶׁלִּי 'עוֹקֵף', לֹא?". פֹּה כְּבָר מַמָּשׁ הִתְפּוֹצַצְנוּ כֻּלָּנוּ. מֵאֵיפֹה הוּא מֵבִיא אֶת הַטִּעוּנִים הָאֵלּוּ? מָה, לָנוּ אֵין דְּבָרִים דְּחוּפִים?!

הִצְטַדְּקוּת מַרְגִּיזָה

בִּשְׁלַב זֶה בִּקֵּשׁ הַמְּחַנֵּךְ שֶׁנֵּצֵא. "אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּאַרְבַּע עֵינַיִם". אֵין לִי מֻשָּׂג מָה הָיָה בִּפְנִים וְגַם לֹא הִתְעַנְיַנְתִּי בְּתוֹצְאוֹת הַשִּׂיחָה בֵּינֵיהֶם, אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְתָאֵר הֵיטֵב אֶת הַהַרְגָּשָׁה בַּחוּץ. לֹא רַק שֶׁלִּי, שֶׁל כֻּלָּנוּ. שַׂמְנוּ לֵב, לְתוֹפָעָה מְעַנְיֶנֶת. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה חָשַׁב אוֹתוֹ יֶלֶד כְּשֶׁנִּסָּה לִמְכֹּר לְעַצְמוֹ וְלָנוּ אֶת הַתֵּרוּצִים הַמְּשֻׁנִּים שֶׁלּוֹ, אֲבָל כְּכָל שֶׁהוּא הִתְבַּצֵּר בְּעֶמְדָּתוֹ וְהִצְדִּיק אוֹתָהּ כָּךְ הוּא הִצְלִיחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַרְגִּיז אוֹתָנוּ.

מָה לְדַעְתְּכֶם הָיָה קוֹרֶה אִם בִּמְקוֹם תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְּקוּיוֹת הָיָה אוֹתוֹ יֶלֶד אוֹמֵר מִשְׁפָּט כָּזֶה: "נָכוֹן, רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי, זֶה בֶּאֱמֶת לֹא בְּסֵדֶר. סְלִיחָה". אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁאֵצֶל רֻבֵּנוּ בְּלוֹן הַכַּעַס הָיָה מִתְפּוֹגֵג דֵּי מַהֵר. מַאֲמִין שֶׁאֲפִלּוּ רְפָאֵל עַצְמוֹ הָיָה מִתְרַצֶּה וְנַעֲנֶה לְבַקָּשַׁת הַסְּלִיחָה. "בְּסֵדֶר, כֻּלָּנוּ בְּנֵי אָדָם. גַּם אֲנַחְנוּ לִפְעָמִים טוֹעִים".

וּמָה אִתָּנוּ? הָאֱמֶת הִיא שֶׁאוֹתוֹ יֶלֶד אֵינוֹ תּוֹפָעָה כָּזוֹ נְדִירָה. גַּם אֲנַחְנוּ לִפְעָמִים נוֹהֲגִים כָּךְ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל כַּאֲשֶׁר אָנוּ טוֹעִים, עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, אָנוּ נוֹטִים לְהִצְטַדֵּק, לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ אָנוּ צוֹדְקִים, מַדּוּעַ הַמַּעֲשֶׂה לֹא כָּל כָּךְ חָמוּר אוֹ מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ בְּאַשְׁמָתֵנוּ. יוֹדְעִים מָה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה 'לְהִצְטַדֵּק'? 'לְהִתְקַלֵּחַ' פֵּרוּשׁוֹ לְקַלֵּחַ אֶת עַצְמִי, 'לְהִתְלַבֵּשׁ' פֵּרוּשׁוֹ לְהַלְבִּישׁ אֶת עַצְמִי, אָז 'לְהִצְטַדֵּק' פֵּרוּשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי צַדִּיק. רֶגַע, אִם אֲנִי צוֹדֵק אָז לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי צַדִּיק? כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי בְּדִיּוּק כָּזֶה… לָכֵן מְקֻבָּל אֵצֶל חֲסִידִים שֶׁחָסִיד אֲמִתִּי אַף פַּעַם לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת 'צוֹדֵק', הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת תָּמִיד 'טוֹב'.

'סוֹחֵב' וְנוֹשֵׂא עָוֹן

כֵּיצַד תֵּרָאֶה בַּקָּשַׁת הַסְּלִיחָה שֶׁל אוֹתוֹ 'מִצְטַדֵּק' מֵאֵת ה'? הוּא וַדַּאי יֹאמַר מַשֶּׁהוּ בְּסִגְנוֹן כָּזֶה: "ה', עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ, וְזֶה בֶּאֱמֶת לֹא בְּסֵדֶר, אֲבָל אֲנִי לֹא מַמָּשׁ אָשֵׁם בְּכָךְ", וְכָאן יַתְחִיל לְתָרֵץ אֶת שְׁלַל תֵּרוּצָיו. בָּרוּר שֶׁלֹּא כָּךְ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. "בָּאתָ לְהַסְבִּיר כַּמָּה אַתָּה צַדִּיק?! אִם כָּךְ, אַתָּה כְּבָר מִסְתַּדֵּר לְבַד, אַתָּה לֹא מַמָּשׁ צָרִיךְ אוֹתִי. יֹפִי, מְצֻיָּן, תַּמְשִׁיךְ לְהִסְתַּדֵּר לְבַד…".

אֲבָל, כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי הוֹפֵךְ מִ'צוֹדֵק' לִהְיוֹת 'טוֹב' הוּא מֵבִין מִיָּד הֵיכָן הַבְּעָיָה – הִיא אֶצְלִי. לֹא אֵצֶל אַף אֶחָד אַחֵר. הוּא פּוֹנֶה לַה' וְאוֹמֵר לוֹ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי וְרַק אֲנִי הוּא הָאָשֵׁם, זֶה בָּרוּר. אֲנִי לֹא מְנַסֶּה לְהִתְנַעֵר מֵאַחְרָיוּת. אֲבָל מִי יַעֲזֹר לִי לְהִשְׁתַּנּוֹת? ה' יִתְבָּרַךְ, אֲנִי חַיָּב אֶת עֶזְרָתְךָ, רַק אַתָּה יָכוֹל לַעֲזֹר לִי!".

וְכֵיצַד מֵגִיב ה' לְאוֹתוֹ יְהוּדִי? כַּמּוּבָן, ה' יִתְבָּרַךְ "נֹשֵׂא עָוֹן", הוּא לוֹקֵחַ אֶת כָּל כֹּבֶד הָאַחְרָיוּת עַל עַצְמוֹ. הוּא מַבִּיט בְּעַיִן מְרַחֶמֶת עַל אוֹתוֹ יְהוּדִי וְכִבְיָכוֹל אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: "הוּא לֹא מְנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק, בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לוֹ. הוּא לֹא מִסְתַּדֵּר לְבַד. אוּלַי הֶעֱמַסְתִּי עָלָיו יוֹתֵר מִדַּי? אוּלַי אֲנִי 'אָשֵׁם' בְּכָךְ?". ה' יִתְבָּרַךְ פּוֹרֵק מֵעַל הַיְּהוּדִי הַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה אֶת כֹּבֶד הַמַּשָּׂא, וּמִיָּד סוֹלֵחַ וּמוֹחֵל לוֹ!

שֶׁנִּזְכֶּה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה!

גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה לְכֻלָּנוּ!

רָזִי