האדם הסקרן

לאדם יש יצר טוב, המושך כלפי מעלה, אל הטוב האלקי, ויצר רע, המושך כלפי מטה, אל מחוזות הטומאה והדמיון שמתחת למציאות. בין שני היצרים הללו עומד יצר שלישי, מעורב מטוב ורע – היצר לדעת את המציאות עצמה, עם הטוב והרע שבה. יצר הסקרנות הזה הוא המאפיין האנושי הבסיסי ביותר – בו נבדל האדם משאר הנבראים.

האדם הסקרן לא מסתפק במוכר לו אלא מחפש תמיד להרחיב את דעתו. הוא לא מסתפק בעדותם של אחרים, אלא רוצה לנסות הכל בעצמו. חוסר הגבולות שבחיפוש מפיל למקומות שליליים, אך החיפוש חסר הגבולות הוא גם המפתח לכל הקדמה האנושית, ההתפתחות המדעית וגם הרוחנית.

היצר המעורב, העומד בתווך בין שני היצרים, הוא במובן מסוים הזירה בה מתחולל המאבק האנושי בין הטוב והרע. ואכן, ההתמודדות עם היצר הזה, השייך לעצם הגדרת האדם, החלה מאדם הראשון, שסקרנותו היא שהובילה לאכילה מ"עץ הדעת טוב ורע" – ל'ניסוי' שבודק 'מה באמת יקרה אם אוכל מהעץ האסור?'. ההתמודדות הזו חוזרת שוב ושוב במהלך ההיסטוריה, בפנים שונות, כשלעתים נוטים הסקרנים לצד הטוב ולעתים דווקא לצד השני. בסופו של דבר, יכריע בהתמודדות הזו המשיח, שיהיה בעל תשובה מתוך יצר הדעת – איש רחב-אופקים, שיכיר את הכל מקרוב, ודווקא על בסיס נסיונו האישי הוא יוכל לגעת בכל הלבבות ולגאול כל אחד ואחת ממקומו שלו, "באשר הוא שם".

בדורנו, בולט מאד שזהו היצר העיקרי. הדבר הזמין והנפוץ ביותר היום הוא הידע – 'התפוצצות מידע' הזמינה לכל דורש ומתפתחת מרגע לרגע. יש בזמינות הידע ממד מפליא של "כי מלאה הארץ דעה את הוי'", כאשר לכל אחד זמינה ספריה תורנית נגישה, כזו שלא עמדה בכל הדורות גם לרשות גדולי התורה, ובכל רגע נתון אפשר להאזין לשיעורי תורה בכל הצורות ובכל הרמות. לאידך, באותו אופן, הדברים השליליים ביותר – ממינות ועד זנות – הפכו גם הם זמינים לכל. מיצר-הידע הזה נובעות גם כל ההתמכרויות המאפיינות את דורנו – ההתמכרות האובססיבית לחדשות, לסקרים, למסכים ולרשתות ולאחרונה גם לבינה המלאכותית.

בדורות הראשונים ניתן היה להתייחס בהסתייגות ליצר האמצעי, עד לטשטוש ההבחנה בינו לבין היצר הרע, תוך חשד עמוק בכל נסיון לסטות למחוזות ידע חדשים ו'מסוכנים', מחוץ לתורה המסורה לנו מדור לדור. בדורנו שלנו, לא ניתן להתעלם ממהפכת הידע, על מעלותיה וחסרונותיה. יש לחנך כיצד לברור מתוכה רק את הטוב, לשמור על התמימות גם בתוך כל הצפת המידע, מתוך תקוה לזכות ליעוד המשיחי של "ומכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב" (ורק "ורע לא תאכל ממנו"). אז כל הידע לא יהיה 'גשר' שמוליך מהקדושה אל הקליפה, חלילה, אלא בדיוק להפך – 'גשר' שמאפשר להעביר דרכו את כל הניצוצות אל שרשם העליון, עד לתיקון כל העולם במלכות ש-די.