סיפורי צדיקים

רבי נתן שטערנהארץ מנעמירוב נולד בט"ו בשבט התק"ם לאביו ר׳ נפתלי הירץ, סוחר אמיד מהעיר נעמירוב. בגיל שלוש עשרה נישא לבתו של ר׳ דוד צבי אוירבך, רבה של שרהורוד. לאחר נישואיו התקרב לחסידות, תחילה התקשר לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, שקרבו מאוד. בשנת תקס"ב, דבק ברבי נחמן מברסלב, היה לתלמידו המובהק וכתב את כל דברי התורה ששמע מפיו. לאחר פטירת רבי נחמן בשנת תקע"א, החל רבי נתן להנהיג את חסידי ברסלב, לא כרבי אלא כחסיד המלמד מתורת רבו. בבוקר עשרה בטבת תר"ה, שחל ביום שישי, קראו לפני רבי נתן את הסיפורים הראשונים מתוך "סיפורי מעשיות" לרבי נחמן. הסיפור השני מסתיים במילים "ושבו לביתם", כששמע מילים אלה, הנהן רבי נתן בראשו, כאומר "הגיעה שעתי ללכת הביתה". באותו יום, סמוך לכניסת השבת, הסתלק הצדיק ומנו"כ בעיר ברסלב.

פעם שאלו את מוהרנ"ת בענין הגאולה, איך יכול הדבר להיות שבזמן הדורות הקודמים וכמו בדור רבינו הק' לא בא הגאולה, ובדורות האחרונים אשר הולכים מטה מטה יבוא הגאולה. והסביר על פי משל:

בעולם היה כרך גדול, וסביבו חומה בצורה וחזקה עד להפליא. וכל המלכים רצו לכבשו והניחו כל כוחותיהם. ותקוותם נשאר מעל, כי כל החיילים שלהם נפלו מהחצים שזרקו משם. ואחר כך היה מלך אחד חכם מאוד, שהלך סביב החומה והביט ונדמה בדעתו שכעת יקח כל הגבורים מחיילותיו ויכו על החומה עד שיכבשנה, ועשה כן ונפלו כל חיילותיו ונשאר רק הוא לבדו. והלך סביב החומה לראות מה פעל שם, וראה בחכמתו שכעת (שכבר החומה מבפנים כולה זעזוע רק מבחוץ לא ניכר), אפי' בזקנים וחולים וילדים יכבשה. ועשה כן, וקיבץ כל השאר נשים וילדים וחולים מה שנשאר לו, והלך וכבש והרס החומה כליל. וכעת מי כבש החומה, אם האחרונים והחלושים, הלא אפילו יעבדו בכל כוחותיהם אלף אלפים שנה לא היו עושים אפילו רושם, ורק הכח של הגבורים הראשונים שזעזעו את החומה עד להריסה, ואם הראשונים? הלא לא כבשו, רק האחרונים גמרו וכבשו.

וכן הוא לענין הגאולה, שהראשונים כמו הצדיקי אמת ואנשיהם כמו משה רבינו ע"ה, רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, האר"י הק', הבעש"ט הק', אדמו"ר הזקן ורבי נחמן, ושאר הצדיקים, זרקו חצים להנחש להסטרא אחרא וסייעתו, כבר זעזעו כ"כ הס"א עד שאפילו יהיה מי שיהיה מדורות האחרונים יוכלו לכבוש את הס"א ולגמור הבירור שיבוא הגאולה.

מוהרנ"ת – התחזקות לקראת משיח

קו אופי עיקרי בו אופיין מוהרנ"ת, הוא דרך ה'התחזקות' התמידית בעבודת ה'. דרך זו קיבל מרבי נחמן עוד בטרם פגש בו: פעם, לאחר שמרר בבכי על מצבו בעבודת ה', חלם כי הוא מטפס על סולם גבוה – מטפס ונופל ושוב מטפס… לפתע ראה אברך בעל פנים מאירות המעודד אותו: "המשך לטפס, אך החזק את עצמך!". לאחר זמן שמע רבי נתן על צדיק שעבר להתגורר בברסלב הסמוכה, רבי נחמן שמו. כאשר נסע אליו ופגש בו, נדהם לראות כי זהו האברך שראה בחלומו – ומאז היה לתלמידו המובהק.

לרבי נחמן היה עוד תלמיד מובהק – רבי נפתלי – שעיקר ענינו היה 'התחדשות' בעבודת ה' (כשהיחס ביניהם מזכיר את האמור בחב"ד, על רבי אייזיק מהומיל ה"משכיל" ורבי הלל מפאריטש ה"עובד"). תלמיד זה היה חריף יותר ממוהרנ"ת, והחסידים חשבו כי הוא זה אשר ימשיך להנהיג את העדה לאחר רבי נחמן. אמנם, ברבות הזמן התברר כי רבי נתן הוא הממשיך המובהק – רבי נתן ודרך ה'התחזקות' שלו. היחס בין 'התחדשות' ל'התחזקות' הוא כיחס בין חכמה ובינה, ודרך ה'התחזקות' שייכת לספירת הבינה, אליה מקביל מוהרנ"ת.

בהתאם לדרך זו, מספר רבי נתן את המשל המופלא הזה – הקשור ליום פטירתו: רבי נתן נפטר בעשרה בטבת, יום המצור על ירושלים. מענין לראות כי מתוך הלקחים הנלמדים ממצור על העיר, לומד רבי נתן דווקא את הדרך להבאת המשיח, ומתוך כך נזכה בעזרת ה' להפוך יום זה לשמחה בקרוב.

משיח בשתי נקודות

מתוך משלו של רבי נתן יש ללמוד שתי נקודות עיקריות בהן תלויה הבאת  המשיח: האחת, הדברים מלמדים כי על כל אדם לדעת ולהכיר כי למרות היותו 'זקן', 'חולה' או 'ילד', הריהו מחויב להצטרף למאבק על הגאולה. על האדם להכיר את שפלותו וחוסר יכולתו באמת, ולהבין כי כל קירוב הגאולה נעשה על ידי הגיבורים שבדורות הקודמים, אך עליו גם לדעת כי אין הדברים תלויים אלא בו, וכי אם יעשה – יצליח.

ועוד, מתוך הדוגמאות שנתן רבי נתן לגיבורים שבדורות הקודמים, אפשר לאתר היכן היא נקודת התורפה בחומה – זו עליה נלחם המלך וגיבוריו הראשונים, וזו שבה על כל בני הדורות האחרונים להשפיע את כל כחם על מנת למוטט את חומת הגלות – מתברר, כי אותו מקום מזועזע בחומה הוא הנושא של פנימיות התורה, בגילויה עסקו במסירות נפש רשב"י, האר"י, הבעש"ט ורבי נחמן. תפקיד הדורות האחרונים הוא להלחם על נקודה זו בכל הכחות – להפיץ את מעינות התורה, וכפי שענה משיח לבעל שם טוב על שאלתו "אימתי קאתי מר?" – "לכשיפוצו מעינותיך חוצה".

רבי נתן – היציאה מקליפת השכחה

לסיום – לאחר שהוסבר כי מוהרנ"ת מלמד כי בדורות אלו יש להתחזק ולהלחם על המשיח, אך מתוך תודעת וזכירת שפלותנו – מתגלה דבר נוסף הקשור למוהרנ"ת וליום פטירתו. סיבת הגלות היתה שכחת התורה, ויותר מזה שכחת נותן התורה (– "שלא ברכו בתורה תחילה"). רבי נתן הוא העמל כי לא תישכח תורת רבו, בכך שכתבה וטרח רבות על הדפסתה. גם זכרון נותן התורה בולט בדמותו של רבי נתן, כשה"ליקוטי תפילות" שלו מלא בתחינות סביב לימוד התורה וקיומה. הזכרת נותן התורה – "הנֹתן אמרי שפר" היא הגורמת ל"אילה שלֻחה" – "הנה אנכי שֹלח לכם את אליה הנביא".

הפסוק שהזכרנו, "[נפתלי אילה שלֻחה] הנֹתן אמרי שפר" הוא אחד משתי הפעמים הבודדות בהן מופיעה המלה "הנֹתן" בתורה. והנה, פלא, בהופעה השניה של מלה זו בתורה מודגשת הזכירה בפירוש: "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל". זכירה זו – שרבי לוי יצחק מברדיטשוב מכנה אותה "זכירת ארץ ישראל", היא הזכירה שמלמד מוהרנ"ת. מוהרנ"ת מלמד את האדם לזכור את חולשתו בענין הבאת הגאולה, אך מאידך לדעת כי ה' נותן לו כח – ועליו לפעול מכח זה בעזות למען הבאת הגאולה.

ורמז מופלא ביותר: פעמיים "הנתן" בתורה, "נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר", "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" משלימים ל4900 = 70, סוד, ברבוע, שהוא פירמידה 24 ("נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר" – 24 אותיות), סכום כל הרבועים מ-1 ברבוע ועד 24 ברבוע. זהו מספר יחידאי לחלוטין בכך שהוא יוצר הן ריבוע והן פירמידה (משפט מתימטי עמוק שרק הוכח לפני כמאה שנה)!! בגימטריא הוא עולה סכום שלשת האבות (אברהם יצחק יעקב, 638), ארבע האמהות (שרה רבקה רחל לאה, 1086) וי"ב (3 פעמים 4) שבטי יה (ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן גד אשר יוסף בנימין דן נפתלי, 3176)!