אהבה מרחוק ומקרוב

מהי אהבת ה'? כיצד מגיעים אליה ואיך היא באה לידי ביטוי? בהלכות יסודי התורה כותב הרמב"ם שהדרך לאהבת ה' ויראתו היא ההתבוננות בגדולת ה' ובמעשיו המופלאים, המעוררות תשוקה אליו וגם יראה מקטנות האדם וריחוקו.

בספר המצוות אומר הרמב"ם, לפי הספרי, שאהבת ה' באה מהתבוננות בתורה ובמצוות – "ואהבת את הוי' אלהיך" על ידי "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" – ושביטויה העיקרי הוא הדחף לפרסם את ה' ולהאהיבו על כל באי עולם, כפי שעשה היהודי הראשון, "אברהם אֹהבי".

אביי דורש מ"ואהבת" שעל האדם להאהיב שם שמים בהתנהגותו הטובה – קידוש שם שמים בראיית מדותיו הטובות של לומד התורה (ולא חלילה ההיפך, חילול השם על ידי הנהגות שליליות).

הגדרות-האהבה של הספרי (שבספר המצוות) ושל אביי 'מובלעות' במקומות אחרים ביד החזקה: עובד ה' מאהבה מוגדר בהלכות תשובה "עושה האמת מפני שהוא אמת" ו"אין אמת אלא תורה"; פרסום אלקות לכל באי עולם מופיע בהלכות מלכים ומלחמותיהם, כחובת עם ישראל וכיעוד משיחי; הנהגות הראויות לתלמיד חכם מופיעות בדיני קידוש ה' (ומפורטות בהלכות דעות).

ארבעת גדרי האהבה משלימים מבנה שלם, כנגד אותיות שם הוי' ב"ה: ההסתכלות בתורה ומצוותיה, חכמתו ורצונו של ה', שייכת לחכמה ("אורייתא מחכמה נפקת"), ה-י שבשם. ההתבוננות בגדולת ה' המולידה בלב אהבה ויראה שייכת לבינה, ה עילאה שבשם. הנהגה טובה שייכת למדות הלב, ה-ו שבשם. יציאת האדם באופן פעיל לגלות אלקות בעולם שייכת למלכות, ה תתאה שבשם, השכינה היורדת לעולמות התחתונים (והיא מופיעה בהלכות מלכים).

בעומק, ביד החזקה מתוארת אהבת ה' 'מרחוק' – התפעלות ממעשיו המופלאים, המעוררת עמה גם יראה ותחושת ריחוק. לעומתה, ההגדרות האחרות הן אהבה 'מקרוב' – בתחושת הקרבה בתורה ("קרבנו לפני הר סיני"), בהשתקפות התורה הפנימית במדות הטובות שבלב ובדחף של ה'מאוהב' לפרסם את ה' מתוך החויה שלו. האהבה מרחוק מתייחסת לה' כ"מצוי ראשון", כ'אובייקט' (או 'חפצא', בלשון הלמדנית), שאין בו כל תפיסה, ואילו האהבה מקרוב מתייחסת אליו באופן פרסונלי, כנתפס במבט הסובייקטיבי (כ'גברא', בלשון הלמדנית).

ובאמת, את כל ארבע המדרגות אפשר לתפוס בשני הממדים, הרחוק-האובייקטיבי (חפצא) והקרוב-הסובייקטיבי (גברא): את חווית הקרבה שבתורה הופך הרמב"ם ל'אובייקטיביות' של אהבת האמת הטהורה; את ההתבוננות בגדולת ה' ה'אובייקטיבית' ניתן להמיר, כפי שאומרים ראשונים אחרים, בהסתכלות על הטובות של ה' עם האדם, שבונה יחס פרסונלי לה'; את המדות הטובות ניתן להפוך מביטוי ליפי התורה המשתקפת בטבעיות באדם לחיובי זהירות מדידים של תלמיד חכם; ואת פרסום האלקות אפשר להפוך מחוויה 'מאוהבת', הנובעת מרגש האדם, לחיוב לכוף את כל באי עולם לקיום הוראות התורה כסגנון הלכות מלכים. על יהודי לאהוב את ה' בכל צדדי האהבה – מקרוב ומרחוק, באופן סובייקטיבי ובאופן אובייקטיבי.