סיפורי צדיקים

רבי משה מידנר, בן הרב יעקב לייב ונכד ה'יסוד העבודה' מסלונים, נולד בשנת תר"כ והיה תלמידו המובהק של זקנו הקדוש. נודע כאיש אמת מובהק, למדן ועניו גדול. עם ייסוד ישיבת "תורת חסד" בברנוביץ' מונה למנהלה הרוחני, ושימש בתפקיד עד הסתלקותו בכ"ג חשוון תר"צ. מנוחתו כבוד בברנוביץ'.

בעיירה סקידל התגורר ר' שמואל חיריג, מחשובי החסידים ועתיר נכסים, שהתפרנס ממפעל גדול לעיבוד עורות. ר' שמואל היה בעל צדקה ומכניס אורחים, וכשרבי משה הגיע מדי שנה לסקידל לאסוף את כספי ה'מעמדות' עבור הרבי, נהג להתארח בביתו. ר' שמואל העמיד לרשותו חדר מיוחד לעבודת ה' במנוחה, ואת גביית הכספים עשה בשמחה במקומו.

שנה אחת, כשהגיע רבי משה לסקידל, פגש את ר' שמואל ברחוב כשהוא נבוך ומבולבל. ר' שמואל תפס את ידו, הוליכו לביתו, הכניסו לחדר המיוחד, ומרוב פיזור נפש יצא ונעל אחריו את הדלת. רק כעבור כמה דקות, ברחוב, נבהל: "מה עשיתי? הלא כלאתי את ר' משה!". מיד רץ חזרה, שחרר את הצדיק מן ה'מעצר' וביקש ממנו מחילה.

רבי משה הרגיע את מארחו: "הכל מחול לך. אך מה אירע? מדוע פניך רעים?". סיפר ר' שמואל במרירות שבשנה האחרונה סבל הפסדים קשים, נאלץ לסגור את מפעלו והתרושש עד שאינו יודע מהיכן יביא לחם לביתו. אשתו ילדה זה יומיים, ומשום שנאלץ לפטר את עוזריו מחוסר אמצעים, כל משק הבית מוטל עליו. "הנה בטרקלין העמדתי גיגית להרתיח חיתולים ולכבס, בלי שאני מכיר את ה'מקצוע'. כשראיתיכם לפתע ברחוב נבוכו עשתונותיי: כיצד אקבל את פניכם בלי עזרה, וגם כסף ל'מעמדות' אין לי. מרוב בהלה לא ידעתי מה אני עושה, ונעלתי אתכם…".

"הירגע, יקירי", אמר רבי משה, וסיפר לו כך:

יהודי, בן יחיד לאמו, התפרנס בהרחבה מניהול בית יין בכפרו. יום אחד קם לו מתחרה, שמשך אליו לאט לאט את כל הלקוחות, ופרנסתו נשברה ללא תקנה. אמו ניסתה בכל דרך לעזור: הציעה את עצמה לשרת בבתי עשירים, ואף התבזתה למכור תפוחים בשוק, אך איש לא קנה, והתפוחים נרקבו ונזרקו לאשפה. נראה שכל הדרכים נחסמו.

בליל חורף אחד הגיע לביתו בבהלה משרת מארמון הפריץ המקומי. בארמון נערך נשף הוללות גדול, והקרואים שתו עד הטיפה האחרונה שבמרתפי הפריץ, ולכן שלח הפריץ השיכור לקנות יין מהמוזג היהודי. "כבר מזמן חדלתי מכך, אין לי יין", התנצל היהודי, והמשרת חזר בידיים ריקות. אך עד מהרה שב בפקודת אדוניו, שהזהיר כי אינו מוכן לקבל סירוב: "ראיתי בחצרך שורת חביות, ניסיתי לגלגלן והרגשתי שהן מלאות. אם לא תמזוג לי מיד, ארצח אותך, כך נצטוויתי!".

החביות היו מלאות למעשה במי גשמים, אך היהודי, שלא נותרה לו ברירה, מילא למשרת בקבוקים גדולים מהמים, שספגו טעם יין מהשמרים שבחביות, ונשאר בביתו אחוז פחד מגילוי התרמית.

אך המשרת שב במהרה צוהל: הפריצים גמעו את ה"יין" בלהיטות ואמרו שמעולם לא טעמו יין משובח כזה. הפריץ המארח, שיכור כמותם, התגאה בפניהם ב"יהודי שלו" היודע לייצר יין כזה, ושלח לקנות את כל היין שברשותו, ולשלם עליו מחר ממיטב כספו. נפעם, מילא היהודי שוב בקבוקים מחביות המים.

למחרת חזר הפריץ לסלק את החוב, והודיע שהחליט לעזוב את היינן המתחרה, ומעתה יקנה רק אצלו. היהודי ידע שלא יוכל לשווק לו תמיד מי גשם, כי לא בכל יום מתרחש נס… במטבעות שקיבל מהפריץ קנה מהמתחרה כמות גדולה של יין משובח והעבירה לארמון. ה' נתן חינו בעיני הפריץ שהוציא לו מוניטין בכל הסביבה, הלקוחות שבו לחנותו, ושמש ההצלחה זרחה לו לאורך ימים.

אמו המסורה, כשראתה איך התהפך הגלגל לטובה שלא כדרך הטבע, אמרה בפליאה: "ניסיתי לעזור לו בכל דרך, חשבתי על כל מיני עצות ותחבולות, אבל שמי גשמים יהפכו ליין – זה לא עלה בדעתי כלל…".

"ובכן", סיים רבי משה, "רואים שלא יפלא מה' דבר, ודווקא ממקום שאיש לא פילל תצמח הישועה". והורה לר' שמואל לצאת לשוק ולעשות את העסקה הראשונה שיציעו לו, גם אם ההיגיון האנושי שולל אותה, כי ה' יצליח דרכו.

ר' שמואל התעודד ויצא לשוק בידיים ריקות, סקרן לראות מאין יבוא עזרו. מיד פגש עמית למקצוע, גם הוא בעל מפעל לעיבוד עורות, שקרא לעברו בשמחה: "טוב שמצאתיך ברגע המתאים, הבה נעשה עסקה". הוא סיפר בגילוי לב שהסתבך: הזמין כמות גדולה של עורות, וכשהוטלו לשרייה בבורות הסיד התברר שרימוהו – במקום עורות סוסים סיפקו לו עורות חמורים, שאינם צולחים לעיבוד ולרוב מתפוררים ונפסדים. הנזק כפול, כי כעת גם אינו יכול לנצל את בורותיו לעורות מתאימים.

מכיוון שבורותיו של ר' שמואל שוממים ממילא, הציע לו לקנות את הסחורה במחיר אפסי ולהעבירה אליהם: "אינך צריך לשלם כעת, תשלם כשתרוויח, ובלבד שתרוקן את בורותיי".

גם בשפל מצבו לא היה ר' שמואל מתפתה לעסקה כזו, הרחוקה משכר וקרובה להפסד, אך בהשפעת דברי רבי משה הסכים. העורות הועברו למפעלו, ותהליך העיבוד הצליח מעל למשוער. ר' שמואל מכר אותם כתוצרת מעולה ברווח עצום, שהעמיד אותו על רגליו מחדש.

לשנה הבאה, כשרבי משה התארח שוב בביתו ושאל על פרנסתו, סיפר לו ר' שמואל את כל ההשתלשלות וביקש: "אנא, ספר לי שוב 'סיפור מעשה' כאשתקד." השיב רבי משה: "לא בכל יום מזדמן סיפור כזה…".
(זכרונם לברכה)

רבי משה מלמד אותנו, כי לעיתים מעוניין הקב"ה להביא את הישועה דווקא באופן בלתי צפוי לחלוטין. על כך מדבר אחד הפסוקים החשובים במגילת אסתר: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

בפשט הפסוק, מרדכי מציב זאת כאפשרות בלבד – אם לא תלכי לאחשורוש, ה' יציל את היהודים באופן אחר ללא שתזכי להיות שותפה בכך. אך אם מתבוננים בגימטריא מגלים רמז מופלא: "רוח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר", עולה השגחה פרטית! ובאמת, גם הישועה שבאה דרך אסתר התגלגלה באופן ניסי ומפתיע.

מעניין לשים לב, כי בפסוק מובאת גם ההצלה – הרומזת להצלה פיזית, וגם הרווח – הרומז לרווחה כלכלית. שניהם כאחד באים בהשגחה פרטית, ממקום אחר לחלוטין ממה שחשבנו…

אך אין זה רק שההשגחה הפרטית היא מה שבא מ"מקום אחר". המודעות לכך היא הדרך לזכות לישועת פלא כזו. כאשר האדם פתוח להשגחה הפרטית וזורם איתה, זהו הכלי ל"רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", וגם לביאת משיח ש"פתאום יבוא אל היכלו".

(ז' אדר ס"ט – צרפת)