סיפורי צדיקים

רבי יצחק אייזיק טויב מקאליב נולד בשנת תקי"א לאביו ר' יחזקאל, שהיה סוחר וחוכר שדות. מסופר כי כבר בנערותו התבלט הנער יצחק אייזיק בין חבריו ונחשב בעיני יהודי קהילתו כעילוי, למדן ושקדן. נפשו הגבוהה נשאה אותו להתבודד ימים ושבועות בשדות, והוא עסק ברעיית צאן; צמאונו לתורה ולדעת, להתעלות ולהתקדשות לא נתן לו להישאר בחיק הטבע אשר בכפר מולדתו, והוא נדד למרחקים עד שהגיע לבית מדרשו של רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג ומשם לליז'נסק לרבי אלימלך מליז'נסק. לפי גרסאות אחרות, רבי לייב שרה'ס, תלמידו של הבעל שם טוב, הרגיש ממעמקי רוסיה שבהונגריה חי נער בעל "נשמה גבוהה וקדושה מהיכל השירה והזימרה", והגיע לסרנץ' בקפיצת הדרך על מנת לאסוף את יצחק אייזיק, שהיה לפי גרסה זו יתום לבוש קרעים שרעה אווזים לפרנסתו. רבי לייב שכנע את אמו למסרו לידיו, והביא אותו לרבי שמעלקא מניקלשבורג. בערך משנת תקמ"ב ישב כרב ואדמו"ר בקאליב, והשפעתו הייתה גדולה. במכתב מהחת"ם סופר בעקבות היתר עגונה, כינה אותו "צדיק ונשגב חסידא ופרישא". רבי אייזיק נחשב לאדמו"ר החסידי הראשון שישב באופן קבוע בלב הונגריה. הוא נפטר בז' באדר תקפ"א. בנו רבי משה חיים המשיך את דרכו והנהיג עדה בעיירה רודזול שבגליציה.

רבינו הבעש"ט הק' זי"ע בעת חזרתו מן הנסיעה לארצנו הקדושה תובב"א (נסיעה שלא עלתה בידו כידוע), עבר דרך ארץ אונגארן. והיה בעיר סערענטש במחוז זעמפלען, והיה אז שם יום השוק. ובלילה אמר דרשה, ובתוך דבריו הק' אמר שיש בין העם חכמים, והם הולכים אל השוק ועושים שם מסחר, ואח"כ הם הולכים לאכול ולשתות, לשמוע כלי זמר, ולהתענג בתענוגים, משא"כ השוטים הם הולכים להיפוך, אשר עוד בדרך הליכתם אל השוק, עוד טרם עשו מסחר, כבר הם הולכים אל כלי הזמר, ומאבדים שם את הונם וממונם באכילה ושתיה ושאר תענוגי הבלים, ונשארים ככלי ריק בלי פרוטה לפורטה, נמצא שהם אובדים גם את השוק. כך המשיל משלו בדרך מוסר על אלה אשר מאבדים עולם נצחי, חיי עולם הבא, בשביל תענוגי עולם עובר, עולם הזה.

והנה במשך שהותובסערענטש, התאכסן בבית הרבני הנגיד הקצין מו"ה משה יחזקאל ז"ל, אשר היה בעל מכניס אורח גדול, וקירב אותו מאד. וטרם המשיך הבעש"ט הק' את דרכו הלאה, פתח בכבוד אכסניא, להביא להםתודתו וברכתו על הטוב אשר גמלו עמו. ושאלם מה שאלתם ומה בקשתם, ויענו ויאמרו, שהם חשוכי בנים ר"ל, ושאלתם ובקשתם להיפקד בדבר ישועה ורחמים בזרעא חייא וקיימא.

השיב להם שאםהם מסכימים שיאבדו רכושם, אז יוושעו בעזר השי"ת בזרע של קיימא, והסכימו שניהם לדבר. אח"כ הוסיף ואמר להם, שיוולד להם בן אשר יאיר את כל העולם כולו.כך הוה, ובשנת תקי"א לפ"ק נפקדו ר' משה יחזקאל ואשתו מרת ריזל בבן זכר שקראו שמו יצחק אייזיק. אולם זמן קצר לאחר שנולד הילד נפטר האב, אשר בנתיים גם נהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו, וכשגדל הילד היה עוזר לפרנסת אמו העניה ע"י עבודתו במרעה הצאן.

נפלאים היו דרכיו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע בניגוני חול אשר שמע מפי רועי צאן,והכניסם אל הקדושה, וכמו שידוע בעולם, שפעם אחת שמע מרועה צאן איך שהוא מנגן בחלילשלו את הניגון המלא רגש: "וואלד וואלד ווי גרויס ביזט דו, [=שדה שדה, כמה גדול אתה וכו']"… וכשהגיעה השירה הזאת לאזניו, ניגש אל הרועה, והושיט לו מטבע, ובקשו שיואיל לשורר את הניגון פעם שנית, וכאשר סיים הרועה לנגן זאת, זרק רבינו זי"ע את עצמו על הקרקע והתחיל לשורר בלב מלא רגש וגעגועים בניגונו של הרועה אבל בנוסח שונה: "גלות גלות ווי גרויס ביזט דו [=כמה ארוכה את], שכינה הקדושה ווי ווייט ביזט דו [=כמה רחוקה את], ווען מען וואלט דעם גלות אוועק גענומען [=אילו היו מסירים את הגלות], וואלטן מיר זיך אינאיינעם צוזאמען געקומען [=היינו מתאחדים כולנויחד]…". ואח"כ צוה שוב להרועה שישורר את ניגונו, אמנם כבר לא ידע לשוררו, כי נשכח ממנו הניגון לגמרי.אז אמר רבינו זי"ע למקורביו, שניגון זה שוררו בני ישראל על נהרות בבל, אשר שם ישבנו גם בכינובזכרנו את ציון, בעת שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו.

ומסופר שכאשר שמע הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע את השירה הזאת בפעם הראשונה אמר,כי בשעה שהרב מקאליב מזמר ניגון זה, אז נעשה רעש בעולמות העליונים, ומתעורר מקור הרחמים,וכיתות כיתות של מלאכי רחמים באים לקבל פניו של הרה"ק ר' לייב שרה'ס זי"ע [אשר קירב לרבינוזי"ע והביאו אל רבו הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע] בהיכלו שבמרום, והם משבחים אותוואומרים, ברוך שנתן לנו את הנפש היקרה הזאת.

ניגוניו הנפלאים של רבי יצחק אייזיק, מתאפיינים בגעגועים עזים לגאולה ולמשיח. לא מפתיע אם כן לגלות, כי נולד בברכת הבעל שם טוב החוזר ממסעו הנכזב לארץ הקודש. כאשר לא עלה בידו להגיע אל הארץ ולקרב את הגאולה כחפצו, הלביש הבעל שם טוב את געגועיו בנשמה קדושה שתרד לעולם הזה.

משורש דוד מלך ישראל, הרועה נעים הזמירות, בא הרבי מקאליב. שיריו אינם שירי געגועים בלבד, הם מביאים את המשיח בפועל ממש. היכל הנגינה סמוך להיכל התשובה, היא משיבה את הנשמה לגן העדן. כידוע, סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם – ומייד נגאלים.

על ידי הנגינה ניתן להגיע לכלות הנפש, תשוקה עזה לחרוג מן המציאות הריקה ולדבוק בה'. אך יש תשוקה ויש תשוקה. כלות הנפש של 'כלה תתאה' הוא רצון לדבקות,  ו'כלה עילאה' היא "כלה שארי ולבבי". היבלעות והיכללות מוחלטת בה'. שתי הכלות הן "נאות וחסודות", שתיהן סוגים נעלים של עבודת ה' בניגון חסידי. אך לתשובה שתביא סוף לגלות, יש צורך בכלה עילאה.