רץ כצבי

תמיד בשמחה

בנפתלי יש משהו קל מאד, כמו בברכת יעקב אבינו “נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר”[א] – האיילה היא שיא הקלילות, מדלגת בחינניות כאילו אינה מתעייפת וכוח המשיכה אינו פועל עליה, כמו בנוסח התפילה “רגלינו קלות כאיילות”, ובפסוקי שיר השירים “קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים [הזכר של האיָלה]”[ב]. גם באגדת חז”ל על סיפור קבורת יעקב, נאמר שנפתלי נשלח להביא בריצה את שטר הקניין על מערת המכפלה[ג].

הקלילות הזו מתקשרת לחוש הנפש של חודש אדר, הלא הוא חוש השחוק (או צחוק), “משנכנס אדר מרבין בשמחה”[ד] ובשחוק חיובי. הכבדות והעצלות קשורים לעצבות, ואילו הקלילות והזריזות קשורים לשמחה. נפתלי מדלג בקלילות מעל המכשולים המכבידים ומעל המניעות, תמיד אופטימי וללא דאגות, תמיד בשמחה ובתענוג, כמו בברכת משה רבינו “נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'”[ה].

אכן, יש שחוק ושמחה של שטות והבל, צחוק ריקני שעליו נאמר “לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה”[ו], אבל השחוק של נפתלי שונה בתכלית, הוא שמח בה’ וחש את ברכתו. ועוד, חכמינו מסבירים שהתענוג של נפתלי קשור ללימוד התורה: “נפתלי נקרא שמו על התורה שקבלו ישראל. מהו נפתלי? נֹפֶת לי, זו התורה שכתוב בה ‘הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים’… בחלקו של נפתלי, וניתנה לארבעים יום, מניין לי [כלומר, בגימטריא 40]”[ז].

רוצה ומרוצה

נחזור למלים “נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן”. כוח הרצון הוא חזק ביותר, ולמעשה הוא מפעיל את כל כוחות הנפש האחרים. אם אינך רוצה משהו לא תעשה אותו, ואם אתה רוצה “אין דבר העומד בפני הרצון”. לא לחנם המלה רצון קשורה לריצה – הרצון התקיף אינו מסתפק בהליכה אטית אלא רץ במהירות. אכן, הרצון הוא דבר נפלא, אלא שהרצון קשור גם לחסרון. אם אין תחושה שמשהו חסר, אין מה לרצות, ואם רוצים סימן שלא הכל מושלם. לכן כתוב בהלכה שאסור לרוץ בשבת[ח], כי שבת היא “מעין עולם הבא”, מרגע שנכנסה השבת אנו חיים כאילו הכל מושלם, אין סיבה לרוץ ואין לאן לרוץ.

אפשר לחשוב שזוהי הריצה של נפתלי, רצון להשלמת חסרון. אבל נשים לב לביטוי “שבע רצון” – זהו תיאור של מישהו שרצונו התמלא, כעת הוא לא רוצה אלא כבר מרוצה. בתורת הנפש, זהו ההבדל בין רצון לתענוג, “שבע רצון” הוא תיאור של תענוג, כמו נֹפת לי, הכל דבש ונופת צופים. אם כן, תשאלו, מדוע נפתלי רץ כאיילה? לאן הוא ממהר? ובכן, זו באמת ריצה אחרת, לא ריצה של רצון תקיף ומאומץ, אלא ריצה של תענוג כעופר האיילים המדלג על ההרים. הדבר מתבטא גם בהלכה האומרת שיש ריצה שמותרת בשבת, והיא “בחורים המתענגים בקפיצתם וריצתם”[ט], ריצה של שחוק ושעשועים.

מי שמתענג ושבע-רצון, פותח את פיו באופן טבעי בשירה וזמרה, כמו הזמירות בשבת קודש. ההופעה הבולטת ביותר של שבט נפתלי בתנ”ך היא במלחמת דבורה וברק בסיסרא – הלוחמים היו משבטי נפתלי וזבולון, ודבורה וברק עצמם היו משבט נפתלי – והנה לאחר הנצחון נאמרה שירת דבורה (השירה הארוכה בתנ”ך). “נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה [במלחמה, כמו שכתוב בשירת דבורה “בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו”] הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר [השירה בסיום המלחמה]”[י].

אשרינו במחנה דן

מי שהיה עמנו בחודש הקודם, ודאי שם לב שנפתלי דומה מאד לאשר (השבט של חודש שבָט) – נפתלי שבע-רצון, ברכה ותענוג, ואשר הוא מאושר ונותן מעדני מלך. לא לחנם צועדים שניהם יחד ב”דגל מחנה דן”. דן ונפתלי הם אחים מאם, בני בלהה שפחת רחל (כאשר ה- נ בסוף דן מזמינה את ה-נ בתחילת נפתלי), ואילו אשר הוא בן זלפה (שפחת לאה), ובכל זאת נכנס באמצע, בין דן לנפתלי, כדי להשלים את השלישיה הזו ולהיות צמוד לנפתלי[יא].

זה הזמן לסכם את מחנה דן: הוא “מאסף לכל המחנות” ובו נמצאים השבטים הפשוטים ביותר והאחרונים בתור. אך דווקא שבטים אלו מגלים את המעלה המיוחדת של היהודים הפשוטים שעובדים את ה’ בתמימות, מתוך קבלת עול, עבודה הקשורה לרגליים (כרגל האחרונה בגוף והרחוקה ביותר מהראש החכם). וזהו הסדר: “דן ידין עמו”, שופט ולוחם במדת הדין, כועס במקום הנכון. אך לאחר שפועלים במדת הדין, צריך לאשר ולקיים את פסק הדין זהו שבט אשר (כמוסבר במדרש[יב]). על האדם לקבל את הדין של המלך, הקב”ה, אך קבלת-העול הפשוטה של העבד רוויה בתחושת אושר. בא נפתלי ומוסיף את תחושת התענוג, נפת לי, שמתוכה יש קלילות וזריזות ללא דאגה וללא לאות. כך חותם מחנה דן את מסע בני ישראל, לא בכבדות של מאחרים בדרך אלא דוקא בריצה נפלאה כאיילה.

“אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ”. שבט דן אומר “מה טוב חלקנו”, טוב כשדנים אותי וכשאני עובד בפשטות. אומר שבט אשר: “מה נעים גורלנו”, לא רק טוב אלא נעים, ממש אושר. אומר נפתלי: “מה יפה ירושתנו”, הכל ממש יפה, כאיילה קלילה. ורמז יפה: נפתלי בגימטריא 6 פעמים יפה, דהיינו שש האפשרויות לצרף את אותיות המלה יפה (כאשר האות פ היא העיצור העיקרי בנפתלי וביפי).

ריצת האיילה מבטאת את יפי הטבע, נפתלי כל כך מזדהה עם ברכת ה’ הטובה עד שהוא עובד את ה’ בשיא הטבעיות, בכיף וללא מאמץ מודע, חיים של “מודעות טבעית” לאלוקות. והנה המשמעות הפשוטה של השם נפתלי היא כדברי רחל אמנו “נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי” – מלשון תפילה[יג], וגם נפתלי אותיות תפלין (תפלין ברבים, תפילה ביחיד). מסתבר שהתפילה של נפתלי והתפילין שהוא מניח גם הם נעשים בצורה “זורמת” וטבעית!

פורים לנו

בכל מצב של תחושת דין, צריך לבסוף “להמתיק את הדין”. גם כאשר פועלים במדת הדין הנכונה (על עצמי או על אחרים), צריך שהמסקנה הסופית תהיה הנֹפת של נפתלי לאחר שבט דן. מתיקות נקראת גם ביסום, כמו “חייב איניש לבסומי בפוריא”[יד] – חייב אדם להתבסם בפורים, לבסם-להמתיק את כל הדינים, בחודש אדר של נפתלי!

והנה קשרים נוספים לפורים: כמו שנפתלי נמשל לאילה כך גם אסתר המלכה[טו]. וכמו שנפתלי הוא כאילה שלוחה להביא “אמרי שפר” – ודרשו חז”ל “אל תקרי שפר אלא ספר”[טז] – כך במגילת אסתר יוצאים השליחים במהירות להוביל את הספרים.

למעשה, בפורים אנו פוגשים את כל מחנה דן: קודם קוראים את מגילת אסתר ובסופה מברכים “הרב את ריבנו והדן את דיננו” – שבט דן. אחר כך יושבים לסעודת פורים על שלחון שבט אשר, “מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך”. ולבסוף מתבסמים “עד דלא ידע” עם שבט נפת-לי. כטוב לבנו ביין, נעסוק ודאי בגימטריות, ונגלה כי ששת הצירופים של המן הרשע עולים בדיוק נפתלי (שהרי המן = יפה), כמו שארור המן = ברוך מרדכי. לחיים! התהליך שעברנו נקרא “הכנעה, הבדלה, המתקה” – תחילה דנו והכנענו את עמלק עם שבט דן, אחר כך אנו נבדלים ויושבים יחד לסעודת פורים עם אשר, ולבסוף ממתיקים הכל במשתה היין.

לא רק נפתלי ואסתר נמשלים לאילה, אלא גם אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, ואסתר עצמה מכונה אילת השחר. דווקא מתוך החושך הגדול (כמו הגזרה של המן הרשע), צומחת לפתע הגאולה, קופצת כאיילה ומאירה את החשכה, מדלגת על ההרים והגבעות. “לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד”, ופירשו חז”ל: “אמר דוד, למנצח למי שמקפץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשיכה… אותה שעה [של עלות השחר] אין חושך גדול ממנו, ואותה שעה הקדוש ברוך הוא עונה לעולם ומלואו ומעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם”[יז]. זהו אור הגאולה, “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר”[יח], יהי רצון שנזכה מהרה לאור הזה, אור חדש על ציון.

הגאולה של אדר-פורים סמוכה לגאולת ניסן-פסח. אדר בסוף חודשי השנה וניסן בתחילתם (כמו שנדרש שמו של המלך אחשוורוש – “שאחרית וראשית שלו”). אז שיהיה לנו פורים שמח ופסח שמח בגאולה שלמה.