נפתלי, אחרון המקריבים, חוזר ליסוד הראשון של עם ישראל – “נשיא נפתלי למד מאבי אביו ואחז את דרכו והקריב קרבנו על סדר אבותיו ואמותיו של נפתלי”[1] – והוא מקריב על סדר האבות והאמהות. נפתלי מלמד את הכוונה הפשוטה והבסיסית ביותר – כוונה בכל מצוה להתקשר ולזכור את שלשת האבות וארבע האמהות. לשרש נפתלי שייכים היהודים הטובים, השלמים והיראים, שקשה להם לבחור צדיק אחד מסוים – בעל כיוון ודרך מוגדרת, המתבטאת בכוונות המיוחדות והמסוימות שבהשראתן נעשית כל עבודת ה’ – והם אוהבים את כל הצדיקים ומזדהים עם כל מורשת עם ישראל.
יהודים כאלו ניחנו באמונת צדיקים תמימה ואהבה לכל הטהור והקדוש במורשת ישראל, ללא יכולת ליצור ‘סדרי עדיפויות’, ובכל מצוה שלהם הם מכוונים להתקשר לאבות ולאמהות ועמם לכל צדיקי הדורות. בכוונה זו בכל מצוה מביאים לידי ביטוי את הקדושה העצמית שבטבע ישראל. ב־יב ניסן צריך להתכלל עם פשטות זו גם מי שמכיר בצדיק שהוא “חד בדרא” ומתקשר אליו ואל הנהגתו היחודית.
[1]. במדבר רבה יד, י.