סיפורי צדיקים

רבי שלום דובער שניאורסאהן מליובאוויטש, האדמו”ר החמישי בשושלת חב”ד, נולד להוריו, רבי שמואל שניאורסאהן — הרבי מהר”ש — והרבנית רבקה, ב־כ׳ מרחשון תרכ”א. בברית המילה שלו נתן לו סבו, אדמו”ר הצמח צדק, את הכינוי רש”ב. לאחר פטירת אביו קבל עליו את הנשיאות באופן חלקי, ולאחר 11 שנים באופן מלא. תחילה ניהל את חצרו בליובאוויטש ובאחרית ימיו ברוסטוב. הקים את ישיבת ׳תומכי תמימים׳ בליובאוויטש וכן את ישיבת ׳תורת אמת׳, תחילה בחברון ואח”כ בירושלים. הסתלק ביום ב׳ ניסן פר"ת ונטמן בבית העלמין ברוסטוב. את מקומו מילא בנו יחידו הרבי הריי”צ. בין ספריו הידועים: המשך תרס"ו, המשך תער”ב, קונטרס העבודה, קונטרס ׳ומעין׳ וקונטרס ׳עץ החיים׳.

יעקב היה נער מאחת מעיירות רוסיה. הוא הקדיש את עתותיו לתורה וראה הצלחה רבה בלימודו. באותה עיירה התגוררו כמה מחסידי ליובאוויטש, שניסו מדי פעם לשכנע את הנער המוכשר לבוא עמם אל רבם, רבי שלום בער. יעקב, שגדל בבית "מתנגדי", סירב. "איני זקוק לרבי", השיב, "וגם כשמתעוררת אצלי קושיה קשה בגמרא, אני מתעמק ומגיע לפתרונה בכוחות עצמי".
אך לאחר הפצרות מרובות נעתר יעקב והלך עמם לליובאוויטש. הם הגיעו לקראת שבת, והאווירה דבקה ביעקב שחש בשבת הזו התעלות שלא הכיר. עם צאת השבת הלכו החסידים להיפרד מהרבי כנהוג, וגם יעקב הכין פתקה אישית והתכונן להיכנס אל הרבי.
כשנכנס פנימה, ראה את הרבי יושב ומעיין בספר. הרבי לא הרים את עיניו כדי להסתכל עליו. יעקב התקרב בהיסוס אל שולחנו של הרבי והניח עליו את פתקתו. הרבי המשיך לעיין בספר כאילו לא הבחין בו כלל.
לפתע קם הרבי והחל להתהלך בחדר אנה ואנה, כשהוא מדבר לעצמו: "זה הוא! זה לא הוא!… זה הוא! זה לא הוא!… זה הוא!…". לאחר מכן שתק הרבי במשך כמה דקות, ואז בטון החלטי ותקיף קבע: "זה לא הוא!" וחזר והתיישב על כיסאו.
יעקב יצא מחדרו של הרבי נבוך ומבולבל. לא זו בלבד שהרבי לא התייחס אליו, גם הדברים הסתומים ששמע לא הרפו ממנו וכל העניין נותר בעיניו כחידה.
יום אחד הגיע לידיו של יעקב עיתון שבו הוצגה חידה מתמטית קשה מטעם אוניברסיטת פטרבורג. הובטח בה כי כל הפותר נכונה את החידה יזכה בפרס נכבד של 300 רובל. יעקב חד השכל ראה בכך אתגר מרתק, התעמק בחידה עד שהגיע לפתרונה, ושלח את הפתרון לכתובת האוניברסיטה.
כעבור זמן מה קיבל מכתב מאוניברסיטת פטרבורג ובו נכתב כי תשובתו הנכונה זיכתה אותו בפרס. למכתב צורפו כרטיס נסיעה ברכבת והזמנה לפגישה עם ראש הפקולטה למתמטיקה.
כאשר הופיע יעקב בפני נציגי האוניברסיטה, הם נדהמו לראות מולם צעיר יהודי בלבוש מסורתי. עד מהרה עמדו על כישרונו הגדול, ולאחר שהעניקו לו את הפרס הציעו לו להישאר באוניברסיטה ולהשתלם במתמטיקה חינם אין כסף. ההצעה קסמה ליעקב והוא נעתר לה.
בימים הראשונים לשהותו בפטרבורג הוסיף יעקב לדבוק בלבושיו ובאורחות חייו, ואפילו קבע עיתים לתורה לצד התעמקותו בלימודי המתמטיקה.
אולם ככל שהתקדם בלימודיו ומעמדו האקדמי והחברתי התבסס, התרחק מיהדותו. הוא החל להשיל מעליו את סממניו החיצוניים, ובהדרגה הפסיק ללמוד תורה ולקיים מצוות. כעבור כמה שנים הוצע ליעקב להתמנות לפרופסור בכיר למתמטיקה באוניברסיטה. כדי לזכות בכך נדרש להמיר את דתו, ובגלל שהיה כה רחוק מיהדותו הסכים לכך. לאחר מכן התחתן עם אישה נוכריה.
ברבות הימים החל מצפונו של יעקב מייסרו והוא התחרט על מעשיו, אבל לא היה מסוגל להגיע לכלל החלטה מעשית על שינוי. באותם ימים גוי שנתגייר, ואפילו יהודי מומר ששב לדתו, היה צפוי לעונש מוות.
יעקב הרבה לצאת לציד, עיסוק שגרם לו רוגע והשכיח ממנו לזמן קצר את ייסורי נפשו. פעם אחת בעודו רכוב על סוסו, החל הסוס לדהור במהירות עצומה ויעקב איבד את השליטה בו. הסוס הוסיף לדהור ולהשתולל, ויעקב חש שאם לא יארע לו נס חייו יגיעו לקיצם. באותה שנייה גמלה בלבו החלטה לשוב בתשובה שלמה, ואז באורח פלא הסוס בלם את דהרתו ונעצר כליל.
נאמן להחלטתו, עוד באותו לילה אסף יעקב מעט כסף וצרור מיטלטלים, עזב את אשתו הנוכריה ויצא לעבר הלא נודע. הוא נדד ממקום למקום, חושש מכל אדם ומכל רחש. היה לו ברור שבחזרתו ליהדות הוא מסכן את חייו, ובכל זאת היה נחוש בהחלטתו. כובע קסקט היה מונח על ראשו, זקנו החל לצמח ובגדיו הלכו והתרפטו.
יום אחד, בעודו סועד את לבו בפונדק דרכים נידח, פרצו פנימה כמה שוטרים. הם בדקו את מסמכי האנשים שהתארחו בפונדק, וכאשר לא מצאו ברשותו של יעקב מסמכים מזהים אסרוהו.
הוא הובל לחוקר קשוח, שהביט חליפות בו ובתמונה שהחזיק בידו, בה נראה יעקב כאשר כיהן כפרופסור באוניברסיטה כשהוא עטור בלורית, מגולח למשעי ולבוש היטב. החוקר נראה מהסס ולפתע אמר לעצמו: "זה הוא!". כעבור רגע חזר בו: "זה לא הוא!". וכך נשנה הדבר: "זה הוא! זה לא הוא!…"
לבסוף ניגש אל יעקב, נעץ בו עיניים חודרות ופסק: "זה לא הוא!"
לאחר מכן ציווה על השוטרים לשחררו.
יעקב יצא לחופשי כשהוא המום. הוא זכר היטב היכן ומפי מי שמע קודם לכן בדיוק את המונולוג הזה. כעבור זמן לא רב הגיע לחצרו של הרש"ב מליובאוויטש ולא זז משם.

הסיפור שלנו ממחיש עד כמה מהותי הוא השינוי שעושה בעל תשובה: הפרופסור המנוכר נעלם, ותחתיו הופיע יהודי שומר תורה ומצוות המוסר את נפשו על יהדותו. כדברי הרמב"ם הידועים בהלכות תשובה, "משנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים". כיצד אפשר להגדיר, במונחי הקבלה, את השינוי הזה?

האר"י הקדוש מדבר על שלושה שלבים בהתפתחות האור האלוקי: 'נקודה, ספירה ופרצוף', או 'נקודה, קו שטח'.

גוי הוא בבחינת נקודה – יש בו קיום, אבל אין בו התפשטות של קדושה. כמו נקודה חסרת מימדים, הקדושה שבו איננה מקבלת מקום וצורה, אלא פשוט קיימת. יהודי הוא כבר בבחינת ספירה, מפני שיש בו אופי ייחודי של קדושה שאין בחבריו. כמו הקו, יש לו כבר כיוון וגדילה – וגם המילה "ספירה" מרמזת על סיפור שראוי לספרו, מספר שראוי לספור אותו – אבל הוא עדיין חד מימדי וחסר עומק ומורכבות. רק בזמן שהיהודי שומר תורה ומצוות וחי את רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, הוא נעשה פרצוף שלם – אדם בעל קומה רוחנית ותפיסה רב מימדית של הקדושה על כל חלקיה. הוא לא חי רק את "הסיפור שלו", אלא מגלה את ה' באופן מלא ושלם יותר. זהו השינוי שעבר על יעקב, שגידל מחדש את גופו הרוחני והפך להיות אדם אחר.