סיפורי צדיקים

רבי מנחם מענדל שניאורסון מליובאוויטש נולד בי"א בניסן תרס"ב לאביו רבי לוי יצחק, דור חמישי לרבי הצמח צדק, ואמו מרת חנה, בת הרב מאיר שלמה ינובסקי. בהיות הרבי כבן שבע עקרו ליקטרינוסלב, שם התמנה אביו לרב. הרבי למד באופן פרטי אצל הרב שניאור זלמן וילנקין ונודע בהתמדתו והעמקתו בנגלה ובנסתר. בתרפ"ג פגש לראשונה את חמיו לעתיד, הרבי הריי"ץ, ובי"ד בכסלו תרפ"ט נשא את בת הרבי, הרבנית חיה מושקא. אז עבר לברלין, שם קיבל סמיכה מבעל ה"שרידי אש" ובמקביל למד באוניברסיטה בהוראת חמיו הרבי הריי"צ. בתרצ"ג עבר לפריז ולמד הנדסת חשמל בסורבון, ובתש"א נמלט מאירופה הבוערת. בהגיעו לארה"ב החל לנהל את מוסדות חב"ד כבא כוח הרבי הריי"צ עד י' שבט תש"י, אז הסתלק חמיו. שנה לאחר מכן, ב-י' בשבט תשי"א, קבל את הנשיאות. בכ"ב שבט תשמ"ח נפטרה הרבנית, והרבי התייחס לפטירתה כסיום תקופה – והכנה לתקופה חדשה לקראת משיח. בכ"ז באדר א' תשנ"ב, כשהתפלל בציון חמיו, לקה הרבי בשבץ וחדל מלדבר. מצב זה נמשך עד למוצש"ק אור לג' תמוז תשנ"ד, היום בו "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון".

סיפר ר' יעקב גולדברג: הפעם הראשונה שלי ב-770, הייתה כאשר באתי עם הרב אברימ'ל אלטיין, שליח הרבי בוויניפג.

בהתוועדות אמר הרבי כי הנוער היהודי באמריקה ובמקומות אחרים מחפש הארה רוחנית. הוא נואש לעזוב את העולם הקר והריק של החילוניות וההשכלה, ולינוק ממורשתם האמיתית תורת אמת, הרבי הכריז שמשימתה של חסידות חב"ד היא ליצור עבורם דלתות להתדפק עליהן בכדי להיכנס לעולם היהדות.

במהלך ההתוועדות התקדמתי למאחורי שולחנו של הרבי וצילמתי הרבה מאוד תמונות.

אני זוכר איך שבמהלך המאמר עצמו התרחקתי עם המצלמה הרועשת שלי על מנת לא להפריע לשקט ששרר בחלל 770.

לאחר המאמר כשהחסידים החלו לשיר, הרבי פנה אלי והרים את ידו לכיווני. באותו רגע צילמתי תמונה, ואז, הרחקתי את המצלמה מהפנים שלי, הרמתי אגודל אחד למעלה, קרצתי עין, ואמרתי לרבי "תמונה טובה!" הרבי חייך אלי חיוך רחב וסימן עם אצבעו על שפתיו לומר לחיים

(לא הייתה לי את החוצפה לצלם גם את הרגע הזה..) בעוד הקהל ממשיך לשיר, שוב פנה אלי הרבי במבט חודר אך חמים ואוהב, ושוב הניע את אצבעו אל שפתיו. האמת שלא היה לי מושג למה הרבי מתכוון.
לפתע אני מבחין בכ-3000 זוגות של עיניים מסתכלות לעברי ובודקות אותי.

ואני פשוט הרמתי את שתי ידי, משכתי בכתפי והכרזתי על בורותי.

לפתע חסיד מבוגר הניח כוס יין קטנה ביד ימין שלי, שהייתה קפואה בחלל. "תגיד לחיים לרבי", הוא לחש.

אמרתי "לחיים" ושתיתי. הרבי התבונן בי, ובאותו רגע הרגשתי איך שהנשמה שלי מתגלה ומתקשרת לרבי. עד מהרה נכנסתי לישיבת חב"ד ב-770, בה נשארתי במשך שבע השנים הבאות.

אנשים רבים מתארים את הפגישה הראשונה שלהם עם הרבי מליובאוויטש, כחוויה של התאהבות. חלקם תיארו את העיניים החודרות, חלקם את התחושה המופלאה שזכו לה – כשהרבי היה ממוקד בהם כל כולו. מה גרם לאנשים רבים כל כך להתאהב באדם אחד, ולשנות בגללו את כל חייהם?

מסופר כי בחור אחד נכנס ללמוד בישיבת חב"ד בצרפת. הבחור השתלב בישיבה היטב ללא כל בעיות, רק דבר אחד הפריע לו: ההערצה המוגזמת, לדעתו, ששררה בישיבה כלפי הרבי. לאחר שחזר ודיבר על כך, הציעו לו חבריו: "שאל על כך את הרבי".

ואכן, כשביקר ב-770, נכנס הבחור אל הרבי, ויצא משם לאחר זמן קצר כשמבט של אושר נפלא נסוך על פניו. לשאלת הנוכחים, השיב כי שאל את הרבי אודות ההערצה שרוחשים לו. הרבי השיב לו בצרפתית: "אני פשוט אוהב אותם באהבה שופעת וגדושה, והם משיבים לי באותו מטבע…".

מספרים גם, כי פעם שאלו את הרבי בשביל מה הוא משתוקק לבוא לארץ ישראל? הרבי ענה על כך, כי "כאשר אבוא לארץ אפגוש הרבה יהודים חדשים". המנהג המיוחד של חלוקת הדולרים אצל הרבי, היה גם הוא תירוץ עבורו – כדי לפגוש עוד ועוד יהודים פנים אל פנים.

כמו באהבת איש ואשה גם באהבת חסיד ורבי, כריתת ברית האהבה יכולה לקרות ברגע אחד של גילוי הלב. לאחריו, ניתן להבחין בשני גוונים של אהבה: אהבה הנמשכת לאורך כל החיים, בה חוויה אחת משנה את חיי לנצח, ואהבה המתחדשת שוב ושוב מההתחלה ונחווית כבחירה וחידוש מתמידים. שני פני האהבה, הקביעות וההתחדשות, קיימים שניהם אצל כל אדם – אך ישנן נשמות הקשורות יותר בחוויה הראשונה, וכאלה הקשורות יותר בשניה.

אצל הרבי, ניתן להבחין בין המפגשים שהתרחשו בחלוקת הדולרים – מפגשים שעניינם רגע חטוף של מגע נשמתי, המותיר חותם לאורך שנים – למפגשים של "יחידות" אליהם נכנסו החסידים בתאריכים מיוחדים: יום הולדת, או היום בו פגשו את הרבי לראשונה. "יחידות" כזו, היא זמן של התחדשות האהבה בתוך קשר ארוך ויציב – רגע שבו מתחברים מחדש, או נזכרים בחווית הקשר הראשוני.

הברכות הרבות שהעניק הרבי, קשורות גם הן לאהבה הגדולה שניחן בה. לאברהם אבינו, עמוד האהבה, נאמר "והיה ברכה" – ופירשו חז"ל כי "הברכות מסורות לך". כאשר אוהבים את היהודים באמת, ניתן גם לברך אותם.

ומעניין – לא רק אברהם אבינו הוא איש של אהבה. אדם נוסף מוזכר בתנ"ך, ככזה שכולם אוהבים אותו: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". התכונה הזו של אסתר מלמדת אותנו על גורם התאהבות נוסף, הקיים אף הוא אצל הרבי – מסירות נפש. כשיהודי הולך בתנועה של מסירות נפש, כאסתר בבית אחשוורוש, הוא זוכה לכך שכל רואיו יאהבו אותו ונושא חן בעיני אלוקים ואדם.

(כ"ז תמוז ע"ו)