סיפורי צדיקים

הרב מרדכי צמח אליהו, הראשון לציון, נולד בכ״א באדר א׳ תרפ״ט בירושלים לרב סלמאן אליהו, מתלמידי ה״בן איש חי״, ולמזל לבית צדקה. בילדותו התמודד עם עוני רב, ולאחר פטירת אביו בהיותו בן אחת־עשרה נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה, אך המשיך לשקוד על לימוד התורה במסירות יוצאת דופן. למד בישיבת פורת יוסף אצל גדולי חכמי ירושלים, ובהם הרב עזרא עטיה והרב צדקה חוצין. בשנת תש״ך התמנה לדיין הצעיר ביותר בארץ בבית הדין בבאר שבע, ובהמשך כיהן בבתי הדין בירושלים ובבית הדין הרבני הגדול. בד׳ בניסן תשמ״ג נבחר לכהן כראשון לציון וכרב הראשי לישראל לצד הרב אברהם שפירא. לאחר סיום כהונתו המשיך להנהיג ציבור רחב בארץ ובעולם, ונודע כפוסק הלכה, מקובל ומנהיג שרבים נהרו אליו לקבל עצה וברכה. עמד בראש כולל ״דרכי הוראה״ והעמיד תלמידים רבים. נסתלק בכ״ה בסיוון תש״ע ונטמן בהר המנוחות בירושלים, סמוך לאוהל החיד״א, שאת העלאת עצמותיו לארץ ליווה בצעירותו.

סיפר הרב אליהו: "פעם אחת הרב עובדיה הדאיה ביקש ממני ללכת עימו לטבול במקוה שעה לפני עלות השחר כהרגלו.

באותו זמן הייתי בן שלושים והוא קרוב לשמונים. כיוון שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ טבלתי בחדר אחר, עוד לא התחלתי להתארגן לטבילה והרב סיים לטבול.

הרב לא רצה להשאירני לבדי, וחיכה עד שאסיים. לאחר כמה שעות ביקשו ממנו ללכת לאיזו שמחה והוא סירב ואמר: 'יש במקום הרבה מדרגות ואני זקן מידי…'.

כששמעתי כך שאלתי אותו: 'כיצד כבודו אומר 'זקן אני', והרי במקוה כבודו עלה וירד את מדרגות המקוה בזריזות'. והוא ענה לי בחיוך: 'משום צניעות אני לא הולך לאותה שמחה, המקום לא צנוע ולכן סרבתי בטענה שאני זקן…'.

אמרתי לו: 'זה מה שכתוב בגמרא, 'בזמן אברהם אבינו איזו צורה הייתה חרוטה על המטבעות? – זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר'. כל זה מחמת הנהגתם של אברהם ושרה – פעם כצעירים לצורך מצוות -'וישכם אברהם', ופעם כזקנים כנגד יצר הרע – 'ואברהם כבד'.

כשאמרתי לו את הדברים הוא הקפיד ואמר: 'את זה תאמר בהספד!'

לאחר שנים נפטר הרב ואני שכחתי מאותה אמירה, ובהספדו לא הזכרתי את הסיפור הזה. לאחר כמה ימים בא אלי אחד מבני משפחתו וסיפר לי שהרב בא אליו בחלום ושאל: 'מפני מה הרב אליהו לא הספיד אותי?' אותו בן משפחה התפלא כיוון שזכר שהספדתי אותו בהלוויה. חככתי בדעתי אולי לא הספדתי אותו כראוי ונזכרתי באותו מעשה…

באזכרת השבעה שלו סיפרתי את אותו מעשה. וכל זה כיוון שחכמינו אומרים שהנפטר שומע מה שמספידים עליו. למחרת בא אלי בנו ואמר לי שהחכם בא אליו בחלום ואמר לו שחכם מרדכי הספיד אותו כראוי".

***

מספר איציק גולן מקרית שמואל: נסענו עם הרב זצ"ל לבודפשט בענין ציבורי חשוב, ובדרך ביקרנו בכמה קברי צדיקים. כשחזרנו טסנו במטוסים שונים, וחלק מאיתנו חזר לארץ מוקדם מהרב. לפי תוכנית הטיסה, אנחנו הגענו לשדה התעופה שעתיים לפני הנץ החמה, מספיק זמן בכדי לעבור את המכס ולנסוע לירושלים להתפלל עם הנץ החמה.

המטוס של הרב היה אמור לצאת – וגם להגיע – שעה אחרינו, מה שאומר שהרב יוכל להתפלל שחרית עם הנץ החמה בשדה התעופה בלוד. חששנו שלא יהיה מניין לרב, והחלטנו במטוס כי חלק מאתנו יישארו בשדה התעופה כדי שלרב יהיה מניין עם נחיתתו בישראל.

אין שום הסבר למה שקרה בפועל, כי כשהגענו לשדה התעופה בישראל ראינו את הרב לפנינו בביקורת הדרכונים… זה היה פלא גמור, כי ידענו את השעה שבה הוא המריא בבודפשט במטוס רגיל לגמרי. הוא יצא שעה אחרינו והגיע לפנינו. כתוב ש"הקובע מקום לתפילתו, אלוקי אברהם בעזרו". לא ידענו עד כמה זה חשוב עד שראינו בחוש איך ארץ ישראל קפצה לקראתו של הרב. שיתפלל שחרית עם הנץ החמה בבית מדרשו, בנחת ובשלווה.
(אביהם של ישראל)

סיפורים רבים מבטאים את מידת הזריזות של הרב אליהו זצ"ל, והוא היה רגיל לומר בחיוך כי "זריזות – חצי מזל". זו הסיבה, שהוא הבחין באופן מיוחד גם בזריזותו של רבו – הרב הדאיה. אך מהיכן באה הזריזות הזו?

על פי דברי הרב, המקביל את תכונת הזריזות ל"מטבע של אברהם אבינו", נראה כי הזריזות נובעת ממידתו של אברהם – האהבה וההתלהבות לדברים שבקדושה. אכן, הזריזות היא מתכונותיו של אברהם אבינו: הוא רץ אל האורחים ואל הבקר על מנת להאכילם, והוא המתקן את תפילת השחר ומשכים בבוקר לעקוד את יצחק בנו.

נראה גם לומר, כי הזריזות האמיתית איננה פזיזות ונחפזות. הכהנים, עליהם נאמר בגמרא כי "זריזים הם", עובדים "בחשאי וברעותא דליבא" (כלשון הזֹהר), והגורם לכך היא השפלות, בה התאפיין אברהם אבינו באמירתו "ואנֹכי עפר ואפר". השפלות יוצרת אהבה חשאית, שאין לה כל חיכוך עם המציאות ו'בזבוז אנרגיה' ברעש חיצוני. אהבה של שפלות מאפשרת זריזות מירבית שאיננה שוברת את האדם או את זולתו, כפי שביטא הרב הדאיה כששקל בנחת את תשובתו וענה למזמין באופן שלא יפגע בו.

ומעניין – הרב הדאיה הקפיד על כך שהפירוש יאמר דווקא בהספד של הרב אליהו, לאחר פטירתו. האם זו רק השפלות שהתאפיין בה, או שיש משהו עמוק יותר בכך?

נראה לומר, כי מטבעו של אברהם אבינו שייך במיוחד לרגע ההספד. על צורת המטבע מפרש רש"י כי הזקן והזקנה הם אברהם ושרה, ואילו הבחור והבתולה הם יצחק ורבקה. טביעת המטבעות, לפיכך, מוכרחה היתה להיעשות לאחר נישואי יצחק ורבקה, שנערכו לאחר פטירת שרה ומספד אברהם.

אברהם אבינו היה על פי הגמרא מלך של ממש – שהמטבע שטבע היה בעל תוקף חוקי. המטבע הכולל את דמויותיהם של הדור הראשון והשני בשושלת, מסמל את העברת הכתר מאברהם ושרה אל יצחק ורבקה.

גם הרב הדאיה, שלא רצה כי ישבחו אותו בפניו, הכיר בכך שהדור הבא צריך ללמוד ממנו ולהמשיך את דרכו – והטיל את המשימה הזו על הרב אליהו, שידע כמוהו את עבודת ה'זריזות במתינות'.

(על פי "שעשועים יום יום" לפרשת צו, ושיעור כ' חשון תשע"ג)