סיפורי צדיקים

רבי מנחם מענדיל הגר, בעל ה״צמח צדיק״, נולד בקוסוב כבן זקונים לרבי חיים הגר, בעל ה״תורת חיים״, ולציפורה, בתו של רבי יהודה מאיר משפיטובקה. נקרא על שם סבו, רבי מנחם מענדיל הגר מקוסוב. בהיותו בן ארבע עשרה נשא את מרים מאניא, בתו של רבי ישראל מרוז׳ין, ובשנת תרי״ד, לאחר פטירת אביו, והוא בן עשרים וארבע, עבר לויז׳ניץ והחל לכהן בה כאדמו״ר, ובה התגורר עד פטירתו. נודע כגאון מופלג בתורה, וגדולי דורו העריצו את גדלותו והפנו אליו שאלות סבוכות בענייני הלכה. לצד שקידתו בתורה התפרסם בפזרנותו לצדקה, עסק רבות בגיוס כספים לעניי צפת וטבריה וחילק מעות ארץ ישראל. עם השנים הקים את ״כולל ויז׳ניץ״, שלימים היה לכולל המרכזי ליוצאי בוקובינה וגליציה המזרחית. את רווחיו מעסקיו הקדיש כולם לצדקה, ובעצמו היה סגפן גדול. נסתלק בכ״ט בתשרי תרמ״ה, ונטמן בויז׳ניץ.

רבי יודל עיבר, מחסידי ה'צמח', היה סוחר בפרוות יקרות, ומידי פעם היה נוסע עם מטען פרוות לירידים למוכרם. בעירו היה עוד יהודי סוחר פרוות אשר גם הוא היה נוסע, על כן הם שכרו עגלות ונסעו יחד. פעם נסעו ליריד בגלילות ויז׳ניץ, אזי התנה רבי יודל עם הסוחר השני לפני הנסיעה כי ברצונו להיכנס לויז׳ניץ על מנת לתת קוויטל לכ״ק מרן ה"צמח צדיק". סוחר זה לא היה חסיד ויז׳ניץ, אבל היות ורבי יודל דרש זאת, הוא הסכים.

הם הגיעו לויז׳ניץ, ורבי יודל כתב קוויטל ונעמד בתור. הסוחר השני, למרות שלא היה חסיד ויז׳ניץ, אעפ״כ גם הוא כתב קוויטל ונעמד מאחורי רבי יודל. בהגיע תור רבי יודל, בעת אשר נתן את הקוויטל לרבינו הרה״ק ה"צמח צדיק" זי״ע, שאלו רבינו: "איזו סחורה אתה נושא עמך?". ענה: "פרוות יקרות". שאלו הרבי כמה סוגי פרוות יש לו, והוא ענה. שוב שואלו הרבי: "וכמה עולה לך הסוג הראשון, וכמה אתה מרוויח בו?", והוא ענה. "וכמה אתה מרוויח בסוג השני?", וכך בכל סוג וסוג, כשהוא מעכב אותו זמן רב, ורבי יודל ענה בפרוטרוט על כל שאלות הרבי.

הסוחר השני, אשר לא היה כאמור חסיד ויז׳ניץ (ואולי כלל לא השתייך לעדת החסידים), עמד בקוצר רוח על העיכוב הזה. כאשר הגיע תורו אמר גם כן שהוא נוסע ליריד למכור פרוות. והרבי התחיל לשאול גם אותו את השאלות הנ״ל. נענה היהודי ואמר: "רבי, מה אכפת לכם כל הדברים האלו? מה זה עסקכם? אנא תאחלו לי שיהיו לי הרבה קונים, בלי להרבות בדברים". ואכן הרבי איחל לו שיהיו לו הרבה קונים כבקשתו, ובזה תם ונשלם.

הם המשיכו ליריד והגיעו לשם באישון לילה, ניגשו לאכסניה לישון וקמו כעלות השחר. רבי יודל, בהיותו חסיד ותיק, הלך למקווה ולביהמ״ד, וישב ללמוד את שיעוריו ואח״כ התפלל במתינות כמונה מעות, ואחרי התפילה המשיך בשיעוריו. כאשר גמר את כל הסדר שלו, הלך לאכסניה לאכול פת שחרית, ורק בערך בשעה 12 בצהריים קם והלך ליריד, ותוך שעתיים זכה לסייעתא דשמיא ומכר את כל הסחורה לקונה אחד או שניים במחיר טוב. הוא ניגש אל הסוחר השני, ובראותו שהוא עדיין עסוק בסחורתו, שב לביהמ״ד וישב ללמוד עד הערב, שוכח מהעולם ומלואו.

לעת ערב הגיע הסוחר השני מהיריד בפנים נפולות. ניגש לרבי יודל וסח לו את אשר קרהו, וכה אמר: "קמתי אף אני כעלות השחר, רצתי לתפילה, התפללתי במהירות ומהר לקחתי עמי את כל הסחורה על מנת להיות ראשון ביריד. ומה אומר לך, הייתי משופע בקונים עד אין סוף, וכל קונה רצה לראות דוגמאות מכל מיני פרוות שהבאתי. כל הזמן היה עליי לעמול ולטרוח להפוך את הסחורה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, כי זה רצה לראות את הפרוות התחתונות וזה את העליונות, אולם בהגיע סוף היום לא מכרתי – למרות מאות הקונים שנטפלו אליי – אפילו פרווה אחת. מה אומר לך רבי יודל, אני ממש בייאוש, איני יודע מה לעשות".

ענהו רבי יודל ואמר: "זאת באה לך כי רצית להיות פיקח יותר מהרבי שליט״א. אתה רצית ללמד את הרבי מה כן לומר ומה לא לומר. ובכלל, מפני מה דרשת מהרבי שיאחל לך הרבה קונים? ומה רע בזה שאני מכרתי את כל סחורתי עד הפרווה האחרונה במחיר מצוין לקונה אחד או שניים? ולמה לא ענית על כל שאלותיו של הרבי? על כן איני רואה עצה אחרת, מלבד שתיסע מהר לויז׳ניץ ותכתוב שוב קוויטל, וכאשר תיגש לרבי תענה יפה על כל שאלותיו, והנח לו לרבי שיאחל לך הכל לפי דעת קודשו".

היהודי שמע בקול רבי יודל, רתם סוס ורכב עליו לויז׳ניץ. כתב קוויטל וענה על כל שאלות הרבי, ורבינו איחל לו הצלחה. הוא חזר לאכסניה ולמחרת פנה ליריד, ותוך שעות אחדות מכר את כל הסחורה עד תומה ברווח גדול, כברכת הרבי הקדוש.
[זכרונם לברכה]

סיפורם של שני הסוחרים מלמד אותנו שיעור בהתקשרות לצדיק, ובאופן מעניין – גם שיעור בענייני מסחר. מלבד ההבנה החשובה אודות ההבדל בין "הרבה לקוחות" ל"הרבה רווח", הדרך בה נהג הצמח צדיק בחסידיו היא מופת לניהול נכון: בין אם אתה רבי, מנהל עסק או ראש משפחה, ניהול טוב משמעותו מעורבות ללא התערבות.

כך רצה הרבי לדעת כל פרט אודות החסידים ומסחרם, אך לא כפה עליהם את דעתו ואת דרך ההתנהלות שלו: זו הברכה בה אתה חפץ? אותה תקבל, ובדרך שתבהיר לך כיצד לנהוג…

בדרך זו, שומר המשפיע על עצמאותו של המקבל ודואג שלא תיווצר תלות, ומאידך דואג לכוון אותו בדרך הרצויה. המנהיג אמנם לוקח אחריות ומעורב בכל פרט, אך הוא מצמצם את ההתערבות הגלויה למינימום המוכרח. שאיפתו היא שהמונהג ילך על רגליו שלו ויהיה מסוגל לחשוב בכוחות עצמו.

באותיות של קבלה ניתן לומר, כי התנהלות המשפיע היא באופן של "מטי ולא מטי [נוגע ואינו נוגע]" בו זמנית, והתנהלות המקבל היא באופן של "רצוא ושוב" בזה אחר זה: החסיד חש כי הוא הולך אל הרבי ושב ממנו, מקבל כוחות ושב לעבודתו. אך הרבי מצידו מלווה את החסיד בכל עת – כשהוא עושה זאת באופן המותיר לחסיד מרחב לחיות ולפעול.
(מאמר 'התאגיד הדינאמי', שיעור ט"ו בשבט פ"ה).