סיפורי צדיקים

רבי אברהם משה מפשעווארסק נולד לרבי צבי הירש והיה מתלמידיהם של המגיד ממעזריטש ורבי אלימלך מליז׳נסק. לאחר פטירת רבו רבי אלימלך החל לכהן כאדמו״ר בפשעווארסק. נודע כבעל רוח הקודש, ורבי אלימלך העיד עליו שכאשר הוא אומר תהילים, דוד המלך בא לומר עמו יחד. רבי שמחה בונים מפשיסחא אמר כי אליהו הנביא היה מתגלה אליו מדי יום. הוא כונה ״דער גרויסער רבי משה״ [רבי משה הגדול] כדי להבדילו מרבי משה מפשעווארסק, בעל 'אור פני משה'. נסתלק בט׳ בחשוון תקנ״ד, ונקבר בפשעווארסק.

רבי אברהם משה מפשעווארסק זצ״ל, בתחילה הסתיר מעשיו ועבודתו ונראה לכל העולם כאיש פשוט. והלך נע ונד לגלות, ונזדמן פעם שבא לבית שישב שם איש הגון ומכניס אורחים. כאשר נכנס אל פתח ביתו שמח לקראתו, וקיבלו בסבר פנים יפות, ונתן לפניו לאכול ולשתות.

והנה בתוך אכילתו, הבין הרב שהבעל הבית ואשתו יושבים בדאגה וביגון, ומדברים זה עם זה בהסתר, לבל ישמע האורח מדאגתם. והתחיל לבקש מהם לספר לפניו דאגתם, אולי יוכל לייעצם על הדבר. וענו ואמרו: דאגתנו היא על שעזב אותנו האומן משריפת היי״ש, וגרם לנו היזק רב בזה. ושאלו את הרב: אפשר אתם יכולים באומנות הלזו? ויען ויאמר הרב: בוודאי! ידעתי, ואומן בקי אני בעסק הלז! וכאשר שמעו דבריו, שמחו מאוד שהזמין להם השי״ת בעל מלאכה לביתם, בלי שום חיפוש.

ותיכף ומיד הוליכוהו לבית עשיית היי״ש, והראו לו כל בית נכותם. והזהיר בעל הבית את הערלים המזומנים לשם, שככל היוצא מפיו יעשו. ויהי למחרת, באו הערלים לשאול את פיו איך להתנהג בדבר עשיית היי״ש, ואמר להם: לעת עתה, כאשר הורגלתם ועשיתם עד הנה כן תעשו גם עתה! וכל אשר לא יוטב בעיני, אתקן על נכון כאשר עם לבבי. וכן עשו, ויברך ה׳ את בעל הבית, וימצא מאה שערים ביי״ש בגלל יושב האומן הרב הצדיק הנסתר. וימצא חן בעיני שר בית היי״ש, ויעזוב בידו כל עניין בית היי״ש.

והרב הנסתר קבע דירתו שם, וכל חפציו הניח שם. רק טלית ותפילין שלו עזב בבית הבעל הבית, וכל בוקר הלך לִקח אותם בידו ולהתפלל בבית היי״ש, ואחר כך נשא אותם עוד לבית בעל הבית. והיה הדבר לפלא בעיני כל רואיו, ובפרט בעיני הבעל הבית, כי כל חפציו מונחים אצלו, והטלית ותפילין נושא בכל יום לבית בעל הבית, לילך עבורו בכל יום הליכה בכדי. ובעבור זה נחשב בעיניהם לשוטה ועם הארץ, רק שהחזיקו אותו לתם וישר.

גם דרכו היה בכל מוצאי שבת לאכול סעודת מלווה מלכה, והיה בא לבית בעל הבית בכל מוצאי שבת קודש. ויהי היום, כאשר בא במוצאי שבת לאכול שם סעודת מלווה מלכה כדרכו, היה בעל הבית טרוד בעשיית חשבונות עם ערלים המקיפים יי״ש. בטרדתו לא היה יכול להפסיק ולאכול סעודת מלווה מלכה עם האומן הרב הנסתר, ויהי כאשר המתין הרב על סעודת מלווה מלכה, וירא כי בעל הבית טרוד בחשבונו מאוד, הלך למקומו לבית שריפת היי״ש.

כאשר ונגמר החשבון, רצה בעל הבית לישב לאכול מלווה מלכה. ויפן כה וכה, וירא כי אין האומן בבית. ושאל לאנשי ביתו, ויאמרו אליו: הנה בא כבר האומן פה, ויתמהמה זמן כביר, וירא כי אתם טרודים מאוד, פנה והלך לו. אמר הבעל הבית בלבו: כמדומה כי איש פשוט הוא, ואפשר רוצה לאכול למלאות נפשו כי ירעב, ואפשר הוא מכוון גם לשם מצווה, בשומעו מאביו שמצווה לאכול סעודת מלווה מלכה. משני הטעמים, אלך ואקרא אותו.

והלך לבית שריפת היי״ש, שהייתה חוץ לכפר רחוק מאוד. וכאשר בא סמוך לבית, ראה כי אור זורח דרך החלונות. חשב בדעתו: בוודאי יגנבו הערלים מן היי״ש! כי ידע שבלילה אינם עוסקים במלאכתם. על כן עמד אחרי הכותל לראות מה נעשה שם.

ויהי כאשר הציץ בסדקי הכתלים, ראה שהאומן הנ״ל יושב עם עוד איש אחד, זקן יפה בהדרת פנים, ותוארו כתואר פני המלך, ושולחן קטן לפניהם, ועליו מונח לחם חמודות חם ויפה עד מאוד, ומפה יפהפיה עד מאוד פרוסה על השולחן, ועליו דגים ובשר וכל מעדני מלכים. אז הבין הבעל הבית שלא דבר פשוט הוא, ונשאר עומד נבהל ומרעיד.

והטה אוזן ושמע, ששואל הבעל מלאכה להזקן: הנה איתא במדרש: ״'מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו' – היכן מצאתיו? בסדֹם". והמדרש סתום וחתום! ענהו הזקן הנ״ל: כך תנינן במתיבתא דרקיעא, בסד״ם הוא נוטריקון ב׳סעודתא ד׳דוד מ׳לכא. בסעודה זו שהתקין, מצאתי אותו מהימן לפני.

וכאשר שמע זאת הבעל הבית, ברח לביתו ולא היה יכול לישון כל הלילה. ויהי בבוקר, ובא האומן לביתו לִקח הטלית ותפילין כדרכו בכל יום. וכאשר ראה אותו הבעל הבית, עמד מפניו מלוא קומתו ואמר לו: רבי ומורי, אין אני רוצה לפגום בכבוד תורתכם, שתהיה אצלי בעל מלאכה. ואין אני כדאי אפילו לשמש לפניכם, ובפרט שתשמשו אותי באומנות כזו! ענהו הרב: מה לכם לדבר כדברים האלה? לצחק בי? אמר לו הבעל הבית: שוב אין אתם יכולים להסתיר את עצמכם ממני, כי ראיתי אתמול בלילה בכבודכם הרמה, ובישיבת זקן אצליכם, ואני יודע בבירור כי צדיק גמור הוא אדמו״ר. רק זאת אני מבקש ממעלתכם הרמה, שתגידו לי אמיתת הדבר: מי הוא הזקן שהיה אצלכם הלילה?

ענהו: הוא אליהו! ובא לבשרני, שנגזר למעלה כי אלך לביתי להיות מגיד בעיר פשעווארסק. ושאלתי אותו: איך אפשר להיות כך? כי כבר יודעים ומכירים אותי לעם הארץ, ואיך יקבלו אותי עליהם לרב ומגיד? ויען ויאמר לי: כשתבוא לעיר, כל הנערים והתינוקות שבעיר ירוצו ויאמרו זה לזה: הנה הרב בא! ויכנסו הדברים בלב כל אנשי העיר ובהחשובים שבעיר, וימנו אותך לרב.

ויברך אותם וילך לו, וכן היה: כאשר בא לפשעווארסק צעקו כל הנערים: הרב בא! ונכנסו הדברים בלב אנשי העיר, ומינו אותו למגיד.
[זכרונם לברכה]

מהו עניינה של סעודת מלווה מלכה, ומדוע דווקא אז נגזר על רבי משה להתגלות?

השבת שייכת לתחום עולם האצילות, בו קיים רק ה' יתברך. ככזו, כל אור אלוקי שבה מתגלה באופן של "אור המאיר לעצמו" שאיננו מתפשט למציאות החיצונית. אך סעודה רביעית נאכלת בימות החול, והיא שייכת לתחום עולמות בי"ע, בהם כל תופעה היא בדרך של "עצם והתפשטות", "אור המאיר לזולתו". כך ספירת המלכות, מדתו של דוד המלך, יוצאת מעולם האצילות על מנת להחדיר אלקות בעולמות התחתונים – ופועלת בהם "כתחיית המתים ממש". משום כך, יצא רבי משה מהסתרתו דווקא בסעודת מלווה מלכה.

("טעם מצווה", "בעיתה אחישנה")