סיפורי צדיקים

הרב מרדכי צמח אליהו נולד בכ"א אדר א תרפ"ט, לרב סלמאן אליהו, מקובל ותלמיד ה"בן איש חי", ולמזל לבית צדקה, אחות הרב יהודה צדקה ונכדת אחותו של ה"בן איש חי". מילדותו התבלט בכישרונו, ובהתמדה בתורה תוך עוני גדול. למד אצל הרב עזרא עטיה בישיבת פורת יוסף ואצל הרב צדקה חוצין. בהיותו כבן 20 נמנה עם חברי "ברית הקנאים": מחתרת שמטרתה הקמת מדינת הלכה וכפיית הציבור לשמירת מצוות (אם כי, לימים התבטא: "הדרך הזו אינה מתאימה לדורנו"). בראשית שנת תש"ך התמנה לדיין הצעיר ביותר בארץ, בבית הדין הרבני בבאר שבע. באותה השנה הועלו עצמותיו של החיד"א מאיטליה לישראל, והרב טיפל בקבורתו בהר המנוחות. לאחר ארבע שנים עבר לבית הדין האזורי בירושלים, ובתש"ל התמנה כחבר בית הדין הגדול. בד' בניסן תשמ"ג הוכתר כראשון לציון והרב הראשי לישראל לצד הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, וגם לאחר שסיים את כהונתו כרב ראשי היה מנהיגם של רבים. נודע כמקובל ובעל מופת, היה נשיא הכולל "דרכי הוראה" בירושלים, ובמדינות שונות פזורים למעלה מ־60 שליחיו. לאחר תקופה של כשנתיים של הידרדרות בבריאותו, נסתלק הצדיק בכ"ה בסיוון תש"ע ונטמן באוהל החיד"א, שאת עצמותיו קבר שם חמישים שנה קודם לכן.

סיפר ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב": לכל חולה יש תיק טיפולים, ובו כתובות כל התרופות שקיבל במהלך הטיפול. זאת, כדי שיוכלו לעקוב אחרי התפתחות המחלה והריפוי. אך בתיק שלי יש תרופה מיוחדת, שלא נמצאת בדרך כלל בתיקי החולים בבתי-החולים השונים.

קודם לכך אספר כי תקופה ארוכה הייתי בטיפול ומעקב רפואי עקב כאבי בטן שנמשכו זמן רב. פעם בחודש הייתי מגיע לבדיקות בבית-החולים, שם נתנו לי תרופות חריפות שלא תמיד עזרו. בראש חודש אלול, ימים ספורים לפני שהרב זצ"ל אושפז בשנית, הרב בירך אותי בברכה מיוחדת ואמר לי: "זהו, אין לך כלום".

כאשר הגעתי למרפאה אחרי שלושה שבועות הרב כבר אושפז בבית-החולים. שאל אותי הרופא: איך אתה מרגיש? עניתי: טוב מאוד, אני כבר שלושה שבועות ללא כאבים.

המשיך הרופא ושאל: איך פסקו הכאבים?

עניתי לו בשאלה: האם אתה מכיר את הרב אליהו?

בוודאי, אני מטפל בו! ענה הרופא. סיפרתי לו שקיבלתי מהרב ברכה ומאז אני מרגיש טוב, והוא אמר שאבוא בעוד חודש, ומרגע זה אפסיק לקחת את התרופות שמרעילות אותי.

חזרתי כעבור חודש, ושוב שאל אותי הרופא איך אני מרגיש, ועניתי שאני מרגיש טוב מאוד. הוא אמר שאם כך הוא מפסיק לטפל בי ומעביר אותי לרופא אחר שיעקוב אחרי. השניים שוחחו ביניהם על הבדיקות שנערכו לי ועל הממצאים. הרופא פתח את התיק וקרא מההתחלה. כשהגיע לדף האחרון הוא חייך ארוכות. שאלתי אותו מה פשר החיוך, והוא עונה לי: כתוב שהכאבים נפסקו לאחר ברכתו של הרב אליהו.

אחר כך הוא אמר לי לבוא לביקורת בעוד שלושה חדשים. כשבאתי אחרי שלושה חודשים לביקורת, שוב לא היה לי כלום. אמר לי הרופא: אינך צריך לבוא יותר לביקורת. ואם חלילה יחזרו הכאבים, אתה כבר יודע למי לפנות…
(אביהם של ישראל, חלק ה')

נדמה לפעמים כי הרופאים והצדיקים, חיים בעולמות מקבילים שאינם נפגשים ביניהם: הרופא חי בעולם של טבע, תרופות, סיבות ותוצאות,  ואילו הצדיק חי בעולם של נס ופלא, של השגחה אלוקית ושל פעולות רוחניות. מה קורה כשהעולמות נפגשים?

לעיתים יש בכך זעזוע, של שבירת האמונות הקודמות של אנשי העולם. לעיתים הרתיעה היא מצד הצדיקים, שלא תמיד רוצים שהנס יתגלה מבעד למעטה ההסתרה שעטו על עצמם. אך בסיפורים כמו שלנו, בולטים הנינוחות והשעשוע: של הצדיק מחד, ושל הרופאים מאידך. הרב מניף את ידו ואוסף את החולי המציק, והרופאים שכבר הספיקו להכירו מחייכים ומודים בחדווה: הוא יודע יותר מאיתנו על הדרך בה פועל העולם הזה…

זהו הבעל שם טוב!

בדרך זו אהב ללכת גם הבעל שם טוב הקדוש. מסופר עליו, כי בתחילת התגלותו לא היו לו חסידים רבים. משום כך היו חייבים לחתן את בנותיהם עם מתנגדים. אחד מחסידיו של הבעל שם טוב הצטער מאוד על כך, שכן חתנו לא הסכים בשום פנים לנסוע אל הרבי, ובמר לו הלך לבעל שם טוב ותינה בפניו את צערו. הבעש"ט הרגיע את החסיד, והבטיח לו שיבוא לביקור בעירו וכך יוכל החתן להיפגש עמו. כשהגיע הבעש"ט לאותו מקום קרא לאברך, שהסכים בלית ברירה להכנס עם הבעש"ט אל העגלה. התחילו לנסוע ברחוב, והבעש"ט שאל את האברך: 'אתה יודע מהו רבי?'.

היה אז יום קיץ בהיר, והבעש"ט אמר: 'רבי הוא אחד שאם הוא מוציא את המטפחת מהכיס ואומר שירד גשם – מיד ירד גשם'. תוך כדי דבריו הבעש"ט הוציא את מטפחתו ומיד ירד גשם. אחר כך אמר לו: 'אתה יודע מהו רבי? אחד שאם הוא אומר עם המטפחת שיפסיק הגשם – הגשם מיד מפסיק'. אמר הבעש"ט וגם עשה. אחר כך אמר לו – 'אתה יודע מהו רבי? שאם הוא אומר שירד גשם מצד ימין של העגלה – יורד מצד ימין', וכך עשה עם המטפחת. אחר כך אמר לו אותו דבר לצד שמאל – אז ירד גשם מימין ומשמאל, ומלפנים היתה הדרך יבשה. הנס הגלוי פעל על החתן, שנעשה בעקבותיו לחסיד…

מספרים עוד, שכאשר משמשו של הבעל שם טוב סיפר זאת לאדמו"ר הזקן, התפעל הרבי ואמר: זהו הבעל שם טוב! מדוע התפעל כל כך הצדיק? מה במופת הזה מגלה את מהות הבעל שם טוב?

התשובה נעוצה בתחושת השעשוע. בכל מופת של הצדיק רואים שידוד מערכות הטבע, אבל כאן הבעל שם טוב משתעשע בעולם ללא כל צורך ממשי, רק כדי להראות לאברך ולעולם – "מי בעל הבית". כמובן, ניתן לצחוק על מישהו מתוך בוז, אבל אפשר גם לצחוק עליו מתוך שמחה ושעשועים, להנאת כל המעורבים בבדיחה. כשהבעש"ט צוחק על הטבע, גם הטבע מחייך… זהו הבעל שם טוב, ומעין זה הוא הכח שגילה גם הרב אליהו – כשגרם לאנשי הרפואה לצחוק על עבודתם ה'רצינית'.