הרבי מליובאוויטש | בכח המשלח

רבי מנחם מענדל שניאורסון מליובאוויטש נולד בי”א בניסן תרס”ב לאביו רבי לוי יצחק, דור חמישי לצמח צדק, האדמו”ר השלישי מחב”ד, ואמו מרת חנה, בת הרב מאיר שלמה ינובסקי. בהיות הרבי כבן שבע עקרו ליקטרינוסלב, שם התמנה אביו לרב. הרבי למד באופן פרטי אצל הרב שניאור זלמן וילנקין ונודע בהתמדתו והעמקתו בנגלה ובנסתר. בתרפ”ג פגש לראשונה את מורו־חמיו, הרבי הריי”ץ, ובי”ד בכסלו תרפ”ט נשא את בת הרבי, הרבנית חיה מושקא. אז עבר לברלין, שם קיבל סמיכה מבעל ה”שרידי אש” ובמקביל למד באוניברסיטה בהוראת חמיו הרבי הריי"צ. בתרצ”ג עבר לפריז ולמד הנדסת חשמל בסורבון, ובתש”א נמלט מאירופה הבוערת. בהגיעו לארה"ב החל לנהל את מוסדות חב”ד כבא כוח הרבי הריי"צ עד י' שבט תש”י, אז הסתלק חמיו. בי׳ בשבט תשי”א, שנה לאחר מכן, קבל את הנשיאות. בכ”ב שבט תשמ”ח נפטרה הרבנית, והרבי התייחס לפטירתה כסיום תקופה – והכנה לתקופה חדשה לקראת משיח. בכ”ז באדר א׳ תשנ”ב, כשהתפלל בציון חמיו, לקה הרבי בשבץ וחדל מלדבר. מצב זה נמשך עד למוצש"ק אור לג׳ תמוז תשנ”ד, היום בו ”שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון”.

הדבר היה בשבת שלפני חנוכה תשל"ד, בעיצומה של התוועדות בבית-מדרשו של הרבי. פתאום, בין שיחה לרעותה, קרא הרבי לעבר הנוכחים: "גליק! הרב גליק!". נראה היה כי הרבי מחפש את הרב גליק.

הרב אברהם-יצחק גליק היה 'שגריר נודד' של הרבי באירופה. הוא פעל בכל היבשת בשליחויות רבות שהטיל עליו הרבי. אולם העובדה שהרבי מחפש את הרב גליק בקהל הייתה תמוהה, שכן הוא לא שהה אז בארצות-הברית…

הרב אהרן דוב הלפרין, שנכח בהתוועדות, סיפר כי החידה נפתרה לו כעבור חמש-עשרה שנים, כאשר ביקר בביתו של הרב גליק ושמע את סיפור השבת ההיא:

"באותה שנה הייתי עם רעייתי בברצלונה. תוכניתנו הייתה להמשיך למדריד ומשם לליסבון. אלא שאז נתקבלה לפתע שיחה ממזכירות הרבי ובה הוראה לטוס לאי מיורקה, מרחק חצי שעת טיסה מברצלונה. מעולם לא ביקרתי שם, וההוראה לא הגדירה כתובת ומטרה: "טוס למיורקה", וזהו.

התכוננו להגיע למיורקה לאחר שתושלם משימתנו בליסבון, אך כשהגענו לברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, היה עלינו להקפיא את תוכניותינו ולצאת לשם מיד" אמרה רעייתי. עלינו אפוא לטיסה הראשונה למיורקה וכשנחתנו התחלנו להתעניין היכן יש יהודים באי.

בירור קצר העלה כי במלון מסוים מתארחת קבוצת יהודים גדולה, ובתוך כך הודיעו ברדיו כי טרוריסטים התנקשו בראש ממשלת ספרד. עוצר הוטל על העיר ונחסמו כל דרכי הגישה אליה, ולעומת זאת המלון במיורקה, שאליו הגענו ב'מקרה', היה מלא יהודים…

בקושי הספקנו להתארגן, והנה עוד שיחה ממזכירות הרבי. לקראת חנוכה פרסם הרבי שני 'מכתבים כלליים' – האחד "אל בני ובנות ישראל" והשני לילדים שמתחת לגיל מצוות. הרבי הורה למזכירו להתקשר אלי במיורקה ולדאוג שאתרגם את המכתבים לספרדית ואפיץ אותם בקרב היהודים באי.

המזכיר הכתיב לי את המכתבים, מילה במילה. השגתי מתרגם מאנגלית לספרדית, ובבוקר מיהרתי לשכפל את התרגומים ובשבת חנוכה קיבלו את המכתבים כל התיירים היהודים שפגשנו (מי באנגלית ומי בספרדית).

סיפורה של הוראת-הפתע לטוס למיורקה, ודרך הכתבת המכתבים בטלפון, תרמו לעניין הרב של היהודים בנו ובפעילותנו. הצלחנו ליצור קשר גם עם יהודים מקומיים, והוא נמשך בשנים הבאות.

בזיכרוני נחרת יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בבית מפואר. התקשרנו אליו וביקשנו פגישה, והוא התנצל על שאינו יכול לקבלנו בביתו, אך הוא מוכן לבוא אלינו. כשבא, שוחחתי עמו ואז הפעלתי קלטת שבה נשמע הרבי שר "צמאה לך נפשי". כששמע את שירת הרבי, החל לבכות כתינוק והסביר שזה מזכיר לו את שנות ילדותו.

כשנרגע אמר שהוא חש צורך חזק לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר מחשבה והעלאת רעיונות הוחלט להציב על גג ביתו, ששכן במקום גבוה והשקיף על כל העיר, חנוכייה גדולה. ואכן, הצלחנו להציב על גג ביתו חנוכייה מאולתרת, אך גדולה ובולטת.

החנוכייה עוררה התעניינות רבה אצל כל רואיה, ובמיוחד בקרב היהודים. כשעזבנו את העיר כבר קיבל עליו ביני כמה פעולות חשובות של קיום מצוות.

כשהתקנתי את החנוכייה נזכרתי באמרה שאמר לי הרבי באחד הימים. באותו זמן עסקתי לפרנסתי בייצור מנורות. הרבי אמר לי: "נשמה יהודית היא כמו מנורה. כשם שמנורה יכולה להיות כבויה זמן רב, כל עוד לא העלו בה אור, כך גם נשמות יהודיות רבות עומדות ומצפות שיציתו בהן את הניצוץ".

ואשר להזכרת שמי בפי הרבי בהתוועדות – אחרי מה שסיפרתי, ברור כי הרבי ידע בדיוק היכן אני ומה מעשיי. הרבי הזכירני בהתוועדות, כדי לעורר עליי זכות ולתת לי כוחות להצליח במשימתי – להאיר נשמות יהודיות.

[ורבים השיב מעוון]

ויאמינו בה' ובמשה עבדו

"כח המשלח" הוא ביטוי יסודי בתורת השליחות של הרבי. על שליח להרגיש תמיד את כחו של הרבי פועל בו, ולזכור אותו תמיד. אך כמובן, ישנו גם הציוי "וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". מהו היחס בין שתי האמונות, האמונה בה' והאמונה במשה עבדו?

דרך הרבי, מקבלים את אור ה' באופן פנימי: אור התורה שהשליח צריך ללמד את מושפעיו, אהבת ישראל שלו והשמחה בשליחותו – כל אלה באים מכחו של הרבי. האור המגיע ישירות מה', הוא אור מקיף – כזה שאינו מורגש בתוך האישיות אלא מכוון אותה מבחוץ באמצעות "סיבות" – נסיבות החיים והסביבה שמעצב עבורנו הבורא. מכֹחה של זכירת ה', השליח מקשיב למציאות שה' מזמן לו ויודע איך לפעול בתוכה; מכֹח זכירת הרבי מסוגל השליח להכניס את אור האמונה לכלי הנפש – למודעותו שלו ומודעותם של מושפעיו.

על שתי הבחינות כתוב "וצדיק באמונתו יחיה": באמונתו אותיות "ב' אמונות" – בה' וברבי. על ידי האמונה כי משה הוא עבד נאמן לה', "משה אמת ותורתו אמת", מגיעים לאמונה עמוקה יותר בה' יתברך – וגם להחדרת האמונה למודעות ולמעשה בפועל. כידוע, משה הוא "רעיא מהימנא", רועה האמונה. תפקידו לרעות-לפרנס את אמונתנו בה' באמצעות דברי תורתו, וכך להפוך את האמונה לדעת, ואת האור המקיף לאור פנימי.