סיפורי צדיקים

רבי צבי הירש מזידיטשוב נולד בשנת תקכ"ג לרבי יצחק אייזיק מסאפרין שבגליציה, מצאצאיו של בעל התוספות יום טוב, ואחיהם של גדולי החסידות כרבי משה מסמבור ורבי אלכסנדר סנדר מקומרנא. נישא לרחל פערל מהכפר רודא ונודע כגדול בתורה הן בנגלה והן בנסתר, כאשר נהג לגמור בכל שנה שבע פעמים את כל הש"ס. עיקר הנהגתו התמקדה בהפצת תורת הקבלה בשילוב תורת החסידות, והדפיס את ספרו "עטרת צבי" לביאור הזוהר ואת ספר "סור מרע ועשה טוב" לעידוד לימוד תורת הקבלה. למרות התנגדות של חלק מגדולי החסידות, הפיץ את הזוהר ואת כתבי האר"י באלפי עותקים בכל בתי המדרש במזרח אירופה והנהיג בין חסידיו ללכת בשבת עם בגדי לבן כמנהג האריז"ל. כשאמרו בגליציה סתם "רבי", התכוונו לבעל העטרת צבי. עוד נודע בכינויו 'שר בית הזהר' על שם בקיאותו ועסקו הרב בספר הזהר הקדוש. בשנת תקפ"א ניצל ממוות בזכות תרומת שנות חייו של אחיו רבי יום טוב ליפא מסאמבור. נפטר ממגפת הכולרה בי"א בתמוז תקצ"א ומורשתו המשיכה דרך השושלת החסידית שהקים.

פעם באו שני שד"רים מארץ ישראל אל רבי צבי הירש, והמנהג היה, שכל שד"ר שהיה נוסע לחו"ל היה לוקח אתו משהו מארץ ישראל. שאלם הצדיק: מה אתם הבאתם? וענו שהביאו שני אבנים מציון הרשב"י זי"ע.

התפעל מאוד העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע וביקש את האבנים. אמרו לו שהם לקחו זאת לשמירה וזקוקים לאבנים הללו. אמר להם רבי צבי הירש: אתן לכם דבר השוה לאבנים שלקחתם מציון הרשב"י. כל אותו הלילה ישב וכתב פירוש על האידרא, ואחיינו רבי אייזיק זידיטשובער זי"ע הספיק עוד לראות את איך שסיים את הכתב: "נא להודיענו אם כיוונתי לאמיתה של תורה – תלמידך צבי בן הינדא". את הכתב הזה מסר לשד"רים, ואמר להם: כשתגיעו למירון, תניחו את הכתב על הקבר ותראו סימן. מקובל, שכשהגיעו התלמידים לציון הרשב"י במירון והניחו את הכתב על הקבר, יצאה יד של אש ולקחה את הכתב.

פעם אחת, בל"ג בעומר, ישב רבי צבי הירש עם תלמידיו ודיבר בשבחו של רשב"י. בין השאר אמר כי "רבי שמעון בר יוחאי" עולה בגימטריא "ידיד נפש אב הרחמן". היה שם חסיד אחד שחישב בזריזות, ומצא כי הגימטריא איננה מדויקת: רבי שמעון בן יוחאי עולה 765 ו”ידיד נפש אב הרחמן” עולה 764 — מספר אחד פחות…

אך בטרם הספיק לומר דבר, פנה אליו רבי צבי הירש: אתה הרי תלמיד חכם, וצריך אתה לדעת כי ברוב הפעמים בגמרא כתוב "רבי שמעון בן יוחי", בלי א! ועל פי זה החשבון מדויק.

היות שרבי צבי הירש הוא תלמידו של רשב"י, ודאי יש עומק גדול בגימטריא המופלאה שחידש. מהו הקשר בין הביטויים? למה רבי שמעון בן יוחי הוא ”ידיד נפש אב הרחמן"?

נתחיל בביאור על פי הקבלה, כיאה לרשב"י ול'שר בית הזהר': מקור הביטוי ”ידיד נפש אב הרחמן” הוא מפיוט אותו שרים לפני מנחה של שבת – ידיד נפש. (שיש נוהגים לשורר אותו גם בשבת). זהו פיוט של רבי אלעזר אזכרי, המופיע בסוף ספרו, ”ספר חרדים". ראשי התיבות של הבתים בפיוט הם שם הוי', והבית הראשון שמתחיל ”ידיד נפש” שייך לאות י של שם הוי׳ ב”ה, חכמה עילאה. אמנם,  ספר הזוהר שייך לבינה – ”זיהרא דאמא עילאה”, אך רשב”י עצמו הוא מוחין דאבא – בחינת שבת, י' שבשם הוי'. הדבר נרמז במימרת הזהר הידועה: "מאן פני האדון הוי'? דא רבי שמעון בר יוחאי". ספירת החכמה כוללת את כל שם הוי', כלשון הפסוק במשלי "הוי' בחכמה", ורשב"י הוא "פני האדון הוי'".

רחמי רשב”י

והנה, יש עומק נוסף לגימטריא הזו: אם נחשב את ערכן של המלים בביטוי, למעט המלה ”רחמן” — נגלה כי ”ידיד נפש אב ה” עולה שמעון. כלומר, ”ידיד נפש אב הרחמן”, היינו שמעון רחמן. הדבר מופלא במיוחד, בהתחשב בכך שהשם שמעון הוא שם של גבורה ודין – אך רבי שמעון בר יוחאי, דור אחרי הגזרות ומסירות הנפש של רבי עקיבא ודורו, אומר כי הדור שלנו הוא אחר לגמרי — ”אנן בחביבותא תליא מלתא", ורק באהבה והתקשרות בין נשמות תלוי הכל.

כך נאמר על ספר הזהר הקדוש, כי ”בהאי חיבורא דילך יפקון ביה מן גלותא ברחמי [יצאו מהגלות ברחמים]". יש משהו ברבי שמעון שמעורר את רחמי ה', בכך שאומר שהעבודה שלנו היא אהבה ואחדות בינינו, חביבות בינינו. עבודה כזו מעוררת את גילוי ה”ידיד נפש אב הרחמן” לגאלנו ברחמים.

אכן, הידיד כאן הוא ה' יתברך. אך הרחמים הם גם של רשב"י עצמו. נאמר בגמרא, כי ה' נקרא "רעך ורע אביך". הוא איננו רק אבא או מלך שאני מתייחס אליו במורא, אלא גם ידיד נפשי, "ידיד נפש אב הרחמן”. אך את כל הדברים האלה מגלה רבי שמעון בן יוחי, בידידות והאהבה שהוא משרה בחבורתו ובכל ישראל.