סיפורי צדיקים

רבי שמואל וינברג מסלונים נולד בשנת תר"י לרב יחיאל מיכל אהרן, בנו של רבי אברהם מייסד חסידות סלונים. את עיקר דרכו ומשנתו רכש אצל סבו, אך הרבה לנסוע אל אדמו"רי דורו כרבי חיים מצאנז ורבי דוד משה מטשורטקוב. ניהל פעילות ציבורית ענפה, ועמד בקשר עם הרבי הרש"ב מליובאוויטש, רבי חיים מבריסק, החפץ חיים ועוד רבים. בקשריו עם אדמו"רי ורבני דורו שימש כשליחו בן אחיו רבי אברהם וינברג (השלישי) שהפך לימים לאדמו"ר מסלונים. כדרכם של אדמו"רי חסידות סלונים עמד בקשר הדוק עם היישוב החסידי בארץ ישראל ותמך בו, ובצעירותו ביקר פעמיים בארץ. בשנת תר"ס פעל להקמת ישיבת אור תורה בטבריה, על ידי חסידו הרב משה קליערס רבה האשכנזי של העיר. נפטר בי"ט בשבט ה'תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בעת שהותו בטיפול רפואי בוורשה. בשל קשיי ההתניידות בעת המלחמה, נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. שיחותיו ודברי תורתו ששרדו, יצאו לאור בתשרי תשכ"ט על ידי רבי שלום נח ברזובסקי (ה"נתיבות שלום"), בספר "דברי שמואל".

אצילות נפשו ומדותיו התרומיות של רבי שמואל, הפעימו את כל מי שבא עמו במגע. הדבר היה משפיע על החוסים בצילו, שגם מהם היה דורש ומבקש טהרת המדות והעברה על המדות ללא פשרות. אפילו שהזולת לכאורה חטא כנגדו, עליו לוותר לו ושלא תהיה לו תרעומת וטרוניא.

וכך שמעתי ממרן הרמ"ח זי"ע, שהנגיד רבי ברוך מרדכי מוורשא נתן פעם לרבי משה מידנר סחורה בשווי של כמה מאות רובל כדי שיסחור בהם ויהיה לו פרנסה, אך כשבאו הערלים לקנות אצלו סירב לעסוק עמהם ולא פנה אליהם כלל אלא המשיך ללמוד בספרו ואמר תהלים, והערלים שהרגישו שאינו מסתכל לקחו מכל הטוב ללא תמורה. לא עבר זמן רב ולא נשאר בידו מאומה, וכמובן שלא היתה לו שום אפשרות להחזיר הסחורה או לשלם תמורתה, ורבי ברוך מרדכי התרעם עליו מאד.

לפני ראש השנה אמר מרן מהר"ש לרבי ברוך מרדכי, שבראש השנה הוא חייב לפייס את רבי משה מידנר ולקנות לו עליה. כך הדריכו את החסידים בימים ההם…

ושמעתי מהרה"ח ריל"ס שליט"א בן מרן הרמ"ח, שסיפר לי מה ששמע מאדמו"ר הרה"צ רבי אי"ה וינברג זצ"ל בהרה"ק רבי ישכר לייב זי"ע מסלאנימא, שנתגדל בבית סבו הגדול. כשסיפר לו הרי"ל סיפור זה, נענה: עס איז ניט קיין חידוש ביי איהם [= זה אינו חידוש אצלו]. באומרו, שדרכי החינוך אצל סבו המהר"ש זי"ע היו בסדר זה, שבאם הילדים היו מתגרים זה עם זה, היה צריך הנפגע לפייס את הפוגע… ואמר שמפני זה לא היו הולכים להתלונן על מאן דהו שפגע בו, שבידוע היה שיצטרכו עוד לפייסו. ["מזקנים אתבונן" מערכת הרה"ק רבי שמואל מסלאנימא]

ההדרכה הפלאית של הרבי מסלונים, עשויה לקומם אנשים רבים: מה אני אשם בכך שהתנהגו אלי לא כשורה? איך יראה העולם אם יעברו בשתיקה על כל העוולות שבו? אלא שגם אם אינך אשם (מה שבהחלט יתכן) ולפני שרצים לתקן את העולם (עניין חשוב לכשעצמו), רבי שמואל שם לב לעניין חשוב נוסף: מהיכן באה הרגשת הפגיעה?

על פי החסידות, זו נוצרת מן הגאווה והכבוד הפגוע, התחושה ש"מגיע לי". את התחושה הזו חותר הצדיק לעקור (וגם בקרב חסידי חב"ד, לא נוהגים לבקש סליחה זה מזה בערב יום כיפור מאותה הסיבה).

על משקל "ההתנצלות ההפוכה" של סלונים, נציג פירוש חדש למונח "כיבוד הורים", שהעדרו גורם תחושת פגיעה במשפחות רבות: משמעותו הפשוטה היא, כמובן, הכבוד הניתן להורים – אך ניתן גם להתפרש ככבוד שנותנים ההורים לילדיהם…

כך אומר הפירוש החסידי, לפסוק "חושך שבטו שונא בנו". 'שבטו' הוא לא מקל בידי האב, אלא שבט רוחני, שורש הנשמה אליו שייך הבן.  לכל שבט יש חוש מיוחד וחן מיוחד, אבן מיוחדת בחשן המשפט של הכהן הגדול. אם היחסים בין ההורים והילדים לא תקינים, אות הוא כי ההורה לא השכיל מראשית הדרך לקיים "חנֹך לנער על פי דרכו", ולא חינך את הילד לפי האופי והחוש המיוחד שלו.

לדברי האריז"ל, ככל שמתקרבים לימות המשיח, מתגברת התופעה של ילדים השונים בנשמתם מן ההורים שלהם. הדבר דורש מן ההורה התבוננות רבה (בדרך שמלמדת החסידות), וגם יכולת לצאת מעצמו ומזווית הראייה שלו. זה עשוי להיות קשה, אך זהו פירושו של כבוד: הבנה למקומו השונה של הזולת, וראיה שלו באשר הוא שם. נוסף על כך, למאמץ הרוחני של ההתבוננות מצטרפת סיעתא דשמיא מיוחדת. הרי ה' הפקיד בידיי את הילד הזה, ובודאי לא יחסוך ממני את היכולת להעניק לו את העניין והחוש המיוחדים לו.

כמובן, כפי שעל ההורה הנפגע ליישב את דעתו של בנו, נכונים הדברים ביתר שאת גם בכיוון השני, כאשר הילד מרגיש כי נפגע מהוריו. עיקר ההתבגרות הרוחנית של הילד, הוא לפשוט את לבושי ילדותו, משקעי הילדות המורכבים לעיתים וכאשר זוכה הבן, על ידי עבודה פנימית, למוחין דגדלות, הוא סולח בלב שלם להוריו ואף מבקש מהם סליחה על שלא כיבד אותם כראוי.

כמובן שכל המובא כאן איננו הצדקה לפגוע ולהזיק, ולאחר מכן לדרוש התנצלות מן הנפגע ח"ו. אך יש כאן הזמנה להתבוננות פנימית, בכל פעם בה האדם חש כנפגע. מי מדבר עכשיו בתוך הראש שלי? האמת והצדק, או הכבוד הפגוע? במקום שהדבר נצרך, לא מונעת העבודה הפנימית את החובה לפעול ולדרוש צדק. אך היא נותנת את הכלים לעשות זאת מהמקום הנקי ביותר שאפשר.