סיפורי צדיקים

רבי ירחמיאל רבינוביץ' מפשיסחא נולד בשנת תקמ"ד לאביו רבי יעקב יצחק, היהודי הקדוש מפשיסחא. היה תלמידם של אביו ושל הסבא קדישא מרדושיץ. נישא לבתו של רבי דוד דוב אב"ד שדה-לבן שברוסיה, חתנו של רבי יהושע יחזקאל פייביל פרנקיל-תאומים מאוסטרובצה. בימי חייו של אביו התפרנס ממסחר בשעונים ובתיקונם. לאחר פטירת אביו "היהודי הקדוש" עברה הנהגת העדה לתלמידו המובהק, רבי שמחה בונים מפשיסחא, ואילו רבי ירחמיאל החל להנהיג חצר חסידית בפשיסחא רק ארבע עשרה שנים לאחר פטירת אביו. הנהגתו של רבי ירחמיאל הייתה מתונה מאביו וקרובה באופייה לחצרות החסידיות האחרות בפולין, ובדברי תורתו משולבים אמרות קצרות וחריפות בדרך אביו, ועממיות חסידית מבית מדרשו של החוזה מלובלין. נפטר בח' באייר תקצ"ו ומנוחתו כבוד בפשיסחא.

חייט אחד היה בסביבות פשיסחא, שהיה חשוב הרבה אצל הפריצים. פעם קנה פריץ אחד סחורה בפריז לבגד, קרא להחייט ואמר לו: הסחורה הזאת היא יקרה מאד, ולכן השתדל שהבגד יהיה טוב, כראוי לסחורה כזו. שחק החייט ואמר: למה יאמר אדוני כזאת? והלוא אני החייט המומחה ביותר! מסר לו הפריץ את הסחורה, והוא עשה את הבגד. אך כשהביא את הבגד להפריץ, ולבשו לראות אם הוא לפי מדתו, התחילו הפריץ ואנשיו לצעוק על החייט בקול גדול שקלקל את הבגד. וגרשו אותו בכעס גדול מן החצר וזרקו אחריו גם את הבגד…

סוף דבר, החייט נעשה מחוסר פרנסה. אמרה לו אשתו: הרי כל העולם נוסע להצדיק רבי ירחמיאל, בנו של "היהודי הקדוש" מפשיסחא. שמע אפוא לקולי, וסע גם אתה אליו! בא החייט לרבי ירחמיאל וספר לו את כל המעשה. השיבו הצדיק:

התר את כל התפרים של הבגד, תפור אותו מחדש באותם התפרים עצמם ותביאו להפריץ. צחק החייט בלבו לעצה זו, אבל לא היתה לו ברירה אחרת, ועשה כן. כשהביא את הבגד שוב להפריץ, קרא הפריץ לאשתו שאף היא תראה אותו, והוטב מאד בעיניהם. ופייסו את החייט והוסיפו לו על שכרו.

כשבא החייט להצדיק וספר לו את הדבר, אמר לו הצדיק:

הכרתי בך שבפעם הראשונה עשית את הבגד בגאווה ויהירות – וגאווה אין לה חן, לכן לא הוטב בעיניהם. אך כשבאת אצלי ראיתי שאתה בשפלות והכנעה, ולכן אמרתי לך להתיר את תפרי הגאווה ולתפרו מחדש בשפלות, ויהיה לו חן.

(סיפורי חסידים)

האם לבגד יכול להיות יפי פנימי?

יפי הבגדים, ובכלל יפי המתבטא כלפי חוץ, נתפס לעיתים כדבר חיצוני ומגושם: "שקר החן והבל היפי". אך רבי ירחמיאל מלמד כי יפי נשמתי מסוגל בהחלט גם להקרין החוצה – ואפילו להשפיע על חינו של הבגד בעיני הקונה.

כמובן, מכיוון שאנחנו עוסקים כאן בעבודת ה' ולא בחייטות, השאלה הנוגעת אלינו היא אחרת: אם היפי האמיתי הוא רוחני ופנימי אפילו בדברים גשמיים כמו בגד, בוודאי ובוודאי שברוחניות ישנה חשיבות ליפי. למעשה, ניתן אף לומר שכל עבודת ה' נובעת מרצוננו להתנאות לפניו, ולשאת חן בעיניו יתברך. מהו אם כן הדבר היפה בעיני ה'?

"א שיינער איד" – מי זה?

ניתן לחשוב, כי היפה ביותר הוא צדיק מושלם – כזה שלא חטא מעולם ולא יחטא לעולם, בדומה לביטוי הרווח "א שיינער איד [יהודי יפה]" על יהודי שנראה שלם ביהדותו. אך באמת, החן האמיתי טמון בשפלות של בעל התשובה, שמשתוקק יותר ויותר להתקרב אל המלך. גם הצדיקים האמיתיים, עם כל שלמותם, חיו תמיד בהרגשת "כל ימיו בתשובה" ובהתקדמות מתמדת – כזו שרואה את המצוות והעבודה של אתמול כחסרים ופגומים לעומת היום. על כך נאמר, כי "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".

אם נסקור את כוחות הנפש על פי החסידות, נראה כי הכח המניע לעשיית התשובה הוא דווקא השפלות – זו שעל פי רבי ירחמיאל, מסוגלת לשוות חן אפילו לבגד. משום כך, מעלת בעלי התשובה על הצדיקים מלמדת אותנו מה מקור החן האמיתי: בניגוד ל"שקר החן" שבשלמות ובביטחון העצמי, חן של אמת נובע מהרגשת המרחק והרצון להתקרב. כך משתקף גם בפסוקים מקבילים בספר משלי: "שפל רוח יתמֹך כבוד", ו"אשת חן תתמֹך כבוד". שפל הרוח, בעל התשובה, הוא ה"אשת חן" של הקב"ה, המלאה ביפי פנימי (ועל דרך הרמז – בעל תשובה ר"ת בת, ולעומת זאת הצדיק הוא בן). ויש להעיר, כי שייכות האשה לעבודה זו, איננה דווקא בהשפלת עצמה: יש לה די שפלות משלה, הזורמת בדמה באופן טבעי. דווקא האיש צריך לקבל מאשתו את מנת השפלות, כדי שיהיה גם הוא מלא חן כמוה.

והנה, יפי באתב"ש עולה מום – רמז פלאי ביותר, בסוד "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". כאשר האדם מרגיש בעל מום, שבור ומרוחק, אז הוא זוכה ל "אין בך": לחוש את האין בתוכו, אין של שפלות ותשוקה לקרבת ה'. כך הוא זוכה לעשות תשובה, ולמצוא חן בעיני אלוקים ואדם.