סיפורי צדיקים

רבי מאיר, מהחשובים שבחכמי המשנה וממיסדי הסהנדרין באושא, נולד למשפחה מצאצאי נירון קיסר שהתגייר. התחתן עם ברוריה, בתו של רבי חנינא בן תרדיון, שהתפרסמה בחכמתה. בצעירותו למד מרבי ישמעאל, אך את עיקר דרכו בלימוד קיבל מרבי עקיבא והוא נמנה בין חמשת תלמידיו ש"מהם יצאה תורה לעולם". כן קיבל תורה מאלישע בן אבויה, ממנו המשיך ללמוד תורה גם לאחר שיצא לתרבות רעה. כהסבר לכך אמרו חז"ל: "רבי מאיר – רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק". נסמך בידי רבי יהודה בן בבא במסירות נפש, ובין תלמידיו נמנו: רבי יהודה הנשיא, סומכוס, רבי חנן, רבי יעקב ועוד. רבי מאיר שימש כסופר סת"ם, ונודע גם כדרשן גדול – "משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים". לשון משנתו התמציתית נבחרה על ידי רבי יהודה הנשיא לשמש כיסוד למשנה, והוא התפרסם על שם חכמתו העמוקה: "לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו". יום הילולתו מצויין בי"ד באייר.

כשנהרג רבי חנינא בן תרדיון, מעשרת הרוגי מלכות, גזרו הרומאים על אשתו שתהרג ועל ביתו שתיכנס לקובה של זונות. ביתו השנייה, ברוריה אשת רבי מאיר, קבלה לפני רבי מאיר על מצב אחותה וביקשה שילך וישחרר אותה.

לקח רבי מאיר כלי גדול מלא דינרים, והלך למקום שהיתה בו. לפני שניגש להצילה, אמר: אם לא נעשה בה איסור, יתרחש לה נס. אך אם עשתה איסור – לא יתרחש לה נס. מה עשה? עשה עצמו כפרש רומאי, נכנס ותבע אותה לעברה. אמרה לו: נידה אני, ואינני יכולה. אמר לה: אחכה! אמרה לו: ישנן כאן נשים רבות ויפות ממני. הבין רבי מאיר שדחתה כך כל רומאי שבא אליה, ומשום כך יעשה לה נס.

הלך רבי מאיר אל השומר ששמר עליה, והציע לו: הנה כלי של דינרים, קח לך חצי ובחצי השני תשחד את פקידי המלכות שישאלו אודותיה. שאל השומר: מה אעשה כשיגמרו הדינרים? אמר לו רבי מאיר: אמור "אלקא דמאיר ענני" ותינצל. אמר השומר: מי אמר שבאמת יועיל לי לומר זאת? ענה רבי מאיר: עכשיו תראה. הלך אל כלבי השמירה הטורפים שהיו שם, וזרק עליהם רגב אדמה כדי להרגיזם. כשבאו לאוכלו, אמר: "אלקא דמאיר, ענני!" ועזבו אותו הכלבים. השתכנע השומר, נטל את הדינרים ושחרר את אחותה של ברוריה.

לאחר זמן נתגלה הדבר למלכות וחפצו לתלות את השומר. אמר "אלקא דמאיר ענני", ונכשלו בתלייתו… הורידוהו מהגרדום, ושאלו אותו: מה זאת? סיפר להם השומר את כל המעשה, ותלו דיוקן של רבי מאיר בשערי רומי, כדי שיביאו אותו למשפט.

יום אחד, ראה אותו רומאי ורדף אחריו. ברח ממנו רבי מאיר, וכדי לבלבלו עשה את עצמו כטועם מבישולי גויים שהיו בשוק (ויש אומרים – בא אליהו ונדמה לרומאים כזונה, המחבקת אותו). עזבו אותו הרומאים, ביודעם שרבי מאיר איננו נוהג כך, ורבי מאיר ברח לבבל.

(עבודה זרה י"ח.)

כח ההצלה המופלא של רבי מאיר, המתגלה בתפילה זו, קשור במיוחד ליום פסח שני בו נוהגים לציין את הילולת רבי מאיר: עניינו של פסח שני הוא "אין דבר אבוד", ויכולת כל הטמאים להיטהר ולעשות את הפסח על אף שעבר זמנו. בדומה לכך רבי מאיר ותפילתו מסוגלים במיוחד לחילוץ ממצבים אבודים לכאורה. כאן ננסה להתחקות מעט אחר סודו של רבי מאיר.

כשמתבוננים בדמותו של רבי מאיר בולטת דמותה של אשתו, ברוריה (או, כמו ברוב המקומות בש"ס, "ברוריא". הכתיב "ברוריה" מופיע שלוש פעמים כנגד ספירות המוחין, ואילו "ברוריא" שבע – כשהאחרונה היא "ברוריא המלכה" שהתגיירה, סוד ספירת המלכות). מה היא מגלה לנו על דמותו של רבי מאיר?

אחד הסיפורים הידועים אודותיה, מספר על שכניו הרשעים של רבי מאיר שצערו אותו מאד. רבי מאיר רצה להתפלל עליהם שימותו, אך אשתו אמרה לו שלא ראוי לעשות כך: "יתמו חטאים מן הארץ", ולא חוטאים! טענה. התפלל עליהם שיעשו תשובה ויתמו חטאיהם, וממילא "ורשעים עוד אינם". רבי מאיר קיבל את דבריה, התפלל, ושכניו שבו בתשובה.

בין כך ובין כך קרוים בנים

מה גרם לברוריה לפרש כך את הפסוק? ניתן לומר כי מלבד נכונות דבריה כשלעצמם, ברוריה זיהתה כי לרבי מאיר עצמו מתאים יותר הפירוש הזה. על כך תעיד אחת המימרות החשובות ביותר שלו: "בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים". ברוריה בדבריה, עוררה את רבי מאור להתייחס כבנים גם לרשעים שציערו אותו [ורמז פשוט ונאה בדברים: "בין כך" בגימטריא בנים! לפי זה, "בין כך ובין כך" היינו בנים כאלו, שנוהגים מנהג בנים, או בנים כאלו, שאינם נוהגים מנהג בנים].

במקומות רבים משמע שיש עבודת עבדים ועבודת בנים, ואף בתפלות הימים הנוראים אנו אומרים "אם כבנים ואם כעבדים", אך הרשב"א כתב בתשובותיו, כי במחלוקת זו הלכה כרבי מאיר ו"בין כך ובין כך אתם קרוים בנים". אחת הסיבות לכך, היא העובדה שבמקום אחר בגמרא משמע מרבי עקיבא (רבם של רבי יהודה ורבי מאיר) כדעתו. אמנם, במבט ראשוני נראה כי אלו דברי אגדה – ללא משמעות מעשית וללא צורך בפסיקה – אך מדברי רבי עקיבא ניתן ללמוד שלא כך הוא:

רבי עקיבא מביא משל למלך שכעס על אדם, חבש אותו בבית האסורים וגזר שלא להאכילו ולהשקותו. מה קורה כאשר מישהו עובר על מצות המלך ומאכיל את הכלוא? אם היה זה עבד, המלך כועס עליו; אמנם, אם היה זה בנו שהמרה את רצונו, שמח המלך מאוד כאשר מישהו עובר על מצוותו ואף עשוי לתת לו פרס על כך. משום כך, אומר רבי עקיבא, מצווה לתת צדקה לכל עני – ולא לומר "הקב"ה כעס עליו, ולא ראוי להאכילו". אם כך, היות ישראל בנים למקום הוא דבר בעל משמעות אפילו ברמה המעשית הפשוטה, וקל וחומר ברבדים גבוהים יותר של המציאות.

בן אחר

רבים מהתנאים נקראים בשמות המופיעים גם בתנ"ך, אך שמו של רבי מאיר, באופן מעט מפתיע, לא מופיע בתנ"ך כשם. בספרים מובאים מספר רמזים לשם מאיר בתנ"ך, ואחד מהם הוא בראשי התבות של ביטוי מברכת יוסף הצדיק: "משם רֹעה אבן ישראל". מה משמעות הקשר בין יוסף לרבי מאיר?

בקריאת שמו של יוסף, התפללה רחל אמנו "יֹֹסף הוי' לי בן אחר". בחסידות נדרש, כי יוסף מסוגל לקחת את ה"אחר" – מי שנמצא בצד האחר, של הטומאה והקליפה – ולהפוך גם אותו לבן. היכולת הזו תלויה בראיה שבעצם הוא "בן" גם בהיותו "אחר", ו"בין כך ובין כך אתם קרוים בנים".

הכח המיוחד של רבי מאיר להחזיר את ה"אחר", מתבטא במיוחד בהיותו תלמידו של אלישע-אחר – ששנה ופירש, ובסופו של דבר התייוון ויצא מעם ישראל. רבי מאיר הצליח ללמוד אף ממנו, כפי שנאמר עליו: "תוכו אכל, קליפתו זרק". אך יותר מכך – הוא  אף התאמץ רבות לתקן ולהחזיר את אלישע-אחר גם לאחר מותו, ובסופו של דבר – לאחר כמאתים שנה בהן נראתה אש הגיהנם בוערת על קברו – הוא הצליח בכך. ראיית כל יהודי כבן זהו כח משיחי, כפי שהמשיח עצמו יגרום לכל החוטאים לקיים בעצמם "קליפתו זרק". אכן, רבי מאיר הזדהה כנשמת משיח רגעים ספורים לפני מותו – וזהו עומק החיבור בין רבי מאיר לעניינו של פסח שני: רבי מאיר עוסק בטהרת הטמאים ברוחניות ושיבת ההולכים בדרך רחוקה, עד לביאת "רוח אפינו משיח הוי'".

—
(ע"פ שיעור י"ג אייר ע"ב)