סיפורי צדיקים

רבי שלמה הלוי סג”ל נולד בשנת תצ”ח לאביו רבי מאיר. היה תלמיד מובהק למגיד ממעזריטש ורבי אהרון מקרלין, ומראשי החסידות בליטא. נודע כבעל מופת מופלא, אך רגיל היה לומר כי “המופת הגדול ביותר הוא להכניס לתוך לבו של ישראל שפע קודש, שיהיה ביכולתו להתפלל לה’ יתברך”. רבי שלמה תבע בחריפות אהבת ה׳ ויראתו בעת למוד התורה, וידידו אדמו”ר הזקן אמר עליו כי “הוא חי טפח מעל הקרקע”. לאחר פטירת רבי אהרון מקרלין בשנת תקל”ב מילא את מקומו בקרלין, ובי”ז בתמוז תקנ”ב, בהיותו בן 52, נורה ברגלו על ידי קוזאק בזמן קבלת שבת. לאחר פציעתו סיפר שנגזרה גזירה קשה על מחצית מעם ישראל, אך הוא הסכים להיות כופר נפשם. הצדיק מסר את נפשו ומת על קידוש ה׳ לאחר חמישה ימים, בכ”ב תמוז.

קודם התמנותו לרבי, היה רבי שלמה מקרלין עני גדול. פעם אחת ילדה אשתו, ולא היה לו אפילו עצים לחמם הבית. והוכיח אותו רופא אחד, והתקוטט עמו: למה אינו רואה כלל לביתו? אמר לו: מה אעשה שאין לי? אמר לו הרופא: אני אתן לך. וקבל עליו, ונתן לו כל הצטרכותו (ואני שמעתי: אדום בכל שבוע), עד אחר שנתמנה למנהיג. ואחר כך נכנס הרופא אצלו, ואמר לו: וכי היושר כן?! עתה שאינכם  צריכים  לי, לא תקבלו ממני מאומה? ופעל שיקבל ממנו תרנגולת לכל שבת, וכן  עשה [כלומר, שהביא תרנגולת לבית הרב].

והרופא היה מתנהג על פי דרכו מאד, ולא מנע מכל תאוותיו מאומה. ואחר כך נחלה הרופא ונפטר לעולמו, וצוה הקרלינער, כי בעת שישאו את הרופא לקברו יקראו אותו להלוויה.

וקראו אותו, והלך קודם המטה עם  שרביט (מקל הליכה), ונענע אותו הילך והילך כאילו מגרש למי, עד שבא להבית עלמין. שם תקע הקרלינער מקלו ונשען  עליו, ועמד כך  משך  זמן. אח”כ אמר: כשבא לעולם העליון, באו החיצונים כידוע, והוא עמד ואמר: כתיב, “כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא!” והוא החזיק אותי כל ימיו! אמרו לי בפמליא של מעלה: וכי מה? זהו תירוץ על כריתות ומיתות ב״ד וכדומה? וענה הקרלינער: הלוא כתיב “אין אדם צדיק בארץ וכו’ ולא יחטא”. ואם נמצא איש צדיק אשר באמת לא יחטא, מה זה שלא יהיה לו דעה על דיני עולם הבא? אדרבא! יראו המלאכים שצדיק הוא גבוה מהם, ויש לי דעה לבטל הדינים! והציל אותו מהעונשים.

[כתבי ר”י שו”ב, עמ’ רפ”ז]

הנקודה הבולטת ביותר בסיפור הזה, היא הטוטאליות של רבי שלמה. הטוטאליות הזו משויכת בחסידות ל”עולם התהו”, שם כל תכונה אלוקית חתרה למימוש בלעדי בעולם, בלא נתינת מקום למידות אחרות. אצל רבי שלמה מדובר היה במסירות נפש לעבודת ה’, שלא הותירה מקום בנפשו לדאגה פשוטה לאשתו וילדיו.

עולם התהו המקורי נשבר ובטל, ולעולמנו זה שייכת דרך התיקון והשילוב בין מידות שונות. אך ישנם יחידים, כרבי שלמה מקרלין, שהתהו שבנפשם מכוון אותם לעבודה באופן שפורץ את גדרי העולם. הקרלינער היה צדיק של תהו ושל גבורה, ולכן הצד הבוער והקשה באישיותו מודגש יותר. אך מצד שני קיים בכך צד של חסד בלתי מוגבל – שמתבטא במסירות נפשו על עם ישראל (ראה לעיל, בתולדות חייו) וגם בלהיטות שלו לתת צדקה. כך מסופר, כי פעם אחת מנעו ממנו הגבאים לתת סכום גדול לצדקה, וכשנודע לו הדבר התעלף מרוב צער.

כפי שאפילו הצדיק התֹהי וה”גבורתי” ביותר הוא למעשה אדם מלא חסד אלוקי, גם בסיפור זה עצמו (שלכאורה כולו תהו בוער), ניתן להבחין בפנים של חסד: ההתמסרות של הרופא למען משפחתו של הצדיק, והתמסרותו של הצדיק להחזיר טובה לרופא. נדגיש, כי אף אם נראה שהפרט הראשון הוא נחלתו של הרופא בלבד, וודאי באה בעקיפין מהשפעת החסד של הצדיק עצמו! זאת משום שהצדיק הוא יסוד העולם, וכל מעשה הנקשר בצדיק בעצם משתלשל ממנו. במודע או שלא במודע, פעל רבי שלמה את המהפך ביהודי שמולו.

לפי גרסאות מסוימות של הסיפור, הדבר מודגש אף יותר: על פיהן, לא היה זה רופא שראה את מצב המשפחה, אלא קצב. כשהבין כי אב המשפחה יושב כל היום בבית המדרש ואינו דואג להם, לקח את גרזנו וקם על רבי שלמה לרוצחו נפש! רק כשפגש בו ממש, רגע לפני הרצח, הצליח רבי שלמה להפוך את ליבו והוא נעשה תומך נלהב במשפחת הצדיק.

ההתבוננות הזו מתרצת קושיה גדולה על הנהגתו של רבי שלמה. מסירות נפש – ניחא, אבל ניתן לעבור על ציווי התורה ולהתעלם מהאשה והילדים?! הרי הקב”ה ברא את העולם על מנת ליישב אותו ולהתנהל בגבולותיו? אך לפי דברינו, העניין מובן, רבי שלמה היה בטוח שבסופו של דבר יסתדר הכל, והוא ימצא את השליח המתאים כדי לדאוג דרכו למשפחתו.

כפי שהזכרנו קודם, גם פטירת הרופא מדין שמים היא פעולה מובהקת של חסד. לדברי חז”ל, זהו עיסוקו של אברהם אבינו עצמו בעולם האמת – לגמול חסד עם נשמות הרשעים ולהוציא אותם מהגיהנם. הבעל שם טוב ותלמידיו הצדיקים, שהיו כולם אנשי חסד, התמחו בכך במיוחד: החוש הייחודי שלהם, והתענוג הגדול שלהם, היה לחשוף איך “ועמך כולם צדיקים” הפטורים מדין גיהנם. גם כאן ישנו תהו, פריצת גדרי התורה כביכול, אך זהו תהו מתוק ואוהב – השואב את כוחו דווקא משמירת התורה המוקפדת של רבי שלמה מקרלין.