סיפורי צדיקים

רבי חיים בן עטר, נודע על שם פירושו על התורה כ'אור החיים' הקדוש, נולד בשנת תנ"ו בסאלי שבמרוקו לאביו רבי משה, ולמד תורה מפי סבו רבי חיים בן עטר 'הזקן'. נישא לקרובתו פאצוניה ועמד בראשות הישיבה בסאלי. כבר שם נודע כאיש אלקים קדוש, דרש בפני הקהל בקביעות והיה גבאי צדקה. מאחר ואשתו לא ילדה לו ילדים, נשא אשה שניה, אסתר, ושתי נשותיו חיו אתו עד סוף ימיו בירושלים. לאחר מסכת מחלוקות ורדיפות נגדו, עלה לארץ ישראל, כשבדרך עבר בליוורנו שבאיטליה, שם הדפיס את פירושו המפורסם על התורה – אודותיו יש מסורת שנכתב במיוחד עבור בנותיו – וגייס תמיכה כספית לעלייתו ארצה ולכלכלת הישיבה שתכנן להקים. בסוף שנת תק"א הגיע עם תלמידיו לעכו שם הוקמה הישיבה בראשונה. הזמנתם של יהודי טבריה לקבוע את מושבו בעיר לא עלתה יפה, ולאחר תקופה קצרה של התיישבות בפקיעין עלו לירושלים בסוף שנת תק"ב, שם הוקמה ישיבתו 'מדרש כנסת ישראל'. כעבור פחות משנה נסתלק לבית עולמו בט"ו תמוז תק"ג ומנו"כ בהר הזיתים.

סיפר הרה"ק ר' אברהם שלום האלבערשטאם, ראש שושלת סטראפקוב ובעל 'דברי שלום' זי"ע בסעודת מלוה מלכה בקראקא בשם אביו הרה"ק ר' יחזקאל שרגא האלבערשטאם בעל 'דברי יחזקאל' משינאווא זי"ע, שסיפר בבואו חזרה מארץ ישראל: [כידוע שבשנת תרכ"ט ביקר בארץ ישראל ושהה בצפת ובירושלים. ובשנת תרל"א חזר לגליציה] הרב הקדוש והטהור נורא ונשגב רבי חיים בן עטר זצלה"ה בעל מחבר ספר 'אור החיים' הקדוש, היו לו שתי  נשים, ולפני פטירתו בכו הנשים לפניו שיגיד להן עצה ממה שיתפרנסו אחרי פטירתו? ואמר להן: "הנה אני נותן לכם את התפילין שלי, ואחר פטירתי תפרסמו בכל המקומות שמי שרוצה להתפלל בתפילין שלי יבוא ויתפלל, ועבור זה ישלם כל המתפלל בהם סכום מסוים, ומזה תתפרנסו. אבל דבר אחד אני מזהיר אתכן מאוד מאוד, שתשגחנה שכל מי שישים התפילין בראשו, חס ושלום מלדבר דיבור של חול כשהתפילין בראשו, כי קדושים הם, ובדיבור הקל יחללו חס ושלום את קדושתן והאותיות שבפרשיות תהיינה פורחות באויר ויפסלו התפילין תיכף".

כך היה, אחר הפטירה הכריזו בכל תפוצות ישראל כרוז הנ"ל, ובאו הרבה אחינו בני ישראל בהשתוקקות רב להתפלל בתפילין הקדושים הנ"ל, ומזה התפרנסו האלמנות הנ"ל.

פעם אחת בא סוחר גדול והתפלל בתפילין הנ"ל, ופתאום בא אדון אחד נשוא פנים, ואמר שיש לו לשאול דבר נחוץ מאוד מהסוחר הנ"ל ואין יכול להמתין עד אחר התפילה כי הוא אץ לדרכו. והיו הנשים הנ"ל שומרות תמיד על הפתח שלא להניח שום אדם להיכנס לבית המדרש בשעה שהניחו את התפילין, רק הוכרחו להתפלל בהתבודדות כדי שלא יהיה אפשר להם לדבר דיבור של חול בתפילין.

והנה אותו האדון בא בחיפזון גדול ונכנס בלי נטילת רשות, והנשים העלימו עיניהן כרגע, ודיבר עם הסוחר הנ"ל איזה דיבורים, ובתוך כך באו הנשים וצעקו ככרוכיא צעקה גדולה, האיך עשו הדבר הרע הזה לדבר בתפילין הקדושים הללו. ובדקו התפילין ומצאו שאין בהן אותיות, כי פרחו לעילא.

[זכרונם לברכה]

בעל אור החיים הקדוש היה דמות משיחית. בחסידות נמסרו סיפורים ואמרות רבות על כך, ונציין במיוחד את הסיפור הבא:
פעם הביא מדפיס אחד, ושמו אשר, את החומשים שהדפיס עם פירוש "אור החיים" לרב הצדיק רבי פנחס מקוריץ. כשפתח הצדיק את החומש, נזדמנה לו פרשת ראה בפסוק (טו. ז) "כי יהי' בך אביון מאחד אחיך" שפירש שם רבינו ז"ל כרומז על אחד המיוחד שבאומה, "משיח ה' שמו חיים". ובאותו חומש ראה ר' פנחס שנשמטו המילים "שמו חיים", ותיכף שאלו: למה השמטת מלים אלו? והשיבו הלה: מפני שהוא כיון על עצמו! מיד פתח הצדיק את החומש שלו בפרשת נשא, וראה בפירוש רש"י שכתב, ואמרה האשה אמן אמן, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר. והראה לו שנפלה שגיאה בדפוסו, ובמקום "אחר" נדפס "אשר"… אמר לו ר' פנחס "הרי לך החותמת שלך"… ופני האיש חפו.

כיאה לצדיק כזה שהיה משיח בדורו, גם נשותיו של האור החיים היו נשים מיוחדות: על אף היותן "צרות" זו לזו חיו בשלום וברעות מיוחדים, ומלבד זאת, הן מגלמות במובנים רבים את "עלית המלכות" – הרעיון המשיחי של עלית מעמד האשה על פי כתבי האריז"ל.

במיוחד בלטה בכך אשתו הראשונה, פצוניה, שנודעה בחכמה מיוחדת ואף הניחה תפילין – כשם שאמרו חז"ל על מיכל בת שאול – אך בסיפורנו בולטת השייכות של שתי הנשים גם יחד לתפילין הקדושות של האור החיים עצמו.

בקבלה נאמר שכאשר הבעל מניח תפילין, התפילין של יד שלו הם כתפילין של ראש עבור אשתו. בפנימיות, בכך מוציא הבעל ידי חובה את אשתו במצוות תפילין – ולכן תפילין של יד קודמות לתפילין של ראש, שהן שלו בלבד. אך אשת האור החיים לא הסתפקה בכך והניחה תפילין בעצמה, כשמאוחר יותר עברו שני התפילין של בעלה – של ראש ושל יד – לחזקתה ולחזקת רעותה אסתר [ונראה לומר שתפילין של ראש שייכים במיוחד לפצוניה המשכילה ואילו של יד, שייכים לאסתר אתה קיים בעל אוה"ח הקדוש פריה ורביה להיות לו ליד ושם]. מה יכולות נשות ימינו ללמוד מכך?

ידוע בחסידות כי עניין התפילין הוא "המשכת מוחין". מה פירוש הדבר? בסיפור, התבטאה המשכת המוחין בהבאת התפילין אל המתפללים, ובהקפדת הנשים על דיבוריהם של המניחים את התפילין הקדושות. אך כהוראה לנשות דורנו, המשכת מוחין פירושה הפצת התורה ולימודה לזולת – כפי שנכתב במדרש כי כל התורה הוקשה לתפילין. אשה העוסקת בכך, בתוך המשפחה ועוד יותר מכך מחוצה לה (כמו ארגון שיעורים וחוגי נשים וכדומה), זוכה בכך להנחת תפילין ברוחניות: המשכת מוחין, אור התורה, אצל כל השומעות.