סיפורי צדיקים

איש אחד היה מקושר אל הבעש"ט, ולו שותף במסחרו שהיה מתנגד. להמתנגד היתה בת ולהחסיד בן, ונשתדכו ביניהם. אבי הכלה כתב את התנאים, וקבע תנאי שהמסדר קידושין יהיה סב הכלה שהיה שוקד בתורה ולמדן גדול.

בעת קריאת התנאים, לא שמע אבי החתן את התנאי. לימים בא לידו כתב התנאים, וכשראה את התנאי עלה ברעיונו: ומה יהיה אם רבו הבעש"ט יסכים להיות נוכח בחתונה? וניחם את עצמו, ש'דייה לצרה בשעתה'.

כשקרב זמן החתונה נסע אל הבעש"ט והזמין אותו על החתונה, ואמר הבעש"ט שבודאי יהיה נוכח. נפל החסיד במצודה ולא ידע מה יעשה כעת, כי חפצו חזק שהבעש"ט יהיה המסדר קידושין.

כשהגיע היום המיועד לחתונה, באו משפחת החתן למקום החתונה – בעירו של אבי הכלה. סבב החסיד בבית הכנסת וחיפש אחר איש חזק וזריז במלאכתו, נתן לו מנה יפה ואמר לו:

השתדל שאתה תהיה השמש והעסקן בכל הדברים שתחת החופה. בידיך יהיו היין והכוס והכתובה, ואתה תהיה המכריז מי ומי יהיו המסדרי קידושין וקוראי הכתובה.

אחרי ההקפות סביב החתן, תכריז: מכבדים את כ"ק הרב ישראל בעש"ט בסידור קידושין! ותושיט מיד ובזריזות הכוס יין להבעש"ט, ויהיה מה שעשוי עשוי. ואם תקבל סטירת לחי – כדאי! שאשלם לך במיטב כספי.

וכן עשה השמש, בזריזות גדולה כל כך, שהמחותנים לא הספיקו להתיישב מה שנעשה. אחרי החופה באו משפחת החתן לסעודת הנישואין, והנה ראו שממשפחת הכלה לא בא איש, באומרם שעברו על התנאי וביישו את אביהם הזקן.

הלכו משפחת החתן ודברו על לבם: בשביל שנמצא שמש עז פנים שעשה שלא כהוגן, תביישו את החתן והכלה שלא להיות נוכחים בשמחתם? כולם באו ונתפייסו, ורק הלמדן סב הכלה לא נתפייס – באמרו שאינו יכול למחול על כבוד התורה, ולא היה נוכח בשמחה.

למחרת אמר הבעש"ט שעליו ללכת לקבל ברכת הפרידה מהזקן קודם שיסע. רבים הלכו אחריו לראות איך יפול דבר, שידעו שהזקן אינו חפץ אפילו להסתכל בפני כ"ק הבעש"ט.

לזקן היה בית באמצע החצר ששם ישב תמיד ולמד, וחלון הבית היה כנגד הכניסה לחצר. וכראותו שהבעש"ט ואנשים רבים עמו מתקרבים לביתו, עמד ממקומו כשאחוריו לדלת הבית כדי שלא יבלבלו אותו ולא יסתכל בפני הבעש"ט.

כשנכנס הבעש"ט ישב על הכסא והתחיל להקשות קושיה עצומה, והזקן שותק. ויפן אליו הבעש"ט ויאמר: למה אתה שותק, הלא בעסק התורה ובלומדות אני עסוק?

כשמוע הזקן דברים אלו, פנה אל הבעש"ט ואמר תירוץ על הקושיה. ויאמר הבעש"ט: התירוץ הוא לכאורה טוב, אבל אינו עמוק כל כך. התעמק הזקן ואמר תירוץ אחר עמוק יותר. ויאמר הבעש"ט: אמת, התירוץ השני עמוק יותר, אבל יכולים לתרץ בעמקות יותר. ויתעמק הזקן בעמקות גדולה, ויתרץ תירוץ שלישי עמוק יותר.

ככלות הזקן את דבריו נכנס אל הבית איש אחד ולו תרמיל של דוור, והבעש"ט גזר עליו שלא יזיק לשום איש. והניח על השולחן שלושה מכתבים, ובכל מכתב היה כתוב תירוץ אחד מהשלושה תירוצים.

ויאמר הבעש"ט אל הזקן: ראה לימודך היכן הלך! ובירכו לשלום ונסע משם.

הזקן התיישב בדעתו מה עליו לעשות. אם דברי הבעש"ט אמת שאין לימודו לשמה, צריך לנסוע להבעש"ט ללמוד ממנו דרך ה'. אבל אולי אין לו דרך אחרת טובה ממנו, ומי יוכיח?

לנסוע למעזבוז לחקור אחר דרך הבעש"ט ולעמוד על דרך האמת? אבל הלא דרוש על זה זמן רב – לנסוע ולהתעכב כשבועיים ושוב לחזור – ויהיה מזה ביטול תורה הרבה! טוב יותר לשבת בבית, והתורה תלמדנו את הדרך הישרה.

אך כאשר ישב ללמוד טרדו המחשבות את מוחו, אם דרך הבעש"ט אמת ואם לאו, ולא יכול לשים לב אל לימוד התורה. ויאמר אל לבו: הנה סוף כל סוף יש לי ביטול תורה, מוטב שאסע אל הבעש"ט ואראה במו עיני את דרכו.

כאשר בא, ציווה הבעש"ט את משמשיו לבל יטרידוהו, ושיתנו לו רשות לכנוס אליו בכל עת.

וירא את דרכו של הבעש"ט ומקושריו, ויישר בעיניו – שראה שהם יראי אלקים והולכים בדרך התורה והמצוות בהידור גדול, לא כמו שמרננים אחריהם. אבל לא מצא בנפשו שמשום זה יהיה מקושר להבעש"ט, וגמר בלבו לנסוע חזרה לביתו, ויבא אל כ"ק הבעש"ט לקבל ברכת הפרידה.

והנה באותה שעה בא איש כפרי בבקשה אל הבעש"ט שיתפלל עבור בתו, שהיא חולה מסוכנת והרופאים אמרו נואש לחייה, ושיעורר רחמים רבים עבורה.

שאל הבעש"ט את הכפרי אם ביכולתו לעשות סעודה עבורו ועבור החבריא קדישא בביתו, ואז יסע להכפר שלו עם אנשיו. ויען הכפרי שיש ביכולתו לעשות סעודה, והזקן החליט שגם הוא יסע עם הבעש"ט ואנשיו להכפר.

כבואם להכפר ערך הכפרי את הסעודה וישבו לסעוד, והנה נשמע קול בכי מחדר החולנית שהיא גוססת. והבעש"ט קרא לבעל הבית וישאל אולי יש אצלו עוד משקה, והמשיך בסעודה.

אחרי כן שמעו קול בכי גדול, שהחולנית קרובה למות ממש. ויאמר הבעש"ט: נלך לראות את מצב החולה. ונתקרב אליה ולחש באזניה, והתחילה לזוז וישבה על המיטה. פתאום נפל סכין מיד הזקן על הארץ.

ויאמר הבעש"ט: טוב שישראל בן שרה לא טעה בכוונותיו, והמשיך את הנשמה לתוך הגוף. ואם לא היה יכול, היה מגיע לו שידקרוהו!

כי הזקן נתמלא חימה על הבעש"ט, ששמע שהחולנית גוססת וביקש מהיהודי הכפרי עוד משקה, ולקח סכינו ואמר לדקור את הבעש"ט. ויפול הזקן ארצה ויתעלף, וכאשר שבה נפשו ביקש מחילה מהבעש"ט, ונעשה מקושר אליו בכל לבו.

רשימות דברים א, עמ' כה

התמודדותם של הבעש"ט והלמדן הזקן מגיעה לשיאה פעמיים: בביתו של הלמדן, ובבית הכפרי. לכבוד חג מתן תורה, שהוא גם יום פטירתו של הבעש"ט, נתמקד בהתרחשות שבבית הלמדן – זו שנעשית גם במגרש הביתי שלו, בתחום הפלפול והלמדנות.

במפגש עם הלמדן, מקשה עליו הבעש"ט קושיה. הלמדן מתרץ, אך לבעש"ט אין די בכך. הוא ממשיך 'ללחוץ', ומוציא מן הלמדן שלושה תירוצים – כל אחד עמוק מחברו. רק כשהתירוץ העמוק ביותר יוצא מפיו של הלמדן, נכנס הדוור אל הבית.

מכך שהבעש"ט משביע אותו שלא יזיק לאיש, מובן כי הוא מכוחות הטומאה – והעובדה כי הוא הדוור המביא עמו את התירוצים, מעידה על כך שלימודו של הזקן נפל אל הקליפות.

ומעניין – קושיה ותירוץ יכולים להיות בקדושה, ויכולים להיות גם בטומאה. "את זה לעומת זה עשה האלקים". בסיפור שלפנינו, הקושיה היא קדושה ואילו התירוץ – טמא. הבעש"ט והלמדן מעמיקים זה לעומת זה, ככל שהלמדן מעמיק לתרץ, כך הבעש"ט מעמיק להקשות. זו משמעות האמירה: "יכולים לתרץ בעמקות יותר". תירוץ עמוק יותר צריך לבוא כשמבינים את הקושיה בעומק יותר.

מה בין עומק הקושיה הקדושה, לבין עומק התירוץ הטמא?

הקושיה הקדושה באה לערער את דמיון הישות: כל ידיעה שאדם מחזיק בה קובעת לו מקום בעולם, מקבעת בו תפיסה מסוימת ומגבילה אותו בגבולותיה. קושיה באה ומערערת את הבניין הבנוי והבוטח בעצמו, ומזכירה בכך כמה חלקית היא תפיסת האדם. החפץ להיות תמיד מוסיף והולך בעבודת ה', צריך להקשות על עצמו תמיד קושיות חדשות. כך ישמר מן הקבעון ומן הצמצום, וידע תמיד שה' אין סוף ולגדולתו אין חקר.

מנגד, התירוץ הטמא בא לבצר את מעמדה של הישות. הוא נלחם בשאיפת הכליון וההתבטלות הבאה מצד הקושיה, ומעמיד כנגדה תשובות מן המוכן. נמצא שיש כאן שני עומקים: עומק טוב ועומק רע. עומק טוב הוא עומק הקושיה, שככל שמעמיקים בה מגיעים לכלות הנפש, ולהתאחדות גמורה עם נושא הלימוד. עומק רע הוא עומק התירוץ, שככל שמעמיקים בו נאחזים בכח רב יותר בדמיון הישות, ונפרדים מן האור החבוי בתוך הלימוד.

אדמו"ר הזקן מביא מסורת, לפיה אמר הבעש"ט על עצמו: "אני יכול להפריך כל סברה של למדנות". הכוונה בכך היא שהיתה בו היכולת לערער את תדמיתו של כל יש, ולהוכיח לו שבאמת אינו ולא כלום. כך הביא את כל סובביו להתעוררות תשובה, ולרצון חזק ועליון יותר להתקרב לה'.

(מתוך "אור ישראל")