סיפורי צדיקים

רבי דוד טברסקי מטאלנא, מגדולי אדמו״רי טשרנוביל ומייסד חסידות טאלנא, נולד בשנת תקס״ח לרבי מרדכי מטשרנוביל ולפייגא בת רבי דוד לייקס מתלמידי הבעל שם טוב. נקרא על שם סבו, וכבר בלידתו אמר עליו רבי ברוך ממז׳יבוז׳: "הקטן בוכה כמו חכם". בילדותו למד אצל אחיו רבי יעקב ישראל מצ׳רקס ונישא בצעירותו ליענטע דבורה, בת רבי ישראל אברהם מטשרני־אוסטראה. לאחר פטירת אביו החל להנהיג עדה בווסילקיוב, אך בעקבות רדיפות השלטון עבר לעיר טאלנא שבאוקראינה, שם גדלה חצרו ואלפי חסידים נהרו אליו. נודע כפועל ישועות וכבעל מופת, והרבה לנסוע מעיירה לעיירה לחזק את היהודים בדברי חסידות ואמונה. היה מפורסם באופיו השמח והשנון, והשפעתו ניכרה באופיים העליז של חסידי טאלנא. בשנותיו האחרונות התגורר זמן מה בגליציה ושב לאוקראינה. נסתלק בי׳ באייר תרמ״ב בשבת פרשת אחרי מות, ומנוחתו כבוד בעיר טאלנא.

אורחים רבים מילאו את חצר בית המלון הקטן בעיירה. באוויר הייתה שרויה רוח של דריכות והתרגשות. בעל המלון נע בנמרצות בין החדרים, מתאמץ לעמוד בעומס הרב שפקד את אכסנייתו הקטנה. לא בכל יום בא האדמו"ר המפורסם, רבי דוד מטאלנא, להתארח במעונו.

ופתאום התחוור לבעל המלון כי אין חדר פנוי מכובד דיו בעבור הרבי. החדר שחשב להעמיד לרשות הרבי ניתן לסוחר אחד מאורחיו. באין ברירה נקש על הדלת וביקש מהסוחר לפנות את החדר בעבור הרבי ולעבור לחדר אחר.

הסוחר הסכים בחפץ לב. הוא לא נמנה על החסידים, אך היה סקרן להתוודע לאורחותיהם. הוא העביר את חפציו לחדר שניתן לו, ועמד בחוץ, מתבונן בהמונים שנהרו אל האכסניה. רבי דוד הגיע, ובעל המלון ליווה אותו אל חדרו והסתגר עמו לכמה דקות. לאחר מכן יצא והלך לשוחח עם רעייתו, שישבה במשרד המלון. הסוחר, שעמד בקרבת מקום, היה עד לוויכוח שניטש בין בני הזוג.

התברר, כי כאשר בעל המלון ביקש את ברכת הצדיק, דרש ממנו רבי דוד לתת לו סכום עצום לצורכי צדקה. הסכום שדרש הרבי עמד על מאתיים רובלים – לא פחות! האישה טענה: "הלוא אלה כל חסכונותינו, ששמרנו לעת סגריר!". ואילו הבעל אמר: "אם הרבי מבקש זאת מאיתנו, עלינו לתת לו את הכסף בשמחה".

תמיהה מהולה בכעס החלה לפעפע בלב הסוחר ככל שהוסיף להקשיב לוויכוח שבין בעל המלון לאשתו. תחושה קשה של אי-צדק מילאה אותו. הייתכן?! חשב, בזעם גואה, הלוא זה עושק ממש!

בסופו של דבר קיבלה האישה את עמדת בעלה, והשניים החליטו למסור את כל כספם לידי הרבי. הסוחר חשב לרגע לגשת אליהם ולהעמידם על טעותם; אך בלם את עצמו ונמנע מלהתערב בעניינם.

בשעת לילה מאוחרת החל הקהל הרב להתפזר. הסוחר, שעמד מהורהר ליד חלון חדרו, הבחין פתאום ברבי ובמשמשו עומדים בחצר, והחליט להטות אוזן לדבריהם. למרבה הפתעתו גילה שהטיול במתחם הוא לא פחות מסיור יזמוּת: הרבי הצביע על אזורים שונים בשטח רחב הידיים, והקצה לכל אחד ואחד מהם ייעוד: "כאן אפשר לבנות בית בן שתי קומות עם חדרים רבים. שם הקרקע מתאימה לאורוות סוסים", ועוד.

הסיבוב בחצר ארך זמן רב, ובמהלכו דיבר הרבי כמשקיע שבאמתחתו הון רב. לאחר מכן שבו השניים למלון, וכעבור זמן קצר עלו על העגלה וחזרו לטאלנא.

הסוחר נותר בחדרו תמה ומסויג על הליכותיו של הרבי ומעשיו המוזרים. אם עד עתה התייחס לחסידים ולרבותיהם באדישות מסוימת, הרי עתה נהפך למבקר חריף.

שנים רבות חלפו. יום אחד נזדמן הסוחר לאותו אזור, ושוב ביקש להתארח באותו מלון, אלא שלא הצליח למצוא אותו. הוא ניסה לאמץ את זיכרונו, מתוך מחשבה שטעה בדרכו, אך הגיע למסקנה שהוא עומד בכתובת הנכונה. ועדיין, בית המלון המוּכר לו אינו קיים. במקומו עמד שם מבנה דו-קומתי רחב וחדש, וסביבו עוד מבנים.

פתאום הבזיק זיכרון במוחו: הטיול הלילי של הרבי מטאלנא בחצר המלון. לשונו נעתקה מתדהמה: הבנייה החדשה תואמת להפליא את תכניתו של הרבי. הנה, כאן אורוות סוסים, ושם המבנה ההוא. כל מה שאמר הרבי לגבאי – התממש. וכמובן המלון עצמו נבנה מחדש, גדול ומפואר פי כמה וכמה.

נרעש ומשתומם שאל הסוחר אצל בני המקום על דבר השינוי הגדול, והללו סיפרו לו כי בעלי המלון התעשרו מאוד ובנו על אדמתם ממלכה שלמה. חרטה מילאה את ליבו של הסוחר. "ברכת הרבי התקיימה, והכסף שדרש מבעלי המלון הוחזר להם בכפל-כפליים", הרהר.

הוא החליט לשים את פעמיו לטאלנא, ולשאול את הרבי למה דרש סכום גדול כל-כך תמורת ברכתו, שהרי אם בכוחו לחולל מופת שכזה – לשם מה נזקק לכסף?

הביט בו הצדיק בעיניו הטובות, והשיב: "ראה, ברשותו של היהודי הזה היו מאתיים רובלים. מפעם לפעם היה אומר לרעייתו: 'מה נעשה אם יגרשו אותנו מכאן? נאבד את מקור פרנסתנו!'. אלא שמייד היה מתנחם ואומר: 'לפחות יש ברשותנו מאתיים רובלים. בעזרתם נשיג מקור מחיה אחר'.

"בכל פעם שהתעוררה בליבם דאגה כלכלית, היו השניים משקיטים את פחדיהם בעזרת מאתיים הרובלים האלה. עד מהרה נעשו הרובלים למשענת בִטחונם. במקום להשליך את יהבם על הקב"ה, בטחו בכסף.

"הייתי חייב", המשיך הרבי, "לבטל את ה'עבודה זרה' הזאת כדי שאוכל לברכם ולגרום שהמזל יאיר להם פנים. כאשר הצליחו להיפטר מהתלות המוחלטת בכספם, זכו לברכת ה' ולעושר הגדול שציפה להם".
[קובץ סיפורים "נצח דוד"]

הסיפור הזה מהווה ציור יפהפה לעבודת האמונה והבטחון, הנדרשת מכל אחד מאיתנו:

האמונה היא הכח לפנות ולבטל מהתודעה את כל המחשבות, הציורים והתקוות ולהאמין בה' בלבד. לעיתים, הפינוי הזה קשה על היהודי העסוק רבות בענייני העולם. תודעתו נמלאת ב"יצר הרע" – יצירה רעה של מחשבות ואחיזת עיניים, המדמה לפניו את כוחה של המציאות החיצונית להרע או להיטיב לו.

אך עם כל הקושי, "לגבי משה מילתא זוטרתא היא". כאשר קשורים לצדיק, האמונה בו מסוגלת להביא את האדם לביטול מוחלט של כל דמיונותיו ולגרום לו לסמוך על ה' בלבד. כך גרם רבי דוד לבעל הפונדק להשליך את אליל הזהב שלו, בו התנחם כשחש חוסר יציבות בחייו.

האמונה, אם כן, היא יצירת החלל הפנוי שבנפש וכח הבטחון הוא המשלים את התמונה. בתוך החלל הזה, צריך להופיע היצר הטוב – יצירות אומנות של תקווה ובטחון, הנשענות על כח האמונה ועל נוכחות ה' וטובו. את התפקיד הזה מילא הרבי, בסיורו הלילי עם הגבאי, ויצירי רוחו התממשו בעולם והשפיעו רוב טוב על בעלי המלון.
(ע"פ מאמר "אמונה ובטחון", ספר 'לב לדעת')

גבאי ר"ת אנא בכח גדולת ימינך, חגת"נ של חסד (כוונה של האריז"ל) – הכל מכח גדולת ימינך, חסד חנם של ה'. היינו סוד ההתיעצות עם הגבאי.

אמונה ממון תמונה אומנות הכל מאותו לשון. לא ראיתם כל תמונה, היינו צורת מטבע של ממון, כאשר האומנות של היהודי צ"ל אך ורק להתחזק באמונה פשוטה ובטחון בה'