סיפורי צדיקים

רבי שלמה הלוי סג"ל נולד בשנת תצ"ח לאביו רבי מאיר. היה תלמיד מובהק למגיד ממעזריטש ורבי אהרון הגדול מקרלין, ומראשי החסידות בליטא. נודע כבעל מופת מופלא, אך רגיל היה לומר כי "המופת הגדול ביותר הוא להכניס לתוך לבו של ישראל שפע קודש, שיהיה ביכולתו להתפלל לה' יתברך". רבי שלמה תבע בחריפות אהבת ה׳ ויראתו בעת למוד התורה, וידידו אדמו"ר הזקן אמר עליו כי "הוא חי טפח מעל הקרקע". לאחר פטירת רבי אהרון הגדול בשנת תקל"ב מילא את מקומו בקרלין, ובי"ז בתמוז תקנ"ב, בהיותו בן 52, נורה ברגלו על ידי קוזאק בזמן קבלת שבת. לאחר פציעתו סיפר שנגזרה גזירה קשה על מחצית מעם ישראל, אך הוא הסכים להיות כופר נפשם. הצדיק מסר את נפשו ומת על קידוש ה׳ לאחר חמישה ימים, בכ"ב תמוז.

כידוע, רבי שלמה מקרלין הוא תלמיד המגיד ממעזריטש. התלמידים המובהקים היו סועדים סביב לשולחנו, במיוחד בשבת וכדומה, כשלכל אחד המקום שלו והמגיד ממעזריטש מחלק את המנות המגיעות לכל אחד. פעם ישב רבי שלמה מקרלין במקומו ליד השולחן, והמגיד הושיט לתלמיד שלידו חתיכת דג כדי להעביר ליושבים הלאה. תוך כדי שחתיכת הדג עוברת לפניו הוא רואה שהמגיד נותן בה רוח הקדש למי שיזכה לאכלה, ומאד קשה היה לו להעביר אותה הלאה. אבל מה יכול היה לעשות? בצער לקח את חתיכת הדג ובעל כרחו שם לפני התלמיד שיושב לידו. פתאום, לתדהמתו, פונה אליו אותו חסיד ואומר שיש לו קדחת, ואסור לו לאכול, ומציע לרבי שלמה את מנתו. במקרים כאלה אסור לחשוב פעמיים – ורבי שלמה הכניס את חתיכת הדג לפיו, כמה שיותר מהר. אחרי הסיפור הזה הוא התבטא ביידיש: "אני אכלתי רוח הקדש, והוא נשאר עם הקדחת".

רוח הקודש במתנה מהרבי – זה טוב או לא? בכתבי החסידות יש צדדים לכאן ולכאן. מצד אחד ישנם סיפורים כמו זה שלנו, המדגישים את חכמתם של צדיקים וחסידים שזכו במדרגות כאלה, ומן הצד השני אמרות רבות המתנגדות להשענות על עבודת הצדיק וזכיה במדרגות רוחניות ללא עבודה עצמית.

אפשר היה לטעון כי זהו ההבדל בין גישת חב"ד לגישת חסידי פולין, כשהראשונים מעדיפים 'עבודה בכח עצמו' והאחרונים 'דבקות בצדיק'. אולם למעשה, גם בתוך חב"ד עצמה מצינו שהציע האדמו"ר הזקן מתנה רוחנית לר' אייזיק מהומיל: בא איתי למקווה, אמר לו, ואעשה ממך צדיק גמור! אמנם ר' אייזיק סרב, מתוך מחשבה כי טוב יותר לעבוד את ה' בכוחות עצמו, אך בסוף ימיו הצטער על כך. צדיקות במתנה איננה סותרת עבודה עצמית, הסביר ר' אייזיק, אלא מהווה בסיס לעבודה נעלית יותר. מהו אם כן ההבדל בין מתנה טובה למתנה שיש לוותר עליה? ובהקשר שלנו, מהי רוח הקודש שיש לחטוף בהזדמנות הראשונה, ומתי ניסיון כזה הופך לרדיפה אחר הרוח שאיננה אלא שאיפה לגדלות אישית?

בפרשת תרומה, מפרש רש"י את המילה "דעת" כרוח הקודש. ישנה רוח הקודש של ראית נסתרות, אותות ומופתים, שלעובד ה' אמיתי לא ראוי להיות להוט אחריה. אך ישנה רוח אחרת, בהירות הדעת העמוקה שרק בשבילה נוסעים החסידים אל הרבי. ממילא, אם הרבי נותן זאת בחתיכת דג, מי יחמיץ את ההזדמנות? בכלל, הסיפור כולו אומר דעת בשלל גוונים: מעבר לדעת כרוח הקודש שהכניס המגיד בנתח הדג, שיקול הדעת המהיר של רבי שלמה מקרלין מורה על היותו בר דעת אמיתי. גם ההרגשה בטיב הדג היא סוג של רוח הקודש, והיא המזכה אותו בדעת נוספת בסוד "יהיב חכמתא לחכימין" [נותן חכמה ל(אלו שכבר) חכמים].

יותר מכך, בר דעת אמיתי יודע כי ההרגשה בטיב הדבר מסמנת זיקה אליו. אם דווקא רבי שלמה הכיר ברוח הקודש שבחתיכת הדג, סימן הוא שהיא מיועדת עבורו. למה, אם כן, נתן אותה הרבי לאדם אחר? זאת אין הוא יודע ואינו מכניס את ראשו לחקור בכך. הידיעה מה איני צריך לדעת, גם היא סוג של דעת… רוח הקודש של רבי שלמה אמנם מורה לו כי הדג שייך לו, אך יש גם מדרגות נעלות מרוח הקודש. הרבי הוא "פלא יועץ", ומעשיו קשורים לשורש הדעת, ברישא דלא ידע ולא אתידע. דוגמה קיצונית למקרה כזה, היא אדם הרואה ברוח הקודש כי בת זוגו נישאת לאדם אחר. מהי הסיבה? זו תעלומה שרק תמים דעים ידע לפתור אותה. בסיפור שלנו מתרחש הנס, והדג הקדוש חוזר לבעליו.

***

רבי אורי, השרף מסטרליסק, היה מתלמידיו הגדולים של רבי שלמה מקרלין. בסך הכל פעמיים נסע רבי אורי אל הרבי, אבל בכל פעם שהה שם הרבה מאוד זמן. באחת הפעמים, כששהה שם תקופה ארוכה מאד ועזב את ביתו ללא פרנסה,  אשתו הלכה והשכירה את עצמה למשרתת בבית ה"ישועות יעקב" – הרב הגדול של העיר. כעבור זמן, בעלת הבית שמה לב שהיא לא אשה רגילה, וחקרה אותה מי היא ומה היא. אשת השרף ספרה את כל הסיפור, שהיא אשתו של תלמיד חכם גדול שנסע לרבי. הדברים עברו לבעל הבית, הישועות יעקב, שכמובן לא היה חסיד ולא היה ברור לו מה זה בדיוק רבי.

כעבור זמן רבי אורי חזר הביתה, ואז קרא לו רב העיר באופן מיוחד ושאל אותו: מה זה? אתה עוזב את הבית לכל כך הרבה זמן, כמעט מעגן את אשתך, בשביל מה? מה למדת אצל רבי שלמה שאינך יכול ללמוד כאן?  ענה לו השרף במענה שחוזר בוריאציות שונות אצל כמה צדיקים וחסידים: למדתי שיש בורא לעולם. הישועות יעקב הסתכל עליו בתמהון, וקרא למשרתת ושאל אותה: יש בורא לעולם? היא מסתכלת על הרב כאילו נפל על הראש, ואומרת: ודאי שיש בורא לעולם, כמה פעמים ביום מברכים "שהכל נהיה בדברו", ועוד! הסתכל הרב על רבי אורי ואמר לו: גם המשרתת יודעת, אז למה לעזוב את המשפחה למשך שנים? ענה לו רבי אורי בקיצור: "זי זאגט, איך ווייס [היא אומרת, אני יודע]!