התכללות שלשת עמודי העולם

בע”ה

מתוך התוועדות כ”ב שבט ע”ב – סעודת הודיה ללידת צופיה-מלכות הכהן – ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט”א[א]

חזקה של 3

קודם, כשדברנו עם הבנות, חשבתי מה לדבר אבל מיד ראיתי שלא אוכל לומר. הסיפורים היו מתוכננים, אבל היה עוד משהו. נשלים כאן – אז כל אחד יכול לדמיין שהוא בגן בנות: שאלנו את הבנות כמה שוה כבשבט בגימטריא. היחידה שידעה לעשות חשבון אמרה שזה 333. שאלתי את הבנות אם יכול להיות עוד תאריך כזה ולא ידעו, אז אמרתי שלא יכול להיות עוד תאריך. יש יותר מ-333 ימים בשנה, אבל לא יכול להיות עוד יום שזו הגימטריא שלו – משהו יחודי. אמרנו שהרבי מאד אוהב את המספר 3, הכל משולש. כהנים ודאי אוהבים את שלש – “הברכה המשולשת בתורה”. דברנו על הכח לברך, והכוונה היתה שעצם המושג ברכה הוא משולש. הזכרנו שהשלש הכי עמוק, הכי חשוב בחסידות, הוא “ישראל אורייתא וקוב”ה”, שלא רק שהם “תלת קשרין” אלא “כולא חד” ממש.

התכללות בשלשת עמודי העולם – תורה עבודה וגמילות חסדים

רציתי לשאול את הבנות, מה הדבר הכי מפורסם שהוא שלש, שכל אחד צריך לדעת. התשובה היתה אמורה להיות “על שלשה דברים העולם עומד” (פרקי אבות, שכעת גלעד מלמד). יש גם “על שלשה דברים העולם קים”, אבל הכי מפורסם ויסודי בתורה – “על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”, משמעון הצדיק משירי כנסת הגדולה. אם כתוב 333, יש חזקה של חזקה, ולדרכנו – דרך פנימיות התורה בכלל – אומר שיש התכללות בשלשת העמודים עליהם העולם עומד, שבכל עמוד צריכים להיות כל העמודים. זה מה שרציתי להסביר ולא יצא, ונשלים כעת:

התורה שבמעשה – “גילוי תורה חדשה” באופן של ‘גדול מעשה שמביא לידי תלמוד’

גמילות חסדים הוא המעשה, נתחיל מלמטה, מ”המעשה הוא העיקר”. מה היא התורה שבמעשה, התפלה (העבודה) שבמעשה והגמ”ח שבגמ”ח. חשבתי שתורה שבגמילות חסדים הכוונה על דרך “נעשה ונשמע” לפני מתן תורה. כתוב בחסידות שלעתיד לבוא יפסקו כמו רבי טרפון ש”מעשה גדול” (ולא “תלמוד גדול” או “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה”). מה ההסבר? שבגאולה – ואנו כבר על סף הגאולה – האדם לומד תורה ממש מתוך המעשים שלו. כמו שבזמן הזה “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה”, בזמן משיח “מעשה גדול” כי כל ה”תורה חדשה” מתחדשת מתוך פעילות בשטח. זה יסוד גדול. אפשר לומר שאותה תורה חדשה, שמתחדשת מתוך הפעילות – בפרט הפעילות התדירה – בשטח, היא התורה שבמעשה. כלומר שהמעשה קשור לתורה עד כדי כך שמתחדשת ממנו תורה. יש חקירה ש’עוד פעם מתן תורה לא יהיה’ אך יש “תורה חדשה” ומן הסתם תנתן באיזה אופן. איך תתגלה? האם מתוך האש, כמו במתן תורה, שכתוב כמה פעמים שה’ דבר “מתוך האש”, או אולי ב’רקע’ אחר. אם ה”תורה חדשה” היא תורה  מתוך האש כנראה שהיא תורה מקודשת, הרי קדש הוא יקד-אש, אבל אם רוצים שהתורה החדשה תהיה משהו תדיר, ולא רק משהו מקודש, היא צריכה להנתן לאו דווקא מתוך האש. אולי מתוך הרוח, מתוך המים או מתוך העפר. יתכן שהכי מתאים מהעפר, על כך נאמר “אמת מארץ תצמח”. היום היארצייט של הרבי מקאצק, שגם קוראים לו מנחם-מענדל כמו הרבי, בעלה של בעלת ההילולא [לכן קוראים לילד בניהו מנחם, כמו הקוצקער]. קאצק בגימטריא ארץ, לכן דרשו שם “אמת מקאצק תצמח”. אם התורה הזו מתגלה מתוך מעשה, “גדול מעשה שמביא לידי תלמוד”, כנראה צומחת מהעפר. מה הכוונה בנפש? קודם כל, יסוד העפר הוא הכי תדיר – “דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת”. הדבר הכי תדיר הוא העפר (“הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר”) והכי מקודש הוא יסוד האש. מתן תורה של אז היה מתוך האש ותורה חדשה של מלך המשיח תהיה מתוך העפר. מה אומר בנפש? שפלות (פנימיות מדת המלכות), “ונפשי כעפר לכל תהיה”, שאין התורה מתקיימת אלא במי שעושה עצמו כאין וכעפר (שם את עצמו כמדבר). כנראה עיקר הכוונה שאצלו תורת משיח מתקיימת. כל זה היה להסביר מה היא התורה שבחסד.

תפלה שבחסד – אתערותא דלתתא של חסד מעוררת חסד אלקי

מהי התפלה שבחסד? (נכנסו אנשים חדשים: אנחנו אומרים שיש שלשה דברים שעליהם העולם עומד, וכל אחד כולל את כולם; כבשבט עולה 333, כל אחד מה-3 כולל 3; התחלנו מהתורה שבחסד, שהיא תורה חדשה שיוצאת מתוך המעשה, מתוך העפר, “דור הולך ודור בא” – דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, אבל “והארץ לעולם עומדת”) חשבתי שהתפלה שבחסד היא הכלל הגדול ש”באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא”, כל נושא אגרת הקדש, שאם רוצים לעורר רחמים על הכלל והפרט, ענין שהוא בעצם תפלה, שנקראת “רחמי”, אפשר לעשות זאת דרך צדקה. זה חידוש כל כך חשוב שקובע ברכה הכי גדולה בספר התניא, שכל אגרת הקדש מדברת על הכלל הזה, שאם אתה רוצה לעורר רחמים – אפילו יותר  מתפלה – תעסוק בצדקה, כי “באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא” ואם אתה מרחם על הזולת מרחמים עליך מלמעלה (“כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים”). זו התפלה שבכח המעשה – לעורר רחמים מלמעלה בכח המעשה, כמו תפלה ואפילו יותר. [זה משנה במעשה?]. יכול להיות שאם יש לך כוונה כזו משפיע על המעשה. מעשים יכולים להיות מונעים מכל מקום בנפש – יש נצח והוד, יש חסד וגבורה – וכאן בא מרחמים. זה מעשה, אבל כח המניע שלו הוא רחמים, צדקה. הוא גם כותב, בחלק ראשון של התניא ובכל הספרים, שצדקה היא המצוה הכללית שכוללת את כל המעשים – הכל גמילות חסדים. בכל אופן, כל מצוות התורה הן עשיה. כשאדם מניח תפלין, התפלה שבהנחת תפלין היא כנראה ה”בשם כל ישראל” שאנו מכוונים, ואפילו יש צדקה וגמילות חסד עם רבונו של עולם – קיום מצוה כצדקה עם מישהו, השפעה. ברגע שאני משפיע במעשים שלי לטובת מישהו אני פועל למעלה, “הוי’ צלך”. כך אני ‘מדבר’ עם ה’ דרך המעשים שלי. זה כח התפלה שיש במעשה.

המעשה שבמעשה – מעשה לשמו

מה הוא המעשה שבמעשה? נטו. כמו שאיני צריך שום דבר עולם, רק אותך בעצמך – לא צריך שיצא מזה משהו, לא צריך שאהיה יותר חכם מכח זה שאני עושה תיקון מדינה, לא צריך גם לעורר רחמים. ה’ יעשה כמו שהוא מבין, אני צריך לעשות. אני אוהב את היהודים ואני צריך לעשות כמיטב יכולתי להביא משיח, להיטיב לכולם. כשאני עושה מצוה – עושה כי רחמנא אמר.

תורה שבתפלה – ‘לעשות מהתפלות תורות’ ו”תפלת בעל דין”

זו דוגמה איך להסביר התכללות של תורה-תפלה-חסד בתוך חסד, וצריך להיות המפתח להבין אותו דבר איך בתפלה יש את כולם. די קל. מה ברוח זו, התורה שבתפלה? [להתבונן בפירוש המלות?]. יש שני מושגים, אחד ששומעים הרבה בברסלב, לעשות מתורות תפלות. יש גם הפוך, ופעם למדנו שבחב”ד יותר הפוך, לעשות מתפלות תורות. הדוגמה העיקרית היא דווקא מכתר שם טוב, שיש הרבה תורות של הבעל שם טוב שמנוסחות כתפלה לה’. התפלה היא תפלה מפולפלת. מהו בכלל עמוד העבודה? דו-שיח ישיר ביני לבין ה’. לא כך בתורה – בתורה עדיין גוף שלישי, בכללות, ובחסד אני בכלל פונה לזולת, אבל תפלה היא שיחה ביני לבין ה’. אם התפלה היא מעין דין תורה עם רבונו של עולם – ויש לכך גם ביטוי בלקוטי מוהר”ן, “תפלת בעל דין”, לכן התפלה היא לשון פלילים, משהו פלילי, לתבוע את ה’, יש ויכוח מי פלילי, מי עבר על החק, מי העברין כאן – זו תורה שבתפלה. תפלה היא השתפכות הנפש, מעומק הלב. ודאי כזה דבר, להתפלל לה’ תוך כדי שיש לי טענות עליך, הקב”ה, צריך להיות מאד-מאד אמתי. אחרת אתה חייב, תפסיד בפלילי שלך. אם זה מאד אמתי אז תזכה בפלילי נגד ה’. זו יכולה להיות התורה שבתפלה, תפלה תורנית.

תפלה שבתפלה – עצם התקשורת עם ה’ בהשתפכות הנפש

מהי תפלה שבתפלה? כמו שאמרנו על חסד שבחסד – שאין לך מניע אחר, כוונה אחרת, אלא העיקר עצם השתפכות הנפש. ידוע הווארט המפורסם על “תפלה לעני כי יעטוף ולפני הוי’ ישפוך שיחו”: התפלה הכי יקרה לקב”ה היא תפלה לעני, ומפרשים בפסוק שתפלתו היא “לפני הוי’ ישפוך שיחו” – שתמיד יוכל לגשת ולשפוך שיח, שתהיה לו תמיד הזדמנות, דלת פתוחה. “הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו”, ובכל רגע ימצא את הדלת פתוחה לפניו לשפוך שיח לפני ה’. לפי זה, התפלה היא נטו הזדמנות לדבר עם ה’, אפילו בלי מבוקש – המבוקש הוא טפל. עצם התפלה היא שאתה מתפלל כי תפלה היא תקשורת עם רבונו של עולם.

חסד שבתפלה – “המתפלל על  חברו”

מהו חסד שבתפלה? פשוט, שאתה מתפלל לרפואת מישהו. חסד שבתפלה היינו “כל המתפלל על חברו הוא נענה תחלה”. יש מגמה בתפלה לעשות חסד. אם הייתי יכול לתת לך תרופה להתרפא, אם היתה לי ביד, אולי עדיף. אבל אם אין לי תרופה ביד יש עצה, להתפלל לה’. להתפלל עם  מגמה להיטיב – שהתפלה היא כדי להיטיב למישהו מעם ישראל – זה חסד שבתפלה. אם התפלה היא תפלה לשם תפלה, נטו, פשוט הזדמנות לשפוך שיח – לשפוך את לבי לפני אבי שבשמים – זה עצם התפלה. גם מאד מתאים לקאצקער, בעל ההילולא של היום, שאומרים שתפלתו היתה קצרה, שקטה, אבל כה מאומצת שאחר כך, לאחר שפסע את שלש הפסיעות אחורנית, היה צריך להרגע הרבה זמן. אבל כל התפלה פשוט היתה המפגש, “פנים בפנים”, עם עצמות ומהות (בלשון חב”ד).

עמידה “פנים אל פנים” ותקשורת בעינים

[נדמה שהמשפט האחרון שאמר לפני פטירתו היה “תמונת הוי’ יביט”]. אם כבר אומרים את זה, היום גם היארצייט של הרבנית וגם של הקאצקער: יש ספור כללי, שכל המשב”קים אמרו, שבקושי ראו שהרבי והרבנית מדברים בכלל – בקושי ראו דבור בפה, רק תקשורת בעינים. אם היה מישהו נוכח בבית – כל הבחורים – עיקר התקשורת היתה של “יונתי”. לא תקשורת של “רעיתי” ו”אחֹתי”, כלומר, לא תקשורת של מלל שאפשר לשמוע באזן הגשמית. נדמה לי שגם הרבנית אפילו אמרה זאת פעם, שכל מה שהרבי צריך הוא משדר לי בעינים – היא יודעת בדיוק מה שהרבי, בעלה, מבקש ממנה. היא מקבלת את המסרים בלי צורך לדבר בכלל. גם רציתי להסביר לבנות – למה לשאוף, אבל לא יצא. מי שעצם המפגש הוא העיקר אצלו, גם לא צריך הרבה לדבר – הוא “פנים אל פנים”, “תמונת הוי’ יביט”, וכל מה שצריך לעבור עובר, כל מה שצריך לצאת יוצא מכך בדרך ממילא.

תורה ותפלה שבתורה – ידיעת התורה (שהיא ידיעת ה’) וקיום מצות “והגית”

אז עשינו את ההתכללות של תורה-תפלה-חסד בתוך חסד ובתוך תפלה, וכעת אותו דבר בתורה: יש תורה נטו, תורה שבתורה – תורה רק לשם ידיעת ה’. התורה היא ידיעת ה’, כי “אורייתא וקוב”ה כולא חד”. אנחנו יודעים שבתוך התורה יש שתי מצוות – מצות ידיעת התורה (כמו שאדה”ז כותב באריכות בהלכות ת”ת) ומצות “והגית בו יומם ולילה”. אפשר לומר ש”והגית בו” היינו התפלה שבתורה, כמו שכתוב “הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו”. “והגית בו יומם ולילה” על משקל של תפלה כל היום. על כך כתוב “חיים הם למוצאיהם” – “אל תקרי ‘למוצאיהם’ אלא ‘למוציאיהם’ בפה”. זו התקשורת שבתורה, הדבור, אבל ידיעת התורה היא המחשבה. זו דרך אחת – תהיה עוד דרך.

מעשה שבתורה – כח ההגנה של התורה, לימוד על מנת ללמד והשפעה על המציאות

אם ללימוד התורה יש כח להגן, כמו שחז”ל מציינים – דבר שנוגע לגיוס תלמידי ישיבות לצבא. על פי תורת משיח כן צריך “כל יוצא צבא”, שכל אחד – גם התלמידים וגם הר”מים – יש להם חובת קדש להתגייס לצבא. יחד עם זה, מי שמשום מה לא משרת בצבא, בחזית של הקרב, בכך שיושב ולומד תורה הוא מגן. כלומר, יש כח בתורה לפעול במציאות, היא מיטיבה בפועל. התורה היא “תורת חסד”, כמו שתכף נסביר, ויש כח אדיר ויחודי של העם היהודי שבתורה שלנו עושים חסד. מה החסד הכי גדול? כתוב בתניא שהצדקה של ה’ שבורא את העולם כל רגע. הכח האדיר שבתורה הוא “אסתכל באורייתא וברא עלמא”. היו הרבה גדולי ישראל – הרוגאטשובר או האבא של הרבי – שכל מאורע בחיים היה סוגיא בתורה, בבלי או ירושלמי אצל הרוגאטשובר וזהר או עץ חיים אצל האבא של הרבי. ממילא, כאשר לומד משפיע במודע על המציאות – אם פוסק כפלוני משפיע על המציאות כדעת פלוני.

שלש הבחינות בתורה – “תורת אמת”, “תורת חיים” ו”תורת חסד”

את כל השלישיה של התורה אפשר גם להסביר פשוט מאד עם מה שידוע בחסידות שיש לתורה שלשה שמות עצמיים, שלשה תארים עצמיים – תורת אמת, תורת חיים ותורת חסד. סוגיא גדולה, שמי שהכי אוהב לדבר עליה הוא הרבי הקודם. “תורת אמת” היא תורה שבתורה, “אין אמת אלא תורה”. כלומר, שכל הענין שלי בתורה הוא להתקשר נטו לאמת, “אמת הוי'”, ולא מענין אותי שום דבר – גם לא חסד. ידוע שיש עימות בין האמת והחסד, “אמת אמרה לא יברא וחסד אמר יברא”. אחר כך משליכים את האמת ארצה והיא צומחת מלמטה, תורת משיח, “אמת מארץ תצמח” כנ”ל. בכל אופן, מי שכל מגמתו היא רק אמת, ידיעת ה’, ידיעת התורה, תורתו היא “תורת אמת” – התורה עצמה. “תורת חיים” – בטוי מהתפלה, לא מהתנ”ך – היא התפלה שבתורה. תיכף נחזור לתורת חיים. התואר העצמי השלישי של התורה הוא “תורת חסד”, שלקוח מאשת חיל. חז”ל מסבירים ש”תורת חסד” היא תורה על מנת ללמד – תורה שמגמתה ללמד ובכך להיטיב עם הזולת ברוחניות ובגשמיות. הכי פשוט מבין שלשת התארים העצמיים של התורה הוא ש”תורת חסד” היינו החסד שבעמוד התורה.

התפלה שבתורה – תורה לשם מפגש עם ה’, “כי הם חיינו”

נחזור ל”תורת חיים”: הייתי יכול לחשוב ש”תורת חיים” היא גם בקשת חיים. בקשת חיים היא תפלה, אבל אמרתי שאם יש לי מבוקש בתפלה הוא החסד של התפלה. אני רוצה תפלה נטו שבתורה, ולכן צריך לומר שעל דרך “כי הם חיינו” – כשאדם לומד תורה לא צריך שהחיים יהיו מבוקש שיוצא מתורה, אלא שהחיים של היהודי הם התורה. מתי יהודי חי? כשהוא בתורה, כדג במים (כמשל של ר”ע), שיש לו חבל טבור שמקשר אותו לקב”ה. זו “תורת חיים”, כמו התפלה לשם המפגש. שוב, יש תורה לשם האמת, לא לשם המפגש, לכן היא בעצם משהו מופשט. אבל תורה שבבחינת “והגית בו יומם ולילה” היא לשם המפגש שבתורה. זה גם מה שהתורה היא “תורת חיים” – “חיים הם למוציאיהם בפה”.

סיכום

זה בקיצור היה אמור להיות השיעור לבנות של הגנים. לחיים לחיים. כבשבט הוא היום היחיד בשנה ששוה 333, והווארט היה שה-3 הכי חשוב אצלנו בעבודה, בפשט, הוא “על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”, ו-333 אומר שיש התכללות של 3, וצריך להבין את כל העמודים בתוך כל אחד. ולסיכום:

[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.