האדם והבריות

משנה יא

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַיִן הָרָע וְיֵצֶר הָרָע וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאִין אֶת־הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

פירוש רבינו עובדיה ברטנורא

עין הרע. כמו עין רעה. שאינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחרים. ויש מפרשים עין הרע, שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו:

ושנאת הבריות. שנאת חנם. ורמב"ם פירש, שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי. ואני שמעתי, אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו:

חש-מל-מל דלעו״ז בשנאת הבריות

הרע"ב מביא שלשה פירושים ל"שנאת הבריות":

א. "שנאת חנם", ללא כל סבה, 'שנאה בטהרתה'. בית המקדש השני נחרב בחטא שנאת חנם[1], ויבנה שוב בית נצחי לעולם ועד בזכות אהבת חנם[2], 'אהבה בטהרתה', ד"מרובה מדה טובה"[3].

ב. "רמב"ם פירש שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי", היינו שפורש מן הצבור ולא משתתף בצרתם ובתפלתם. הוא יוצא מן הכלל לגריעותא, אין לו חפץ בכלל, בצבור (ד"לא מת"[4]) אלא בפרט של עצמו. יש גם בדידות חיובית, אך בדידות הבאה מתוך מאיסה בחברת הבריות היא רעה מאד.

ג. "שמעתי, אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו" – היינו "וכל מי שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו"[5].

שלשת הפירושים הנ"ל הם כנגד חש-מל-מל[6] של הלעומת-זה:

שנאת חנם, ללא סבה, שנאה ׳סתם׳, היינו חש; מי ששונא את כולם ועל כן נבדל מהם ויושב בדד (כאיש מצורע[7]) היינו ה"מל" הראשון, הבדלה; ומי שגורם שכולם שונאים אותו היינו ההפך מהמתקה, ה"מל" השני.

משנה יג

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קְבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ:

״ואל תהי רשע״ בהכנעה-הבדלה-המתקה

רע״ב מביא שלשה פירושים ל״ואל תהי רשע בפני עצמך״:

א. "אל תעשה דבר שהיום ולמחר תרשיע אתה את עצמך בו".

ב. "והרמב"ם פירש, אל תהי רשע בעיניך כלומר לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי".

ג. "ואני שמעתי, אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך".

שלשת הפירושים הם כנגד הכנעה-הבדלה-המתקה[8], אך לא לפי הסדר הנ"ל:

פירוש הרמב"ם ״לא תחזיק עצמך כרשע כו'״ היינו שפלות והכנעה של שקר, שפלות של עצבות ויאוש, שמתיאש מהכל וכך יוצא לתרבות רעה ר"ל.

הפירוש הראשון הוא כנגד הבדלה – שים לב והזהר שלא לעשות דבר שעתיד להתנקם בך, לעשות אותך רשע ולהבדיל אותך מן החברה.

הפירוש האחרון (שהוא בעצם 'ווארט'), "אל תהי רשע" בעצם היותך "בפני עצמך", לפרוש מן הציבור ברצון (ראה לעיל משנה יא בענין מיאוס בחברה), היינו שלילת ה"יחד" ("יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"[9]), שלילת ההמתקה של "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[10].

עלית הדורות מהרמב״ם לאדמו"ר הזקן

המאמר של "רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא", "אל תהי רשע בפני עצמך", מובא בתחלת ספר התניא, וכותב שם אדמו"ר הזקן: "וגם אם יהיה בעיניו כרשע ירע לבבו ויהיה עצב ולא יוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב, ואם לא ירע לבבו כלל מזה יכול לבוא לידי קלות ח"ו".

לכאורה דברי אדמו"ר הזקן דומים לפירוש הרמב"ם הנ"ל (פירוש ההכנעה, מתאים לספר של בינונים, וד"ל), אך למעשה הם שונים מאד: הרמב"ם אומר שמתוך שהוא מחזיק את עצמו רשע יתיאש מעצמו ומהקשר שלו לה' ולתורה ויצא לתרבות רעה ח"ו. לעומתו אדמו"ר הזקן כותב רק שירע לבבו ויהיה עצוב (לא מיואש) ולא יוכל לעבוד את ה' בשמחה, או שאם לא ירע לבבו (אפשרות שלא עולה על דעת הרמב"ם) יכול לבוא לידי קלות ראש ח"ו (אך לא עד כדי יציאה לתרבות רעה לגמרי).

נמצא שבירידת הדורות (מהר סיני), שבה גם עלית הדורות (לימות המשיח)[11], מדת הדין הקשה פוחתת והולכת ומדת הרחמים גוברת, וד"ל.

[1] מסכת כלה פ"ח; יומא ט, ב; ירושלמי יומא פ"א ה"א.

[2] נחמד מזהב (לרבי יחזקאל מקוזמיר זצוק"ל) לקוטים לט, א; אורות הקדש ח"ג עמ' שכג-שכד. וכך מבואר במקומות רבים בשיחות הרבי מליובאוויטש.

[3] ע"פ אבות דר"נ פרק ל.

[4] ראה הוריות ו, א; תמורה טו, ב; ספרא, דבורא דחטאות פרשתא ו.

[5] אבות פ"ג מ"י.

[6] כש"ט (קה"ת, הוצאה שלישית) אות כח.

[7] ויקרא יג, מד.

[8] כש"ט אות כח.

[9] דברים לג, ה.

[10] תהלים קלג, א.

[11] ראה חסדי דוד הנאמנים ח"ה עמ' 105. ובכ"מ. וראה פרי צדיק ואתחנן אות כא וכי תבוא אות טז בשם הרבי ר' שמחה בונים מפרשיסחא.