ואציעה שאול – הנך!

יש מי שמסתובב בעולם ורואה אלקות בכל דבר. כל נצנוץ אור, כל פריחת פרח, כל תנועה, כל גילוי חיים ובוודאי כל תובנה, רגש אמתי או ביטוי של כמיהה רוחנית – הכל מנכיח את מציאות ה’, המהווה ומחיה את הכל. גם כשהוא רואה משהו שלילי ועצוב, ראיית החיות האלוקית שבתוכו תנחם אותו ותחזיר לפניו את החיוך. לדידו, העולם כל-כך מביע אלקות שכל מי שרק רוצה יכול לראותה – אין דבר פשוט מזה.

לעומתו, יש מי שמסתובב בעולם ואיננו רואה את טביעות האצבע של הבורא – עבורו העולם אינו אלא החומר הנראה לעינים, כשמבחינתו כל תופעות החיים הן חוקי-טבע יבשים, מופעי-אנרגיה השקולה, מבחינה מדעית, לחומר הדומם עצמו. הוא אפילו לא מגדיר את עצמו ככופר, משום שלא עולה על דעתו שיש בורא לעולם – “עולם כמנהגו נוהג”, ללא רמז למשהו מעבר למציאות הגלויה, שיש בה משהו חשוך, קר ומנוכר.

בפשטות, מפגש של שני הטיפוסים הללו יביא ל’פיצוץ’. הראשון ינוד לאטימותו של השני וירחם על החושך בו הוא חי. השני, במקרה השכיח, יהפוך לכופר מוצהר, המתאמץ להפריך את מבטו הנאיבי של הראשון, ובמקרה הטוב ישתכנע בשכלו שיש אלקים, אך יחוש ביתר שאת עד כמה עולמנו רחוק ממנו, שקוע בשקר, בחושך ובהעלם.

ובכל זאת, עלינו להפגיש את שני הטיפוסים הללו, בעולם החיצוני וגם בתוכנו פנימה, ולהביא לשלום ביניהם:

חווית נוכחות ה’ בכל מקום ובכל דבר, לא משנה עד כמה הוא נחות ורחוק, כולה אור – אך דווקא לכן היא פוגשת רק את הממד הגלוי של האלקות, את האור של ה’, אך לא אותו עצמו. על כך נאמר “אם אסק שמים – שם אתה”. ככל שעולים מעלה מעלה, להתבונן בנוכחות ה’ ולעלות לשמים (תוך הסקת מסקנות שמיימיות), ה’ עצמו נותר “שָם”, כשכל האורות רק מכוונים להכיר במקור האור הנעלם אי-שם.

לעומת זאת, בעובדה שבעולם טמון כח אלוקי נעלם לחלוטין, עד שהוא נראה כקיים בפני עצמו, משתקפת עצמות ה’, מציאות ה’ כשהוא בינו לבין עצמו, ללא כל זיקה גלויה לעולמות. על כך נאמר “אם אציע שאול – הנך”. כשיורדים מטה-מטה (תוך הצעת שאלות וחווית אי-ודאות) פוגשים ישירות את ה’ עצמו, “הנך” בעצמך לנגד עיני. דווקא מתוך החוויה של הבדידות הקיומית, ההרגשה שאין אף אחד ושום דבר שאפשר להתחבר איתו, ניתן לפגוש את “יחידו של עולם” עצמו. במובן הזה, הירידה, גם לתהומות של חטא וכפירה, של מודעות-עצמית שדוחקת את רגלי השכינה, גם היא מביאה בסופה לעליה – לתשובה אל ה’ עצמו ולדרישה לגלות אותו גם מטה-מטה.

את העוצמה הטמונה באנשי-ההעלם, דרי השאול, יכולים להאיר עבורם רק אנשי-הגילוי, עולי השמים – ואזי מה שנעלם למעלה-מעלה ביותר יופיע דווקא למטה-מטה ביותר ויאיר לכולנו באור חדש.