מכון גל עיני
נכתב עלידי
עין טובה הינה מרכיב חיוני בעיצובה של זוגיות מוצלחת. לפי ספר יצירה, בחודש תמוז אנו מתקנים את חוש הראיה, ולכן נבקש להתעצם הפעם בנושא הזוגיות דרך השאלה, כיצד עלינו לראות את בן זוגנו ואת עצמנו?
בפירושו לפסוק "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", אומר הבעל שם טוב הקדוש כך:
גם שיראה דבר כְּעִירוּת מחבירו, ירגיש שהוא לטובתו, שיבחין בעצמו שיש לו שמץ מנהו, וישוב בתשובה ממנה גם במחשבה. וזהו טובתו, שאילו היה יחיד היה סובר שהוא חסיד, מה שאין כן עתה…
הזולת הוא מראה שלנו, והזולת העיקרי בחיינו – המראה הראשית בבית – הוא בן הזוג שלנו. כשאנו חיים ללא התקשרות מחייבת עם זולת המאתגר את יכולתנו להשהות את סיפוק רצונותינו המיידי, אנו עלולים לחוש שאנו 'חסידים' האוחזים במדרגות רוחניות נעלות. הדמיון הזה מתנפץ כאשר נכנס בן הזוג לתמונה, ודמותו על שלל התנהגויותיה מציפה, בין היתר, תגובות לא קלות מצדנו. חוסר הנוחות והביקורת שאנו חווים באים לספר לנו על מקומנו האמיתי.
מודעות חסידית
כשאני מזהה חסרון בזולת, התחושה הראשונית שלי היא שאני זכאי ואילו הוא חייב. הדבר מוליד חוויה קורבנית: איך נפלתי בפח של האישיות הבעייתית הזאת? 'מגיע' לי לחיות עם אדם טוב יותר, ואולי בכלל היה עדיף לי להיות לבדי…
לפי הבעש"ט הקדוש, התבוננות מתוך מודעות חסידית מאפשרת לזהות שההפך הוא הנכון. ההנחה הראשונית שלי שאני נקי מכל רבב שגויה, והראיה היא האופי השלילי של תגובתי. אם לא היה בתוכי שמץ מאותו חסרון הייתי מגיב מתוך הסתכלות של רחמים ורצון להיטיב, לא מתוך ביקורתיות וכעס, ואולי אף לא הייתי מגיב כלל. התעוררות העין הרעה בתוכי מעידה שהפריזמה שלי אינה מזוככת ומשפיעה על איכות הראיה.
הכרה שניה שהמודעות החסידית מעניקה היא שאני בר מזל שהוא בן זוגי: בזכותו נפקחו עיני לראות את מקומי האמיתי, וכעת אני יכול לתקן את עצמי ולצמוח! הסתכלות זו מעבירה לפסים חדשים לגמרי את רגשי הכעס והמרמור. במקום להפנותם לבן הזוג אני מתעל אותם לעבודה על עצמי. כך הם הופכים מרגשות עקרים לרגשות פוריים.
ראית עומק
בחסידות שואלים, מהי המשמעות הפנימיות של היותנו בעלי שני עינים? מבחינה פיזיולוגית, שילוב שתי העינים מעניק תמונה תלת-ממדית שיש בה ממד עומק. מה המקבילה הרוחנית של דבר זה?
משיבה החסידות שלכל עין תפקיד רוחני אחר: עין ימין היא עין חסד הרואה את הטוב בכל דבר, ועין שמאל היא עין דין הרואה את הטעון תיקון בכל דבר. בעוד נטייתנו הטבעית היא להפנות את עין החסד כלפי עצמנו ואת עין הדין כלפי הזולת, מלמדת אותנו החסידות כי ההפך הוא הנכון: בזולת יש לראות כל הזמן רק את הטוב, מבלי להתעסק כלל בפגום בו, שאין זה מתפקידנו לתקנו; לגבי עצמנו לעומת זאת עלינו להתמקד בטעון שיפור ולעבוד עליו (ורק במקרים של נפילות לדכאון או שנאה עצמית 'להפעיל' לגבי עצמנו את עין החסד כדי להתרומם מחדש).
שתי העינים מזינות זו את זו: ככל שידינו מלאות בתיקון עצמנו, כך אנו נהיים סלחניים ובעלי עין טובה יותר כלפי בן זוגנו, שכן אנו יודעים כמה קשה להשתנות, והלואי שנשפר ולו במעט אחת ממגרעותנו הגדולות. מהכיוון השני, התבוננות במעלות בן הזוג 'עושה חשק' לסגל מעלות אלו לעצמנו ונותנת לנו השראה לעבודה עצמית.
בחיי הזוגיות השוטפים אנו מוזמנים לפקוח בכל יום מחדש את שתי העיניים: לחפש את הטוב בבן זוגנו, ובמקביל לעבוד על עצמנו. אם נעשה זאת מובטח לנו שנחזה בשיפורים גלויים במערכת היחסים שלנו.
